"הכתיבה עוזרת לי להתגבר על כעסים ותסכול ולהתמודד עם הבדידות", כך אומרת השבוע עדי ברקוביץ שהשיר שכתבה והקליטה, והפך לקליפ, צבר אלפי צפיות ברשת.
קראו גם >>>>
"אני מרגישה כה בודדה / הזמן עובר לאט / כאילו אני נחנקת / מבדידות // פשוט תהיו, תהיו עצמכם / תתעלמו מכל הצחוק שלהם / אתם חזקים יותר / ממה שאתם חושבים // אם אתם רואים מישהו שבור / שמרו על הלב שלכם פתוח / תנו לו אהבה / כמו שאתם רוצים שיאהבו אתכם".
את מילות השיר "רגשות" כתבה ברקוביץ (15.5) מהרצליה לפני כשנתיים. היא תלמידת כיתה י' בבית הספר לחינוך מיוחד "הבית של תמר", לשם עברה אחרי שסיימה את בית הספר היסודי אלון. "אני לוקה בהפרעות קשב וריכוז, קשה לי לשבת הרבה זמן, קשה לי ללמוד לבד בבית", היא מספרת, "המורים ב'בית של תמר' עוזרים לי מאד, ומאז שאני לומדת שם הציונים שלי השתפרו פלאים. רק באחרונה קיבלתי 100 בהיסטוריה. יש בבית הספר גם טיפולים רגשיים קבוצתיים (מעגלי שיחה), ואני מקבלת כלים להתמודדות עם הקשיים החברתיים שלי".
היא כותבת מגיל צעיר. "הכתיבה עוזרת לי להתגבר על כעסים או תסכול, זה מין מנגנון התמודדות כזה", היא מסבירה, "מאז ומתמיד היו לי בעיות חברתיות והייתי קצת בצד, גם ביסודי וגם בחטיבה ובתיכון. אולי בגלל שאני לא מבינה נכון סיטואציות חברתיות. מצד אחד, אני טיפוס תקשורתי וחברותי.
"מצד שני, אני כל כך רוצה שיהיו לי חברים, אולי רוצה קצת יותר מדי, לפעמים אפילו מלחיצה אותם. זה מרתיע אותם ואז הם לא רוצים להיות איתי. כשאני חשה בודדה, זו הדרך שלי להתמודד עם הבדידות. אני כותבת ומזרימה את כל הרגשות שלי על הדף, עד שהידיים שלי ממש כואבות. זו מין תרפיה עצמית וגם משהו שאני אוהבת מאוד לעשות".
כוח המילים
היא גם אוהבת לשיר ולשחק. מגיל צעיר היא מופיעה בימי שישי מול בני המשפחה יחד עם בני הדודים שלה. "אני אוהבת לשיר במגוון סגנונות, גם במזרחית. כולם ראו שיש בי ניצוצות, בעתיד אני רוצה להיות על הבמה, כשחקנית או כזמרת". בינתיים היא לומדת פיתוח קול בבית הספר למוזיקה "ווליום" בהרצליה. "זה נותן לי המון גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הקשר עם אנשים".
את השיר "רגשות" היא כתבה באנגלית. "אני אוהבת את השפה הזו. השיר עבר שינויים לשוניים לשיפור האנגלית והולחן על ידי ענה שטיינברג, המורה שלה ב"בית של תמר", ועל ידי שירה גבריאלוב, המורה שלה לפיתוח קול ב"ווליום", שגם הדריכה אותה בשירה.
על הנגינה, העיבודים וההפקה המוזיקלית אחראי יוחאי הרפז ואת הקליפ צילם וערך יניב זביב, שניהם מורים ב"ווליום". "החלום שלי היה להגיע ל-1,000 צפיות", אומרת עדי, "והגעתי למספר הזה בתוך כמה שעות ביוטיוב, באינסטגרם ובטיקטוק, היא אומרת.
את ההקלטה והקליפ מימנה בכסף שהרוויחה בעבודות שלקחה על עצמה - בייבי סיטר, דוג ווקר, מלצרית בבית קפה, עובדת בחנות צעצועים, עוזרת מדריכה בקייטנה. "הוריי לא צריכים לממן את החלום שלי", היא אומרת.
לדבריה, התגובות על השיר מפרגנות מאוד. "לא ציפיתי לכזו הערכה ואהבה. זה מחמם את הלב. כל יום שאני באה לבית הספר אני מקבלת קריאות 'וואו, איזה שיר יפה'... אפילו אנשים שאני לא מכירה זיהו אותי ברחוב לאחר שצפו בקליפ. אישה אחת אמרה לי: את עדי? 'ראיתי את השיר שלך. את תותחית'... אני מרגישה שהשיר נוגע בהרבה אנשים. כתבתי אותו כדי שכל מי שעובר תקופה של בדידות יידע שהוא לא לבד, ושאחרי תקופה פחות טובה תגיע תקופה טובה יותר".
שירים במגירה
גם השיר הראשון שכתבה, בעודה תלמידה בבית הספר היסודי, ביטא אופטימיות וכלל את המשפט "ואני אגיע רחוק", אבל הוא עדיין שמור במגירה. "המטרה שלי היא להוציא עוד ועוד שירים, להתפתח ולפתח קריירה בתחום".
ובינתיים, את המרץ והחריצות שלה היא משקיעה בהתנדבות גם בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" כחונכת של ילד בן 11 החולה בתסמונת וויליאמס, כמתנדבת בעמותת "לשון הרע לא מדבר אליי" המעודדת תרבות שיח חיובית ברשת. אם מישהו כתב הערה או תגובה פוגענית אנו משיבים לו ברוח חיובית כמו 'אהבת חינם זה בחינם ושנאת חינם עולה יותר'". ¿
