הוא היה ספר מצליח, שנהנה לטפל בלקוחותיו. לפני ארבע שנים החליט אור חיים בן שטרית מנווה ימין לשנות את מסלול חייו, והחל לעבוד כמטפל סיעודי בקשישים. את הניסיון ואת הכישרון שלו כספר הוא רותם למען הקשישים שבטיפולו, ולמען קשישים אחרים. הוא מספר ומגלח אותם, בהתנדבות, כמובן, ומכל הלב.
לבן שטרית (42) הייתה מספרה מצליחה במשך שנים בכפר סבא, אבל את השינוי הוא החליט לעשות בגלל סבתו. "ראיתי איך אמי מטפלת בה במסירות רבה. הבנתי כי בעתיד אתמודד עם הצורך לטפל בהוריי בזקנתם, והגעתי למסקנה שאני רוצה ללמוד איך עושים זאת".
הוא סגר את המספרה והחליט לעשות הסבה מקצועית. לאחר שסיים הכשרה מקצועית הוסמך כמטפל סיעודי, ומאז הוא עובד כמטפל בחברת "דנאל סיעוד", וכבר טיפל במקביל בשמונה קשישים (כל אחד זכאי מהם לשעות סיעוד בביתו).
באחרונה נאלץ להיפרד מאחד ממטופליו, קשיש מהוד השרון, לשעבר איש תחזוקה ב"מאיר", שנפטר בגיל 93. "טיפלתי בו במשך שנתיים וחצי, היינו גם מטיילים ביחד. בשבילי הוא היה כמו אבא".
בשנתיים וחצי האחרונות הוא מטפל בקשיש ערירי בן 78 ברעננה, חולה סיעודי. הקשיש הפך לבן משפחה. "מחצית מאוכלוסיית הקשישים חשים עצמם בודדים, ורק אחד מכל ארבעה זוכה לביקור מבני משפחתו אחת ליום. תחושה זו מתעצמת בעיקר בעונת החורף", הוא מסביר.
בכל יום שישי, אשתו של אור חיים, מרינה, מבשלת גם בעבור הקשיש הערירי שבטיפולו, כדי שיהיה בביתו אוכל למשך כל ימות השבוע. אור חיים אף סייע בשיפוץ דירתו, מעבר לשעות העבודה, כמובן.
כשהמקרר של מטופל אחר התקלקל הוא השיג בשבילו מקרר והובלה בחינם, ודאג למלא אותו במצרכי מזון בעזרת תרומות של אנשים שפתחו את ליבם.
אחת לשבועיים זוכה כל אחד ממטופליו לתספורת. הוא גם מתנדב לספר ולגלח מטופלים אחרים, בבתיהם. "לעיתים אני מספר גם את הנשים שלהם, כדי לשפר את הרגשתן".
"לפני שסבתי נפטרה", הוא מספר, "היא שאלה אותי: 'למה אין מכונה שיכולה להאריך את חיים?' שאלתה נגעה לליבי, והשבתי לה: 'סבתא, המכונה זה אנחנו, בני האדם, אנחנו יכולים לעזור לכם'. כיום, כשאני דואג שהמטופלים שלי יהיו מטופחים תמיד, אני חושב, איך אני יכול להיות אותה המכונה שתאריך את ימיהם ותשפר את איכות חייהם".
