מנדי חולם להיות חייל קרבי. עבור רבים מדובר בשאיפה טריוויאלית למדי, אך עבור מנדי המצב שונה לחלוטין, כיוון שהוא לא היה בטוח כלל שיתגייס. לאחר שחזר בשאלה בגיל 12, אז עזב את ביתו ומשפחתו, חי במשך שנים ברחוב, נדד בין בתים ומקומות ללא כל מסגרת ואף הסתבך לא פעם עם המשטרה.
כיום מנדי בן ה-18 עומד לסיים את הטירונות בחוות השומר, במסגרת פרויקט מקא”ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), כאשר הוא מקווה להמשיך משם לשירות קרבי. "אולי אני אפילו אחתום קבע", הוא אומר.
עוד ב-mynet: הילד החרדי הפך למלך חיי הלילה כנגד כל הסיכויים: החרדי לשעבר סיים מסלול בצנחנים
הנוקשות שבדת מנדי נולד בשם מנחם מנדל, "על שם הרבי מלובביץ'", הוא מדגיש, אך כיום כולם קוראים לו מנדי. הוא גדל במשפחה חב"דניקית בכפר סבא, ויש לו חמישה אחים. במהלך ילדותו החל להרגיש את העול של הדת והתמרד נגדו. המרד שלו הופנה בהתחלה כלפי בית הספר של חב"ד שבו למד. "אמרתי לאימא שלי שאני רוצה ללמוד בבית ספר חילוני, כי בבית ספר דתי לומדים רק גמרא וגמרא, ומה ייצא לי מגמרא? איזה כישורים אני לומד שם שיכולים לפתח אותי ולתת לי מקצוע?", הוא אומר.
מנדי עזב את הלימודים בכיתה ו', וזמן קצר אחר כך גם חזר בשאלה, כמו שני אחיו הגדולים. "חייתי כל הזמן בתחושה של כפייה ואיסורים", הוא אומר. "זה הנוקשות שבדת שהפריעה לי. לא הרשו לי כל מיני דברים שביקשתי, כמו ללכת לחוג כדורגל או לריקודים, שאני מאוד אוהב. אבא שלי אמר שמבחינתו כדורגל זה לא מספיק חשוב או רוחני, והוא לא רצה שאסתובב בחוץ כי הוא אמר שיש שם בחורות, וברור שאסור להכיר אותן או להסתובב לידן. חייתי בתוך בועה אז והייתה לי הרבה מאוד סקרנות לגבי העולם החיצוני".
הפיצוץ בינו לבין הוריו הגיע בל"ג בעומר, בהיותו בן 12 בלבד. "ביקשתי לצאת לבני דודים שלי שגרים לא רחוק, שהם דתיים אבל פחות דתיים מאיתנו, יותר בכיוון מסורתי. אבא שלי לא הסכים כי הוא אמר שיש שם בחורות".
מנדי החליט להתעלם מהאיסור וללכת, בכל זאת, לבני הדודים שלו. "אבא שלי אמר לי שאם אני הולך, שאני לא אחזור הביתה. הלכתי בכעס. הייתי עצבני ובכיתי. כל הגוף שלי היה בעצבים".
באותו היום, מספר מנדי, הוא קיבל החלטה לעזוב את הדת ועבר גם שינוי חיצוני דרסטי. הוא נפטר מהפאות, עשה פירסינג והחל ללבוש בגדים צבעוניים.
כשמנדי חזר לביתו במראהו החדש, הוריו סירבו לדבר איתו. כשהוא התעורר בבוקר, הוריו לא היו בבית והוא מצא מזוודה פתוחה שהם הכינו לו. "אף אחד לא דיבר איתי. הרגשתי שכבר אין לי משפחה. אמרתי לעצמי שאם לא רוצים אותי, לא אהיה שם יותר. שמתי מה שיכולתי במזוודה ועזבתי".
מאז מנדי לא חזר לגור בבית הוריו. בשנתיים הראשונות הוא גר במאהל מול עיריית כפר סבא. "היו תקופות שלא אכלתי במשך יומיים שלושה, רק שתיתי. היו תקופות של כפור אימים, שקמתי כולי רטוב ולא ידעתי מה לעשות ולאן ללכת כדי לנגב את עצמי מהגשם. חבר שלי, לאון, שהכיר אותי מהתקופה שבה הייתי דתי, ונמצא איתי גם כיום בחוות השומר, עזר לי. הוא גר בבית, והביא לי אוכל ועשה כביסות של הבגדים שלי אצלו. הוא עזר במה שהוא היה יכול".
איפה התקלחת? "מדי פעם התקלחתי אצל חבר בבית, ולפעמים, אני מתבייש להגיד את זה, הייתי מתקלח מאחורי בית הכנסת, עם צינור מים. הייתה אז התקופה של המחאה החברתית והיו אנשים מבחוץ שעזרו, אבל לא אהבתי להרגיש נזקק. רציתי לחיות כמו כולם. הייתי אז עם חברים שלא הייתה להם השפעה טובה עליי. היינו סוג של ילדי רחוב. הם היו כל היום בחוץ למרות שהיה להם בית. כל היום היינו יושבים בסתלבט באוהלים ובערב הם היו חוזרים לישון בבית שלהם ואני הייתי נשאר במאהל לבד. הילדים האלה קיבלו חום ואהבה מהמשפחה שלהם, ולי לא היה את זה".
באותה תקופה מנדי חי ללא כל מסגרת. הוא לא למד ולא עבד, ובעיקר הסתובב עם חברים והסתבך עם המשטרה. "במשפחה תמיד הכפישו אותי. הייתי הכבשה השחורה וגדלתי בלי הערכה עצמית. הייתי אז ילד ועשיתי הרבה שטויות והיו לי בלגנים עם המשטרה. אם אין מי שייתן לך גב, קל ליפול וקשה לקום. עברתי מקיצוניות אחת לשנייה, מהדת להיות בהמה. לא הייתי בן אדם באותה תקופה. הפה שלי התחיל לדבר כמו בהמה והלכתי מכות והתנהגתי רע. הייתי סוג של חיה. נפש בהמית שרצתה לתפוס כל דבר שהיא רואה. למשל, אם מישהו היה מתחיל עם חברים שלי, ישר הייתי מתחיל באלימות, מגיב בצורה הכי הזויה שיש. הייתי בנאדם קר, שמחפש מה לאכול ואת מי לאכול".
סיבה לקום בבוקר אחרי שנתיים ברחוב, הוא נדד בין בתים של חברים ובני משפחה, עד שבן דוד שלו, שגם הוא חזר בשאלה וגר בחווה שיקומית, לקח אותו תחת חסותו. "הוא התחיל לחנך אותי מאפס. לא היה לי אז מוסר עבודה".
מה זה אומר? "לדוגמא, הוא היה מעיר אותי בשש בבו