פרידה מהמפקד הנערץ: אלפים הגיעו אתמול (שלישי) ללוות ברדכו האחרונה את רס"ן (במיל) אייל אבניאון מהוד השרון שנפל בקרבות במרכז עזה.
אייל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 121, חטיבה 8, נפל בקרב במרכז רצועת עזה. אייל, היה בוגר מחזור כ"ח (2017) בתיכון הדרים במגמות היסטוריה ומדעי החברה, ודבר נפילתו היכה בצער כבד את כל מכריו ובני משפחתו.
למסע הלוויה הגיעו אלפים מתושבי השרון לחלוק לו כבוד אחרון, ונעמדו בצידי הדרכים בעת הבאת ארונו לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון.
אביו אבי ספד לו בלוויה: "אייל שלי. ביום ההולדת האחרון שלי כתבת שלא תשכח איך הקפצתי אותך לעזה. על החיבוק שנתתי לך ועל זה שחשבת עליי ועל אמא. אייל שלי, בתוך החלל העצום שהשארת לנו, תדע שהייתה לי הזכות לגדל אותך ולהיות אבא שלך".
האם שרון סיפרה עליו: "עכשיו אין לי כלום. לקחו לי את הלב. הוא הבטיח לי שהוא ישמור על עצמו ויחזור. הוא היה האח הכי טוב, הבן הכי טוב. גם כשהלך לגיהינום הזה הוא הרגיע אותי שהוא יהיה בסדר. לא חשבתי שיקרה לו משהו. הכל אצלו מתוכנן, את זה לא תיכננו".
אחותו נטע ספדה: "אייל אחי שלי. כמה טוב היית. כמה תמיד חיפשת להיות טוב ולעשות הכל על הצד הטוב ביותר. אנשים היו מתאהבים בטוב הזה. תמיד אמרת לי כמה אני מיוחדת ושאתה הגב שלי. כמה התגאיתי בך, כמה השווצתי בך. חבל שלא אמרתי לך את זה יותר. אז אני אומרת לך עכשיו כמה אני אוהבת אותך. איך לא תהיה בחתונה שלי?"
קראו גם:
אריק אדיב, מדריך "יחדיו כושר קרבי" שהיה חבו של אייל ז"ל ספד לו: "כמה שעות היו לנו יחד על הרחבה הזאת, כמה היינו מגיעים לפה לבקר את ליאור שכל כך אהבת. עכשיו אתה כל כך קרוב לליאור ולרון, מקווה שאתם עכשיו למעלה יושבים ומשלימים פערים.
"צניעותך היית גדולה, תמיד אמרתי שלעולם לא פגשתי אדם שיש לו כל כך הרבה תכונות אופי ברמה כזאת גבוהה- חכם, רגיש, בן משפחה למופת, מנהיג בכל מקום, אחראי, חרוץ, יפה, צנוע ומה לא חשוב לי לספר לכולם מה איבדנו הלילה.
"בגיל 16.5 הגעת ל"יחדיו" ואמרת לי אני אהיה בשייטת, לא אולי, לא אנסה, ככה, בשיא הביטחון, היית שולח לי תמונות ב3:00 לפנות בוקר בחודש ינואר אחרי שיצאת לשחות בים כדי להתכונן. כמובן שהתגייסת לשייטת , במכין נפצעת ואיבדת את השמיע באוזן, טיפול בתא לחץ, סטרואידים, אף אחד לא האמין שתוכל לסיים את המכין, לא ממש הכירו אותך, סיימת כמו גדול, ואז הצבא אמר שאתה לא יכול להמשיך בצבא בלי שמיעה באוזן אחת, לא ממש הכירו אותך, רק אלוהים יודע מה סיפרת לרופא ולקצין מיון כדי שיגייסו אותך שוב, פרופיל 97 ל504.
אחר כך ביקשת לעשות את מה שאתה הכי טוב, להיות מפקד של אנשים, ניסו להלחיץ אותך ואמרו, רוצה חיילים, לא אצלנו, לא ממש הכירו אותך, משם לנח"ל, מפקצ לוחמים, סמ"פ, שחרור.
"כשאבא חלה החלטת שאתה מוציא רישיון על משאית כדי לאפשר לאבא להתאושש, מה לך ולמשאית שאלתי, אל תדאג אמרת , גייסתי גם כמה חברים שיעזרו לי. כשהמגד אמר לך שחסר לו מ"פ ושהוא רוצה שתחזור לקבע אמרת לו בסדר למרות שלא באמת רצית, ששאלתי אותך למה אמרת לו כן, אמרת- מלחמה, צריכים אותי, ככה תמיד היית , בכל מקום שצריך , אתה הראשון, מנהיג מלידה, באימון של "יחדיו" לקחת על הגב שלך קבוצה שלמה, עזרת לכולם והיית מנהיג בלתי מעורער והייתי כל כך גאה.
" גם תוך כדי המלחמה היה חשוב לך לבוא לבקר, בגיבושון האחרון הגעת ב5:00 בבוקר, לקחת את החניכים לריצה לבית העלמין, העמדת אותם מול הקבר של ליאור וסיפרת להם עליו ועל משמעות המחיר. עכשיו אנחנו פה נפרדים ממך, עכשיו אני אצטרך לקחת אותם ולספר להם עליך, על המחיר ועל כמה שאהבתי אותך. פעם אמרתי לאמא שאני רוצה לאמץ אותך, אהבתי אותך כאילו היית בני, אמרנו שאחרי המלחמה תכנס איתי ביחד ותעזור לי להכשיר את הדורות הבאים של בני הנוער, אמרת לי בשמחה , קבענו לאחרי המלחמה. אחכה לך לנצח. אוהב".
