כשהייתה בת שנתיים וחצי, מיכל באלי אלופת העולם הטריה בג'יו ג'יטסו (אומנות לחימה יפנית), הייתה כבר תחת הגדרה של מוות קליני. היא טבעה בבריכה העירונית, נמשתה מהמים ופרמדיק שבמקרה היה באזור שמע את הקריאות לעזרה והצליח להחזיר את התינוקת לחיים.
"מבחינתנו, באותם רגעים, נגמר העולם. היינו בהיסטריה", נזכר רובי באלי, אביה של מיכל. "הפרמדיק הצליח להחזיר לנו את מיכל לחיים, אבל מאותו יום החיים שלה ושלנו השתנו. החלו למיכל בעיות התנהגות, שינויי מצבי רוח קיצוניים. היא טופלה באופן קבוע אצל פסיכולוג וגם אנחנו. נוירולוג צמוד, פסיכיאטר כל שבוע. קיבלה תרופות להפרעות קשב חמורות ותרופות פסיכיאטריות לחרדות ולהפרעות במצב הרוח".
הספורט, מסתבר, הוא זה ש"הציל" אותה. לא רק הצליח בשיקומה ובאיזונה, אלא גם העלה לה את הביטחון העצמי. בשבוע שעבר, בקזחסטן, הכל התנקז לרגע שיא אחד - כזה שהוכיח לכולם שמדובר בספורטאית יוצאת דופן עם מדליית הזהב ותואר אלופת העולם בג'יו ג'יטסו עד גיל 21.
"הזכיות העצימו אותי"
ועם כל הסיפור הזה לא מדהים אתכם, מה נגיד שבמקביל לעיסוקה בג'יו ג'יטסו, היא גם שיחקה בקבוצת הנערות של אס"א ת"א ובנבחרות הצעירות של ישראל. "את הג'יו ג'יטסו התחלתי כחוג לילדים אצלנו במושב, פעמיים בשבוע. בשביל הכיף. בכדורגל, לעומת זאת, הייתי שחקנית מובילה ואפילו זכינו בגביע המדינה לנערות".
אז למה החלטת להתמקד דווקא בג'יו ג'יטסו?
"היה לי מאוד קשה בספורט קבוצתי. להביא את עצמי לידי ביטוי, כאשר הייתי עם טיקים מאוד חזקים שהפריעו לי במהלך המשחקים. ככל שהייתי בלחץ והתרגשות, הטיקים התגברו וממש הוציאו אותי מריכוז. לפעמים הייתי מגיעה למצב של ניתוק ולא הייתי מבינה איפה אני".
קראו גם:
ובג'יו ג'יטסו?
"במקביל, הייתי מתאמנת במושב ליד הבית בג'יו ג'יטסו. זה נתן הרגשה טובה שאני במרכז העניינים ונותנת את הכל למען עצמי. הייתי זוכה בתחרויות מקומיות והדבר העצים אותי. יום אחד החלטתי לפרוש מכדורגל ולהתמקד בג'יו ג'יטסו".
והתוצאות הגיעו - ובכמויות. "בשנה הראשונה שלי בענף זכיתי במקום השלישי באליפות העולם עד גיל 16. במהלך השנים זכיתי באליפויות ישראל. לפני שנתיים סיימתי שלישית באליפות העולם באבו דאבי, אשתקד הוכתרתי כאלופת אירופה", מספרת מיכל. "הספורט בעצם עזר לי להתמודד עם הקשיים שהיו לי. בהתנהגות בלימודים וגם חברתית".
נשמע לא פשוט.
"לא הייתי מסוגלת ללמוד. סבלתי מחרדות ומשינויי מצב רוח קיצוניים. ילדים היו צוחקים על הטיקים שלי וקוראים לי בשמות. בעזרת הספורט למדתי להתגבר על הכל ולדעת לאזן ולסנן את ההתנהלות סביבי. בנחישות ובהתמדה הצלחתי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. בשנה האחרונה החלפתי מאמן וכיום המאמן האישי שלי הוא ויקי דאבוש מנתניה. הוא בשבילי השראה ומודל לחיקוי".
מאמן חדש
דאבוש לקח את הנערה הצעירה ותוך תקופה די קצרה הפך אותה לאחת הלוחמות הטובות בעולם לגילה. בעקבות הספורט, היא עברה ממש פיזית לנתניה, שם מתגורר דאבוש, והיא חוזרת הביתה לשילת רק בסופי שבוע. "לפני שנה, כשהגעתי אליו הוא הבטיח לי שאם אקשיב לו ואעשה בדיוק אך ורק מה שהוא אומר לי - תוך שנה אהיה אלופת העולם", משחזרת מיכל. "וכך בשנה הזאת עברתי לגור בנתניה בבית של הוריו. הייתי צמודה אליו בכל תנועה ועשיתי כל מה שאמר לי באימונים. הייתי מגיעה הביתה רק בסופי שבוע ומתאמנת ארבע פעמים ביום".
נשמע כמו אורח חיים סיזיפי מאוד.
"ועדיין, הוא הפך אותי בשנה אחרונה לאדם אחר והרבה יותר טוב. הוא לימד אותי להתנהל בספורט ובחיים עצמם. וכמו שהבטיח לי אני אלופת העולם".
איך הקרובים אלייך תייחסים לתחביב שהופך לאט-לאט למקצוע?
"המשפחה, החברים וכל הסובבים אותי תומכים בי בצורה מלאה ונותנים לי את כל מה שאני צריכה על מנת להצליח. ההורים שלי נלחמו כל השנים נגד כל העולם על מנת שאשאר בספורט".
"זה נכון", מוסיף האב רובי. "החלטנו שנעשה הכל על מנת שהיא תישאר בספורט בכל מחיר. אני שמח שהמלחמה שלנו הועילה והביאה אותה למקום שהגיעה אליו. היא התגלתה כספורטאית פנומנלית".
חלום גדול
מיכל, מה לגבי חלום גדול?
"להגיע לאולימפיאדה, למרות הג'יו ג'יטסו הוא עדיין לא ענף אולימפי. מקווה שיהיה כך בשנים הבאות. לגבי מטרות קרובות, יש את משחקי העולם - אירוע מקביל לאולימפיאדה לענפים הלא אולימפיים - שבו מתחרים בכל קטגוריה ששת הטובים ביותר בעולם. כרגע יש לי המון עבודה. להמשיך ולהתאמן. אני אמנם אלופת עולם, אבל הדרך עוד ארוכה".
לסיכום, באלי ביקשה למסור מספר תודות: "לוויקי דאבוש, המאמן האישי שלי, ומשפחת דאבוש שאימצה אותי ונותנת לי בית חם. אמיר בוארון מאמן הנבחרת, ארז אלרואי יו"ר האיגוד, איגוד איילת שתומכת בספורטאים, שמעון סוסן ראש המועצה של חבל מודיעין שתומך בספורט ובספורטאים של החבל, מיתר שוורץ מנכ"ל מעגלים וחברת מגה אור שבזכותם אני מצליחה להגשים את החלומות שלי".
