מה קורה כשחילונים וחרדים נפגשים בחדר אחד ומתחילים לדבר על גיוס לצה"ל ותחבורה ציבורית בשבת? התשובה ברורה: ווליום גבוה. וגם עצבים וצעקות. אבל מסתבר שאחר כך, אם מנסים להקשיב, מגיע גם שלב התובנות החדשות.
זה בדיוק מה שקרה כשאוניברסיטת רייכמן בהרצליה יזמה סדרת מפגשים בין סטודנטים חילונים לבין נשים וגברים מהמגזר החרדי. המטרה הייתה "ליצור היכרות אישית שתקרב ותחבר בין דעות שונות ותוריד את מפלס השנאה והקיטוב". את המפגשים ערך ארגון "פלוגתא" במסגרת הפרויקט החברתי שאג"י (שבט אחים גם יחד).
אחד המצטרפים לפרויקט היה נדב לויטה (26) מכפר סבא, סטודנט לתואר הראשון בממשל, דאטה ודמוקרטיה. "שאג"י ערכו כ-30 מפגשים", הוא מספר. "כל אחד מהם התמקד בנושא אחר כמו מעמד האישה בחברה החרדית, הגיוס לצה"ל, כשרות ועוד. התחלקנו לקבוצות והדיונים היו אמוציונליים. דיברנו וצעקנו, כעסנו והתעצבנו, אבל בסוף הבנו שמאחורי הדעות השונות יש בני אדם, שיש על מה לדבר איתם, שצריך להקשיב ולגלות סובלנות. הסכמנו שלא חייבים להסכים. הרי הם לא יחזירו אותי בתשובה ואני לא אחזיר אותם בשאלה".
בקבוצת הדיון שלו פגש לויטה את מירי רוט, חרדית מפתח תקווה, ואת יהונתן שטינברגר, חרדי מירושלים. הקשר עם השניים התהדק, וכשהסתיימה סדרת המפגשים הם הקימו מיזם משלהם, "שגרירים לאחדות", שנועד לעודד את סטודנטים לארגן קבוצות שיח לחילונים וחרדים מחוץ לאוניברסיטה. "אנשים יצאו מהמפגשים האלה נרגשים", אומרת רוט. "פתאום הם הבינו שאנחנו נאבקים על השבת ולא שולחים את ילדינו לצבא לא ממקום אגואיסטי אלא מתוך שמירה על הערכים שלנו".
קראו גם >>>>
רוט (38), נשואה ואם לחמישה, בעבר תושבת מודיעין עילית ועמנואל. "לפני שפגשתי את החילונים", היא אומרת. "הייתי בטוחה שכיף להם בשבת, ששבת עבורם זה יום חופשי לבילויים, לנסיעות ולים, ואז מישהו אמר לי, 'איזה כיף לכם שאתם יכולים ליהנות מיום מנוחה מוחלט'".
לויטה: "המפגשים אינטימיים, מרתקים, רגשיים, אמוציונליים, לוהטים וזו הייתה המטרה. תמיד חשבתי שהחרדים לא רוצים לקחת חלק בחיי המדינה ועושים הכל דווקא. עכשיו אני מבין טוב יותר את הרציונל שלהם".
רוט: "כל מפגש התחיל בחשדנות והסתיים בחיבוקים. בסך הכל רב הדומה על השונה. לכולנו יש משהו משותף שאנחנו רוצים להעביר לדורות הבאים. אנחנו עם אחד".
לויטה: "אם לא נבין אחד את השני, מה יהיה בעוד 20 שנה? מדינה אחת לחילונים ואחת לחרדים?".
