נפרדים מסרן איתי מרקוביץ ז"ל: אלפים הגיעו בסוף השבוע האחרון לחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר כדי ללוות בדרכו האחרונה את סרן איתי מרקוביץ ז"ל (22), מפקד מחלקה בגדוד 51 שנפל בקרב בדרום לבנון.
אביו אורן ספד לו: "איך כותבים הספד על ילד? כשיש לך ילד ביחידות הקרביות אתה כל יום בורח מהבשורה. כמה עבדת קשה להצליח, איך לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, לטייל ולראות את הזריחות. בכל מוצאי שבת סיימת את החופשה בכיכר החטופים. קיבלנו אותך כמתנה, זוכר את איך נולדת, איך התחלת לזחול, איך טיילנו יחד בארץ ובחו"ל. יצאנו לפני חודש לתצפית במצפה רמון, ובדרך עברנו בעוטף עזה והראית לי מה עברת, התפעלנו ביחד שהכל שוב צומח. אוהב אותך המון! כולנו תקווה שהאובדן היקר שלנו הוא האובדן האחרון. הדור הזה מדהים!".
קראו גם:
אמו תמי מרקוביץ מיררה בבכי: "לא מצליחה לקלוט. כמה יחסרו לי השיחות איתך והחיבוק. הכרתי אותך וידעתי שהשיחה האחרונה הייתה שונה. אין גאה ממני להיות אמא שלך. לא ברור לי איך ממשיכים מכאן".
חבריו ספדו לו: "אנחנו שבורים מבפנים, ראינו איך הלכת לכל משימה עם ניצוץ בעיניים". האחות אלה אמרה: "חינכת אותנו, בלעדיך לא היינו מגיעים לאן שהגענו".
חברו יוחאי סגל: "מרקו, סעמק, מרקו. זוכר אותו טירון צהוב מפציץ ברגעים הכי קשים בהכשרה, זוכר אותו בשבוע מפקדי חוליה מפקד על תרגיל פרט כאילו הוא נולד לזה, ובעצם הוא נולד לזה. עשרות שיחות צד בגדוד, עקיצות, אכילת שחורות. ותמיד הערכה עצומה.
מ״מ 1 בפלוגה א בבא״ח כמו ליאל חיו ז״ל לפניו. מ״מ מחלקת הרתק של פלוגה ב׳ כמו אורי שני ז״ל לפניו. ובכל תפקיד, הוא הטביע את החותם האנרגטי והטוב לב והאינטליגנטי וההיפראקטיבי, סעמק, איך בן אדם שלא הפסיק לנוע ולדבר נח עכשיו מנוחת עולמים, זה כל כך לא הגיוני.
המחלקה שהוא גידל בבא״ח המשיכה להילחם היום. החברים והחיילים מפלוגה ב׳ המשיכו להילחם היום. המורשת של מפקדים זה האנשים שהם משאירים מאחור, ואולי נכון יותר לומר, האנשים שבלכתם הם דוחפים קדימה להוביל בעצמם. סרן איתי מרקוביץ׳ ז״ל, נפל בראש חייליו. זכיתי לראות ולהכיר אותך מהימים הראשונים שלך בצבא ועד הרגעים האחרונים, ותמיד להעריך".
והיו גם כאלו ששיתפו בתמונה קורעת לב ברשתות החברתיות את איתי פוקד את חברו שנפל, נועם ברזילי ז"ל: "איתי ונועם גדלו יחד בכוכב-יאיר. יחדיו צעדו לגן, לביה״ס ולפעילות בצופים בשבט צור שכל כך אהבו. נועם, לוחם אגוז, נפל בלבנון לפני חודש. איתי, קצין בגולני, לחם באותה העת בלבנון ולא הספיק להגיע להלוויתו. בגיחה הקצרה שלו הביתה, הגיע איתי בלילה לבית העלמין להיפרד מחברו שהיה לו כאח".
ראש מועצת כוכב יאיר צור יגאל הילה בן הראש חכמןו: "לפני כחודש, נשמנו כולנו לרווחה יחד עם משפחת מרקוביץ' היקרה כשהתברר שבנם עומרי רק נפצע קל בבא"ח גולני. בשיחתנו אז, אביו אורן אמר לי שעומרי יחלים, אבל הוסיף בלב כבד שהדאגה האמיתית שלו היא לבנו איתי, שנמצא בלבנון. לצערנו, לפני יומיים הגיעה הבשורה שאף הורה לא רוצה לשמוע. אורן, בהספדו המצמרר, סיפר על הרגע שבו חדר האובדן אל תוך ביתם.
"בקהילה שלנו, הכאב הזה מוכר מדי. כל שמועה על תקרית בלבנון או בעזה מביאה עמה את הפחד המשתק, התפילה השקטה שהשיחה הנוראה מאלוף הפיקוד או מקצין העיר לא תגיע אלי. אותה שיחה עם המילים הכבדות שמבשרת את הבשורה הקשה שבן נוסף מהיישוב נפל כי כשהשיחה הזו מגיעה, היא שוברת את הלב, עוצרת את הנשימה.
"השנה האחרונה הייתה קשה מנשוא. חמש פעמים היינו צריכים להתמודד עם האובדן הנורא, חמש פעמים נקרעו מאיתנו מיטב בנינו, חברינו הטובים ואז מיד עולה התהייה איך יכול להיות שזה שוב קרה אצלנו בקהילה הקטנה שלנו אבל התשובה היא ברורה. לא בכדי.
"גיא, בר, איתי, נועם ואיתי, חמשת הלוחמים שלנו, כמו גם יתר חבריהם – צעירים שגדלו בבתים ערכיים, בתנועות הנוער ביישוב, בבתי הספר ובקהילה שלנו. הם גדלו להיות מנהיגים, לוחמים אמיתיים, ציונים ומלחי הארץ, אוהבי אדם וטבע, ציונים בכל רמ"ח איבריהם, מלאי אחווה ומסירות אין קץ. כאבנו כקהילה היה גדול מכדי לשאת. התפרקנו, ובצדק – גם לקהילה חזקה ולוחמת מגיעה הזכות להתפרק כשכאב כזה מכה בה.
"חמשת הפרחים שנקטפו מאיתנו השאירו חלל שאין לו תחליף, אך בתוך השבר הזה אני יודעת שנמשיך לשאת את זכרם ולהנציח את מורשתם ורוחם כי ככה זה בקהילה שלנו".
