זמני כניסת ויציאת שבת בכפר סבא: השבת של ה-22 בנובמבר בכפר סבא, ב' בכסלו התשפ"ו, תיכנס ביום שישי בשעה 16:17 ותצא למחרת בשעה 17:16.
פרשת תולדות
המשפטן אריאל לוי
בפרשתנו אנו נתקלים בתיאור תמוה - וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים. וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב: (בראשית כה, כז - כח).
נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שיצחק אבינו, גדול ישראל, ממשיך דרכו של אברהם אבינו, עמודו של עולם, אוהב את עשו הרשע, ועוד בטענה "כִּי־צַ֣יִד בְּפִיו"? האם אהבה זו הייתה חלילה חיבה לרשע?
כדי לענות על קושיה זו, עלינו להתבונן בכוונתו של יצחק אבינו לקראת סוף ימיו, כפי שמסופר בהמשך הפרשה: וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל... וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ... וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד:
יצחק אבינו מחפש את יורשו שימשיך להנהיג את האומה הישראלית. הוא יודע שיעקב הוא "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים" – אדם ישר, צדיק ותלמיד חכם. אך יצחק סובר שכדי להנהיג אומה, אין די רק בצדקות ויושר. נדרשת גם תכונת תקיפות כנגד הרוע העולמי. יכולת להשתמש בתכונת ה"ציד" – המייצגת את ההתמודדות והכוחניות – על מנת להכריע את השפל המוסרי.
לכן, יצחק ראה ב"ציד בְּפִיו" של עשו פוטנציאל לתכונת המנהיגות, המאפשרת שימוש נקודתי בתקיפות, מבלי להזניח את הצדקנות. זו הסיבה לאהבתו הראשונית ולרצון לתת לו את הברכה, ברכת אברהם.
וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ... וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר... לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים... וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ: (בראשית כז, ה)
"חכמת נשים בנתה ביתה" (משלי יד, א). רבקה, אשר "אֹהֶבֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב", הבינה עניין עמוק יותר. יעקב, איש הקדושה והטוהר –יכול להשתמש בתכונת "הציד" של עשו, כנגדו.
אמנם יעקב איש האמת ("תתן אמת ליעקב"), חושש:
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק: אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה:
תכונתו של יעקב היא אמת, כיצד יוכל לומר על עצמו דבר לא לו? אך אמו לא מוותרת ומלבישה אותו בבגדי עשו: וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבִּשָׁם֙ אֶת־יַעֲקֹ֔ב בְּנָ֖הּ הַקָּטָֽן:
לבישת הבגדים מסמלת שתכונת ה"ציד" והתקיפות היא תכונה חיצונית ליעקב. היא אינה משנה את טבעו, איש תם יושב אהלים, אלא מהווה כלי לשימוש בעת הצורך, בזמן מלחמה נגד הרוע.
נקודת השיא מתגלית כאשר יעקב מגיע אל אביו עם המטעמים, על מנת לקבל את הברכה.
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ... קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר: הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו:
לא ברור כיצד לא זיהה יצחק את יעקב בנו, הרי הם למדו כ"כ הרבה תורה ביחד, הייתכן שלא יזהה האב את בנו מחמדו, החברותא שלו?
צריך לומר שודאי יצחק זיהה את יעקב בנו, אלא שרצה לבחון אותו – האם יש בך את תכונת התקיפות של עשו? האם בעת הצורך הנך מסוגל להשתמש בה כנגד הרוע? האם אפשר להיות לוחם, מנהיג, ראש האומה ומאידך לא לוותר על תכונות הצדיקות שלך?
תשובת יעקב – "אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו" – זה אינו שקר, אלא הצהרה של יעקב, אני אמנם יעקב בכל רמ"ח אבריי, אך אני יודע להשתמש בתכונתו של עשו כנגד הרשע העולמי!
זו ההכרה המוחלטת: המנהיג של האומה הישראלית חייב להיות במהותו "קול יעקב", איש מידות, צדיק ובעל תורה. אך עליו להיות בעל היכולת לשלוף את כלי המלחמה והתקיפות – "ידי עשו" – רק בעת הצורך, מבלי שישתנה טבעו. רק שילוב זה יכול להנהיג את האומה הישראלית ולהכריע את הרע העולמי.
שבת שלום.
