"הוא זעק כאילו הכנסתי לו חרב בלב". כך מספר יוסי רוזנשטיין בכאב על הרגע בו נאלץ לבשר לאביו, אגדת הכדורגל, ברוכל'ה (ברוך) רוזנשטיין, על מות נכדו.
הסב, שהיה ממייסדי הכדורגל בנס ציונה וחלוץ אגדי בשנות השישים והשבעים, והוביל בזמנו את מכבי נס ציונה בליגה הלאומית, נפטר לפני כשבועיים זמן קצר אחר שקיבל את הבשורה המרה: נכדו האהוב סמ"ר בר רוזנשטיין (20), לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ותושב ראשון לציון, נהרג בקרב על מוצב מארס בכיסופים ב-7 באוקטובר. אז נכנע רוזנשטיין למחלה בה נאבק שנה וחצי והלך לעולמו והוא בן 84. "אבא נפטר משברון לב", אומר בנו.
5 צפייה בגלריה
סמ"ר בר רוזנשטיין ז"ל וסבו ברוך (ברוכל'ה) רוזנשטיין ז"ל בצעירותו
(צילום: באדיבות המשפחה)
רבים זוכרים את ברוכל'ה (ברוך) רוזנשטיין כאיש אשכולות, שחקן נדיר וחבר אהוב ששמר על קשר חם במשך עשרות שנים עם חבריו מהמגרש. אך רוזנשטיין היה בראש ובראשונה איש משפחה, הוא סעד את אשתו אהובה עד שנפטרה ממחלת הסרטן, ליווה את ילדיו בכל צעד ושעל והיה שותף פעיל בגידול נכדיו. בכל הוא עמד, אפילו במחלה שקיננה בגופו, אבל מותו של נכדו האהוב, סמ"ר בר רוזנשטיין (20), לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ותושב ראשון לציון, שבר אותו. בריאיון מיוחד ל"מיינט רחובות" מספר בנו ואביו של בר, יוסי רוזנשטיין (52) על הטרגדיה המשפחתית ושני הגיבורים שנפלו.
חלוץ אגדי ואבא למופת
סיפורו של רוזנשטיין מתחיל ברוסיה, משם עלה עם משפחתו אחרי מלחמת העולם השנייה והתיישבו בנס ציונה. "אבא היה שחקן בימים שעוד לא היה בזה כסף, כילד ראיתי אולי משחק אחד שלו כי הוא כבר פרש", נזכר יוסי, "זה היה משחק של ותיקים מול צעירים, שאלתי אותו איך ירוץ? והוא אמר שהוא לא צריך לרוץ, רק להמתין לכדור, ואכן הכדור הגיע אליו פעמיים ופעמיים הוא הבקיע גול. בכל מקום שהלכתי אליו היו מספרים לי איזה שחקן מדהים אבא שלי, בלוויה יע'נקלה שחר (הבעלים של מכבי חיפה) אמר לי שאם היום היה לו חלוץ כמו אבא הכל היה אחרת".
אמו של יוסי ורעייתו של ברוך ז"ל, אתי נפטרה מסרטן בגיל 52. "אבא היה מוכן למכור הכל ולגור באוהל כדי להציל את חייה אך לצערי הטיפולים לא הצליחו. הדבר היחיד שעבורו הוא המשיך לחיות היו אנחנו הילדים, אני ואחותי אילנית (55)".
קראו גם:
"כילד קטן הייתי 'בנדיט', אבל הוא גיבה אותנו והיה המשענת שלנו. תמיד היינו יחד. אחרי הכדורגל האהבה הגדולה שלנו הייתה הים, היינו הולכים לדוג, לכל מקום שהלכתי הוא היה איתי. הוא למעשה גידל את ילדיי, הייתי מתקשר אליו בחופשות לבקש בייביסיטר והוא היה עונה 'למה אתה מתקשר? אני כבר בדרך'. מבחינתו זה היה ברור מאליו, בלי שאלות היה מגיע, מקריא להם סיפורים, משחק איתם, לימד אותם שש בש ושח מט וגם לימד את בר כדורגל".
יוסי הוא קבלן אלומיניום. אחרי שברוך אביו יצא לפנסיה מאלביט הוא הצטרף לבנו לעבודה. "אבא עבד איתי במשך חמש שנים, זו עבודה לא קלה אבל אבא היה אדם חזק, חכם וחד, תמיד ידע לתת עצות טובות בתחום העסקי, זה דור אחר עם מוסר עבודה שכבר לא קיים".
"אבא חשש מהגיוס של בר"
עוד לפני גיוסו, ברוכל'ה חשש מהבחירה של נכדו לשרת בקרבי. "בר קיבל זימון לטיס, ל-8200 ולמודיעין, אבל הוא ויתר על הכל כדי להיות לוחם. זה מה שהוא חלם לעשות והוא עשה את זה בצורה הכי טובה. הוא עבר את כל המבחנים של סיירת גולני, אבל יצא בהגרלה ללכת לתאג"ד וחתם על סירוב כדי להישאר עם החבר'ה שלו.
"אבא שלי שאל אותי 'למה הוא צריך את זה?' אבל הסברתי לו שכשבר מחליט משהו הוא עושה את זה, והוא אכן עשה את זה על הצד הטוב ביותר. ב-7 באוקטובר היינו בים המלח, כשהתחיל הבלגן מיד הבנתי שמחבלים חדרו והרי אני יודע שבר על הגדר. ב-6:32 התקשרתי לבר, הוא לא ענה וזה היה חריג, בר היה עונה גם מתוך רכב ממוגן. אנחנו עדיין מרכיבים את הפאזל, להבנתנו, היחידה שלו חטפה RPG אבל הם המשיכו להילחם כמו אריות. המ"פ שלו שנפצע אמר לי בלוויה 'אני כאן רק בזכות בר', עד 10 וחצי הם נאבקו בכ-150 מחבלים רכובים על אופנועים, עם רימונים, רובים וטילים, הם לא היו ערוכים לזה, הם התאמנו להתמודד רק עם חוליות קטנות, אבל בר וחבריו נאבקו עד הסוף, כל אחד בפני עצמו עשה את המקסימום.
"כולם שואלים 'איפה היה הצבא?' הצבא היה על הגדר הודף בגופו מאות מחבלים, בזכות בר וחבריו המחבלים האלו לא הגיעו עד תל אביב".
איך סיפרת לאביך על מותו של בר?
"אני כבר מיום שבת הרגשתי שבר לא בחיים, רציתי להיאחז בתקווה, חיפשתי תמונות של חטופים, אבל עמוק בפנים ידעתי. כשהחיילים דפקו בדלת ביום שלישי אני חיכיתי להם. חששתי לספר לאבא אבל ידעתי שעל אבא שלי אי אפשר לעבוד, אז פשוט התקשרתי אליו, הוא היה אצל אחותי, ואמרתי 'אבא בר נהרג במלחמה'. הוא זעק כאילו הכנסתי לו חרב בלב, וזה באמת הרגיש כך".
"התחננתי שלא יבוא ללוויה, פחדתי שבאותו יום אאלץ לקבור את שניהם. רק למחרת אני ואחותי לקחנו אותו לראות את הקבר ולהיפרד. מאז מצבו הדרדר, אבא פשוט הרים ידיים, שנה וחצי הוא נלחם במחלה כמו גיבור, היינו בטוחים שינצח אותה, אבל מה שקרה לבר גמר עליו והוא נפטר מצער. על המצבה שלו נכתוב 'האבא הכי טוב בעולם' זו לא קלישאה, זה באמת מה שהוא היה".
"אני חזק רק בשביל אשתי וילדיי"
שלושת החודשים האחרונים טלטלו את יוסי רוזנשטיין. "איך החיים שלי נראים מאז? במילה אחת? 'גיהנום'. מי שלא עבר את זה לעולם לא יכול לתפוס את מה שקורה לנו. אני נשאר חזק רק עבור אשתי, שהיתה מאוד מחוברת לבר ולאבי שראה בה בת נוספת ועבור ילדיי, שזקוקים לי".
בר בוגר בית הספר רמז, טביב ויגאל אלון הוא הותיר אחיו שני אחים, רותם (17) ושקד (12) ולמרות הטרגדיה הקשה, נראה שמשפחת רוזנשטיין תמשיך לייצג את כל מה שטוב בישראלי היפה. "הבת שלי כבר מתכוננת למיונים בצבא, היא מתכננת להיות לוחמת, הבן לקראת בר מצווה. אין כאן שאלה אם לחתום לה או לא, היא החליטה והיא לא תעצור עד שתגשים את היעדים שלה. אני מאמין בלאפשר לילדיי לחיות ולהגשים חלומות.
למרות גילו הצעיר, בר הספיק ב-20 שנותיו לעשות הכל, טיולים בחו"ל, ג'ט סקי, טרקטורונים, באנג'י, טייל בכל העולם.
איך מתמודדים?
"מאז שאמא שלי נפטרה החלטתי שאני חי, ביקרתי במקומות בעולם שאף אחד לא ראה, אני עושה זאת עם המשפחה שלי כי החוויות שלי איתם הכי חשובות לי, הרגע הזה שלוקחים יחד כדי להתאוורר מהכל. איבדתי את שני הגיבורים שלי, אבל אני אמשיך בחיי עבור אשתי וילדיי, למרות הכל אני חזק, יש נקודות קושי אבל אי אפשר לשבור אותי".
