יום ראשון בלילה. דפיקות עזות על הדלת נשמעות בביתה של משפחת גואטה, ברחוב אגרון בכפר סבא. בני הבית מתעוררים, ניגשים לבדוק מי דופק על דלתם ואז מקבלים את הבשורה המרה - הבן, אוראל (24), המטייל בפרו, נהרג.
עוד ב-mynet:
החשוד שפגע וברח: "חיכיתי עד שהגיע האמבולנס"
הלוחם שמנע פיגוע: "הלב שלי פעם בחוזקה"
"הודיעו לנו באמצע הלילה. משרד החוץ כנראה שלח את שני השוטרים שהגיעו לכאן", מספר בני גוהסי, בן זוגה של האם האבלה, יהודית. "אחיו הקטן של אוראל פתח את הדלת בשלוש לפנות בוקר. בשעה כזאת, הבשורה לא יכולה להיות טובה. אני מנסה לשמור על קשר עם משרד החוץ, ולא אמרו לי כלום בינתיים לגבי מועד ההגעה שלו. אלו עניינים מול חברת הביטוח. אני בקשר גם עם בית חב"ד שעוזרים במה שהם יכולים".
"אין אחד שלא אהב אותו"
גואטה, בוגר תיכון "אורט שפירא" בכפר סבא, בעל תעודת הנדסאי אדריכלות, התגייס ושירת בפיקוד העורף בעיר. לטיול טס בארבעה בינואר השנה עם שני חברי ילדות, אור יגר ואור וקנין, אחרי שעבד בעבודות מזדמנות וחסך כסף. לפני שהגיע לפרו הוא הספיק לטייל בארגנטינה ובברזיל ולישראל הוא תכנן לחזור בתחילת יולי, אחרי טיול גם בארה"ב.
ביום ראשון השבוע, יומיים בלבד אחרי ששוחח עם אמו וסיפר לה כמה הוא נהנה בטיול, הגיעו גואטה וחבריו לקוסקו, לאתר קפיצת בנג'י מעל תהום - קפיצת טרזן, כפי שהיא מכונה. לדברי בני משפחתו וחבריו, ככל הידוע להם הוא לא הספיק לקפוץ ונהרג בדרך למעין כלוב תלוי באוויר, ממנו היה צריך לבצע את הקפיצה. אוראל התנגש ככל הנראה בכלוב ונחבל קשה. חברו הטוב ביותר, אור וקנין, שהיה לצדו, נותר חסר אונים וכל שיכול היה לעשות הוא לסחוב את גואטה אל נקודת המפגש עם כוחות ההצלה. רק למעלה משעה אחרי התאונה הגיעו אל גואטה חסר ההכרה צוותי רפואה וניסו לטפל בו, אולם זה היה מאוחר מדי. עד שהגיעו אליו, הוא מת מאיבוד דם.
את ההודעה המרה קיבלו האם יהודית והאב אלי מנציגי משרד החוץ. אחיו, מתן, בן ה-23, הנמצא בטיול במקסיקו, תכנן להצטרף לאוראל לטיול, אולם לא הספיק לעשות זאת, וצפוי לחזור ארצה להלוויית אחיו הבכור. אח נוסף הוא תלמיד תיכון בן 16.
לדברי גוהסי, משרד החוץ עושה מאמצים להביא את גופת גואטה ארצה, אך לא ידוע עדיין מתי זה יקרה. "הוא היה ילד משכמו ומעלה, חייכן ומקסים. היו לו הרבה מאוד חברים, 'כנס לפייסבוק ותראה כמה כותבים לו. כל כפר סבא כותבת עליו. אין אחד שהכיר אותו ולא אהב אותו".
"אור הוא הישראלי היחידי שהיה עם אוראל במקום באותם רגעים", מספרת זוהרה וקנין, אמו של החבר, אור. "בשיחות איתו כמעט ואי אפשר היה להשחיל מילה, הוא פשוט בכה כל הזמן. כל פעם הוא סיפר לנו עוד פרט, עד שהרכבנו את התמונה המלאה. כל מה שיכולתי זה לתמוך בו ולהקשיב. מה כבר אפשר להגיד במצב כזה?. אוראל היה החבר הכי טוב שלו. זה לא קל, שניהם היו בסכנת חיים, כשהיו תלויים באוויר בין שמיים וארץ. הם חששו שהכלוב ייפול ויתרסק לתהום. הוא היחיד שהיה איתו כשזה קרה וניסה לעזור לו, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן".
מה בעצם קרה שם?
"כדי להגיע למקום קפיצת הבנג'י - פליי סווינג, צריך להגיע לכלוב באומגה. הבן שלי עשה את האומגה ראשון כדי להגיע לכלוב, והתכונן לירידה בפליי סווינג הזה. אוראל הגיע אחריו. הוא התקדם אליו באומגה ובשלב מסוים התנגש בכלוב ונפצע. שניהם בכלל לא קפצו בנג'י. אור סחב את אוראל פנימה לכלוב עם עוד מדריך שכנראה היה שם, והכלוב היה נטוי כנראה מעוצמת המכה. הכלוב הזדעזע ואיבד את שיווי משקלו. הם היו בתוך הכלוב כשאור מחזיק אותו, כדי ששניהם לא ייפלו למטה, עד שאיכשהו הצליחו להוריד את הכלוב אל הקרקע. משם אור והמדריך נאלצו לסחוב את אוראל על הכתפיים כשהוא מחוסר הכרה במורד ההר, עלו על רכב שלקח אותם לנקודה מסוימת והמשיכו ללכת ברגל את כל ההר. אני לא יודעת כמה זמן זה לקח עד שאוראל קיבל את העזרה, אבל מסתבר שכבר לא היה אפשר לעזור לו".
אור אמר לך אם אוראל אמר משהו לפני שאיבד את ההכרה?
"כן, הוא דיבר, אבל אור לא רצה להגיד מה הוא אמר. אני מאמינה שאחרי שהוא יחזור ביום רביעי ויתאושש, הוא יספר לנו את הגירסה המלאה עם כל הפרטים. אני רק רוצה להיות שם איתו, אבל לא יכולה. גם לנו זה קשה. אני רוצה לגעת בו ורק לדעת שהוא בסדר. לדעתי הוא נמצא בטראומה והוא יצטרך לעבוד קשה כדי לצאת ממנה. הוא ואוראל למדו יחד, התגייסו יחד, השתחררו משירות יחד ונסעו לטייל יחד. חלק מהחברים שלהם נסעו לפרו, חלק למקומות אחרים בעולם, וכולם היו צריכים לחזור עד חמישה חודשים בערך, והנה הם כבר חוזרים, מקצרים את הטיול. אור כבר נמצא בדרכו ללימה".
"הוא היה האחראי שבחבורה"
עשרות אנשים פוקדים את בית משפחת גואטה מאז יום ראשון, מנסים לנחם, לתת כתף וחיבוק לאם הבוכ
