"נסיבות החיים שלי אולי קשות בכל קנה מידה, אבל ראיתי בהן ברכה, מקפצה לחיים טובים יותר. היה לי מזל גדול שגדלתי ככה, אחרת לא הייתי מגיע לאן שהגעתי". כך אומר יוני קיידנוב, או ג'וני קיש בשם הבמה.
קראו גם >>>
קיידנוב, שגדל בהרצליה עם אמו הלוקה בנפשה, נאלץ לעזוב את הבית בגיל 11. אביו מעולם לא היה בתמונה ("למעשה, עוד לפני הלידה שלי הוא עזב"), וכל חייו הוא נדד בין אחיותיו האוהבות ובני משפחתו המורחבת. כשהיה בצבא נפטרה האם ממחלת סרטן כשהיא רק בת 54, והוא נאלץ להתמודד עם משא רגשי ועול כלכלי קשה. למרות הכל, קיידנוב שאף להוכיח שהוא יכול להתמודד עם הקשיים ולהצליח. היום, כשהוא בן 32 ונחשב למוזיקאי מחונן, הוא מדריך נוער בסיכון ומשמש כמורה למוסיקה של נערים שעברו אשפוז פסיכיאטרי. כעת הוא גם מוציא סוף סוף את הסינגל הראשון שלו - "תוותר", וחש מאושר מתמיד: "אפשר לומר שסגרתי מעגל, אבל זה מעגל שאותו אני ציירתי בעשר אצבעותיי".
"לא חוויתי ילדות"
קשה שלא לחבב את קיידנוב, הידוע בקרב חבריו ובברנז'ה המוזיקאית בשם ג'וני קיש. ניכר בכל הברה שהוא מוציא מפיו כי מדובר באדם למוד ניסיון, עם הרבה חוכמה.
הוא נולד בהרצליה כבן הקטן למשפחה עם שלוש אחיות בוגרות ממנו ("זה די מורכב למען האמת, כי היו אחיות גם מנישואים אחרים"), וחי בצל אמו שהייתה חולת נפש. "מהילדות שלי אני לא זוכר הרבה וגם מה שאני זוכר היה קשור הרבה לשתיקה", הוא אומר. "שתקתי כל הזמן. גם בבית, גם בחוץ.
"לא הייתה הבעת רגשות בבית, לא ספגתי את זה וגם כפעוט וכילד לא ידעתי כל כך מה זה. חייתי במעין בועה שחשבתי שהיא המציאות. הייתי מופנם מאוד, לא עניין אותי כלום, בטח לא לימודים. במבט לאחור לא חוויתי ילדות, חוויתי הישרדות טכנית. בלי שום אינטראקציה, לא מהסביבה וגם לא בבית. אני כמובן לא מתבכיין על זה, זו המציאות. לגדול בבית שבו הדמות הדומיננטית ביותר בחייך אינה יכולה לתפקד נפשית, זה לא משהו שאתה יכול לבקר אותו. זו המציאות ואני די מבין אותה".
איפה היה אבא?
"גם זה מורכב. אבא שלי, שהיה עולה מרוסיה, התגרש מאמא שלי, כנראה על רקע הבעיות שהיו לה, ודי נטש את המערכה. לא היה לנו קשר, בטח לא רציף. מדי פעם בימי הולדת הוא שלח איזו מתנה והתקשר. זה הקשר היחיד שהיה לי ועדיין קיים עם אבא. הוא בנה לו חיים אחרים בחו"ל וגם אותו אני יכול להבין".
כשמצבה הנפשי של אמו החמיר החליטה אחותו, אותה יוני מעריץ, לקחת אותו תחת חסותה והוא בגיל 11 בלבד: "היום אני מבין שהעזיבה שלי את הבית בגיל 11 הייתה המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל. פתאום מילד שאין לו הורים, אחיותיי, סבי המנוח שהיה מאוד משמעותי בחיי ובכלל כל המשפחה המורחבת החלו לעטוף אותי באהבה שאין שנייה לה. פעם אחת פסיכולוגית שאיתה שוחחתי אמרה לי שלילד רגיל יש שני הורים דואגים, ושאני בורכתי בהרבה אמהות ואבות אוהבים. אני רואה בזה זכות".
לפרוץ את השתיקה
כשהוא עטוף בבני משפחתו, החל יוני לקלף מעליו את שנות ילדותו והתחיל להיחלץ מהשתיקה והמופנמות שחשב שהן חלק מזהותו: "זה לא קרה מייד, זה לקח זמן. הייתי די מנותק, לא התחברתי לדיבורים מסביבי, לכל האינטראקציה החברתית הזו.
"אני זוכר שלא ידעתי איך מתחילים עם נערה. הייתי בודק בגוגל מה עושים ולא אהבתי כל כך את הגישה שם (הוא צוחק), למעט עצה אחת שדי הועילה לי - 'תהיה מי שאתה ואל תתחכם, כי קולטים את הזיוף'. החלטתי להשתחרר והיום אגב אני בזוגיות די טובה של ארבע שנים הכוללת גם מגורים משותפים בהרצליה.
"סיימתי בגרות בציונים טובים כנגד כל הסיכויים, כי בחטיבה בכלל לא הייתי מגיע לשיעורים. לא עניין אותי כלום. לקראת הגיוס החלטתי שאני הולך על קרבי, כי רציתי מאוד להיות לוחם. התגייסתי לנח"ל ובצבא קיבלתי את הבשורה על מות אמי ממחלת הסרטן. היא סבלה המון, פיזית ומנטלית, ואני מקווה שהיא נחה היום מכל התלאות הנוראיות שפקדו אותה".עם השחרור מצה"ל החליט קיידנוב ללמוד פסיכולוגיה במכללת תל חי. לשם כך היגר לצפון בשנות לימודיו. שם גם החל את הקריירה המוזיקלית המקצועית שלו: "האמת שתמיד המוזיקה מאוד נכחה בבית של אחותי שאצלה גרתי. גיסי הוא המפיק לואי להב והיה שם אולפן בבית.
"רציתי לשיר ולנגן אבל הרגשתי שהעיסוק במוזיקה שייך לצד של לואי. הבן שלו, בגילי, היה מתופף ואני נשארתי בצד כמאזין. ידעתי לנגן על כמה כלים, ובטח על גיטרה, אבל לא עשיתי עם זה משהו. הכול השתנה כשלמדתי בצפון הייתי הולך למקומות שהיו בהם ג'אמים כאלו, במות פתוחות. פעם אחת ביקשו ממנו לעלות לבמה ולנגן ומצאתי את עצמי נמשך לייעוד שלי. התמקדתי רק בזה והחלטתי ללכת ללמוד בבית ספר רימון. אחרי שלוש שנים התחלתי להתמקד גם בכתיבה והלחנה של מוזיקה והתחלתי להופיע בשם ג'וני קיש".
למה ג'וני קיש?
"אין קשר לג'וני קאש (צוחק). קראים לי יוני וכל החבר'ה קוראים לי ג'וני עוד מהתיכון. קיש זה שם המשפחה היחידה שהייתה לי - המשפחה של אמי".
ממה אתה מתפרנס?
"היום אני מורה למוזיקה שעובד בעיקר עם נוער בסיכון, בתיכון שהתלמידים בו אחרי אשפוז פסיכיאטרי ובמעון סגור של חסות הנוער, שבו התלמידים הם עבריינים בשיקום שנמצאים שם במעצר. אני רואה בזה סוג של סגירת מעגל. אני מראה להם איך דרך המוזיקה אפשר לפתוח עולמות של כשרון חבוי ואיך ניתן לבטא את עצמך בדרך הכי אצילה שישנה".
כאמור, החודש הוציא קיידנוב את הסינגל "תוותר" ("הוא לא בדיוק הראשון, קדם לו שיר 'המילים הנכונות' שיצא לפני כמה חודשים, אבל ללא ספק הוא המשמעותי ביותר"), שכבר מסומן על ידי מביני עניין כהבטחה הבאה.
"השיר תוותר הוא שיר שכל פעם מקבל משמעות אחרת מבחינתי", הוא מסביר. "הוא התחיל מתוך ויתור קטן, להיכנע ולהתייאש ממשהו פשוט ויום יומי.
"אחר כך חשבתי שזה בעצם מכתב שכתבתי לאבא שלי. היום אני חושב שזה הקול של השדים שיש לכל אחד מאיתנו בראש, אלו שאומרים לנו שאנחנו לא מספיק טובים, שאין לנו סיכוי. כשאני שר אותו אני מנצח את השדים האלה, קצת. אני רוצה שהשיר יגיע לאוזניים של אנשים שנלחמים עם השדים שלהם, ושהוא יעזור להם, קצת".
