משפחת בקין-ונסיק // רעננה
חג בניחוח ברזיל
הם עלו יחד מברזיל ואוהבים את החג שלהם צבעוני, שמח ועם הרבה חברים ‰ על השולחן: דג ברוטב אשכוליות ועוף עם תפוז ודבש
המשפחה:
משפחת בקין-ונסיק: טטיאנה (טאטי), שעוסקת בתחום התיירות, אלכס (שרברב), מאוריציו (18) שהחל השבוע מכינה צבאית ומיצ'ל (15), תלמיד כיתה י' באוסטרובסקי.
האורחים, בני משפחת סולומון: חברים ותיקים מהעיר קוריטיבה ברזיל, משם עלו לפני כשלוש וחצי שנים: לואיס (עובד בהייטק). סוזנה (רופאה וטרינרית) ברעננה, קלרה (16) תלמידת כיתה י"א באוסטרובסקי וסופיה (9) בכיתה ה' בבית ספר זיו. "בכל שנה אנו עושים את ראש השנה ולילה הסדר ביחד עם טאטי ואלכס".
העדה:
שתי המשפחות עלו מברזיל, ממוצא אשכנזי.
ההכנות לחג:
טאטי: "תמיד חוגגים בבית שלי, עם בני המשפחה והחברים. בעלי עושה קניות, הילדים עוזרים לנקות את הבית, ואני מכינה את האוכל, בנוסח אשכנזי, כמו שסבתא שלי ואימא שלי עשו. מתחילה בגפילטע פיש, בשר, ומכינה קינוחים שהסבתא שלי עושה.
"כבר לפני ראש השנה אנו שמים שירי ראש השנה במכונית או בבית ואנחנו והילדים מקשיבים ושרים. אני מערבבת אורז עם עדשים, שזה מסמל פרנסה. משתמשת בכלי אוכל מצופי כסף וזהב, במפה ובמגבות מצוירות שהיו שייכים לסבתי ולאמי".
לואיס: "מחליטים על התפריט ולכל משפחה חלק בהכנת הארוחה".
מנהגי החג:
טאטי: "בערב ראש השנה אנו הולכים לבית הכנסת. בארוחת החג תמיד השולחן ערוך ומלא באורחים, וכולם לבושים בלבן".
לואיס: "הלבוש בלבן זה מנהג שהבאנו מברזיל".
המאכל הכי אותנטי על השולחן:
"אנחנו תמיד מכינים חלה עגולה, פטה כבד, דג ברוטב אשכולית, עוף עם תפוז ודבש הצפוי ביותר ועוגת דבש".
לואיס: "המיוחד אצלנו בארוחה אלה הקינוחים, למשל יש קינוחי ברזולי - עוגות ממש מתוקות עם פודינג ושוקולד".
איחולים לשנה החדשה:
טאטי: "כמי שעוסקת בתיירות ומקדמת את ישראל בעולם, המשאלה שלי היא שתהיה לנו סבלנות וחוסן, ושנדע לחכות לרצונו של השם עד שהמגיפה תסתיים".
לואיס: "מקווים לשנה שקטה, שלכולם יהיו חיים רגועים והרבה פרנסה ובלי קורונה על הראש".
טטיאנה: "בעלי עושה קניות, הילדים עוזרים לנקות את הבית, ואני מכינה את האוכל, בנוסח אשכנזי, כמו שסבתא שלי ואימא שלי עשו".
משפחת ליפקין מענדי ומושקא // כפר סבא
מתוק וכמה שיותר
שולחן החג של משפחת מענדי עמוס מתוקים:
האורז מתוק, העוף, הסלט ואפילו הגפילטע פיש. והקינוח? תפוח מבושל בסוכר
בני המשפחה:
מענדי ליפקין (מנחם מנדל) בן 30 שליח חב"ד בכפר סבא, רעייתו מושקא ליפקין בת 30, מורה לאנגלית וארבעת ילדיהם: חני בת ה-6, מרים בת ה-4, לוי בן שנתיים וחצי ורחל הקטנה בת השנה.
העדה:
רוסיה, פולניה
ההכנות לחג:
"מטבע הדברים ההכנות לחג לבישולים ולאפייה מוטלות על רעייתי מושקא, ואני קצת מסייע לה בקניות ועריכת השולחן. גם אמא שלי מסייעת בהכנת תבשילים מסורתיים כמו עלי סלק (מנגולד) שהוא הסילקא הידועה בברכות, וקציצות כרתי (פרסה) שמופיעים בחלק ממנהגי העדות ביהדות בברכות, זה למעשה הדבר היחיד שהוא לא מתוק אצלנו בחג".
המנהגים בחג:
"ההקפדה הייחודית של חב"ד במנהגים ובברכות היא קודם כל רימון ותפוח בדבש, על זה מקפידים ועל זה אנחנו מברכים, כל יתר המנהגים השונים זה תלוי כל אחד ממה שהוא הביא בבית הוריו. ביום השני של ראש השנה אנחנו מוסיפים תפוח בדבש".
עם מי יחגגו ואיפה:
"נחגוג בבית חולים מאיר עם המאושפזים, שם אנחנו מתנדבים, ולאחר מכן נחגוג בביתנו עם ילדינו, בנוסף, יהיו עוד כמה אורחים עריריים מבית החולים שנזכה לארח בשולחן החג".
מאכלי החג על השולחן:
"תפוח מבושל בסוכר. זה המאכל שאנחנו מחכים לו. כמובן שיש לנו את הגפילטע פיש (המתוק כמובן, יש את השני שהוא קצת חריף), ואחר כך אנחנו דוחפים לכל התבשילים דברים ופירות מתוקים. חלת ראש השנה שאשתי מושקא עושה, שהיא מעדן, היא חלת צימוקים, אפילו באורז אנחנו שמים צימוקים שיהיה קצת מתוק. בעוף אנחנו מכניסים שזיפים ומתיקות עם קצת שקדים למעלה וזה יוצא ממש טעים. התוספות שלנו הם צימעס (גזר מתוק) שיכול לבוא כסלט".
איחולים לשנה החדשה:
"קודם כל הרבה מתוק, הרבי מלובביץ' היה שגור על פיו ששנה צריכה להיות שנה טובה ומתוקה. 'זיס' (מתוק ביידיש). ועל זה הוא היה מקפיד מאוד, שלא רק נאחל מתוק בפה, אלא נרגיש מתוק במלוא העוצמה בכל החושים. ואני מקווה שלכל בית ישראל תהיה שנה מתוקה מאוד, שירגישו אותה בכל התחומים בחיים".
משפחת טגניה // כפר סבא
"המשפחה היא הדבש"
במשפחת טגניה שולחן החג עמוס מאכלים שהעבודה עליהם נמשכת גם שבועיים ‰ מתוקים לא תמצאו שם
המשפחה:
ההורים, יפה ונתן טגניה, הבת הבכורה, ענת טגניה-אשכנזי בת 41 מדריכה במעון למאותגרים שכלית + שלושה ילדים, גיל טגניה, בן 40, מלגזן. רחל טגניה, בת 35, עובדת בסלון כלות + חמישה ילדים, שרה טגניה, בת 28, עובדת סיעודית + שני ילדים, והאח הקטן בן 18, זוהר, לפני גיוס.
העדה:
עולים מאתיופיה.
ההכנות לחג:
"שרה, ענת ורחל מבשלות יחד עם האמא יפה. הבישולים אצל האתיופים דורשים מאמץ רב, ובעיקר הכנות רבות לפני, אמא נוסעת לחנויות מיוחדות למצרכים מאתיופיה מחוץ לעיר, ואנחנו מתחילות לסייע לה בקילופים, בטחינה ועוד. הבישול עצמו, מתחיל יום לפני. הגברים ואבא שלי בדרך כלל מגיעים כמו 'אפנדי' לשולחן המוכן, ומי שעורך אותו, כי זה שולחן ענק, אלו הנכדים. זאת המסורת".
מנהגי החג:
"המנהג הכי רווח אצלנו שכולם, כולל כולם, חייבים להיות בשולחן החג. זה כולל סבים סבתות דודים ודודות, שולחן ענק, וכולם נמצאים שם. כשסבי וסבתי עליהם השלום היו בחיים הם היו ממלמלים ברכות שלא הבנו, בירכו כל אחד ואחד מאיתנו לחיים טובים יותר. ואז סבא שלי היה מספר על כל התלאות ומהות החג שהם עברו באתיופיה".
"ההורים שלי פשוט לא זזים מהמסורת שלהם. בשולחן החג שלנו, האתיופים, וזה לא כל כך ידוע, כמעט ולא קונים אוכל בסופרמרקט אלא הכול מכינים בבית. ממש הכול. אם זה תבלינים, אם זה טחינה של חומרי גלם, אם זה הכנה של מאפים ובישולים יחודיים ומשקאות שלעיתים לוקח להם כדי להיות מוכנים חודשים ארוכים. אבל מה לעשות זה המצב".
מאכלים מיוחדים על שולחן החג:
"ראשית, בשר, ועוד בשר, ועוד בשר. האתיופים לא קונים בשר מהסופר גם אם הוא טרי. זה פשוט מגעיל אותם. אבא שלי לא מסוגל להכניס לפה שלו בשר שנקנה. קונים פרה או עוף ולוקחים אותם לשוחט מהעדה, ואחר כך בבית מנקים, מבשלים ואוכלים. ככה זה. יש לנו תבשיל כבש ידוע בחג ששמים לו תבלין חריף מאוד, שנקרא 'צ'או'. לוקח לאימא שלי ימים לעשות אותו, ולטחון אותו לעיסה. כשהיא עושה אותו אנחנו בורחים מהבית כדי לא להיחנק מהחריפות, זה הבסיס לכל תבשילי החג.
בנוסף, יש את ה'דאבו' שזה לחם שעושים אותו במיוחד לחג שעשוי מסולת טחונה דק, זה כמו קובנה, שהיא מאוד קשה מבחוץ, אבל טעימה ורכה מאוד מבפנים.
"גם תבשיל שנקרא 'דורו' והרבה צעירים מהמשפחה מתים עליו. זה תבשיל חגיגי, נגיד כמו חמין, של עוף עם ביצים שלמות, ותבלינים מיוחדים, שמתבשל שעות על גבי שעות, ויוצא מעדן.
"יש לנו ממרח שנקרא 'נוג' שלוקח חודשים להכין אותו והוא טוב למריחה. אגב, הצ'או הזה משמש את המבוגרים לפעמים גם כתרכיז שמוסיפים עליו מים ושותים אותו.
"לאתיופים אין אוכל מתוק, לא עוגה לא עוגיות, לא קינוחים, לא כלום. הכול חריף, או מלוח וחמוץ, וקפה מר. הטעם של המתוק לא קיים אצלנו, כי האתיופים עצמם מתוקים, אז הם צריכים מאכלים אחרים כדי לאזן את זה. והמתוק הכי גדול אצלנו זה המשפחה ביחד. זו מתיקות שאי אפשר למצוא באוכל הכי מתוק בעולם".
איחולים לשנה החדשה:
"אני מאחלת לכל בית ישראל שתהיה לנו שנה נטולת קורונה, ושנדע לפרגן, ולקבל כל אדם באשר הוא, ולבוא טבעי, נקי ופשוט, עם הרבה פרגון ושמחה. זה יביא הרבה טוב".
משפחת גבאי // הרצליה
"אמא מבשלת הכול"
טבית, קציצות פרסה והמאכל שהכי הרבה מזכיר את סבתא לולו ‰ משפחת גבאי העיראקית מוכנה לחג
בני המשפחה:
בעלת הבית דליה גבאי, בעלת עסק לציוד בניין, בן זוגה אבי, בתה שרית גבאי, מנהלת שיווק ויח"צ, בן זוגה ארז ובנם התינוק גלעד, בנה רוני ואשתו גל מהוד השרון ושלושת ילדיהם – נועם, מתן וליאור, בתה ליה ובעלה דניאל משכונת גליל ים וילדיהם יובל ואיתי, וגם האח הרצל משערי תקווה ואשתו דורית.
העדה:
אם המשפחה ממוצא עיראקי, אבא ממוצא יווני-טורקי.
ההכנות לחג:
ניקיון הבית, הכנת התבשילים (אם המשפחה דליה גבאי מבשלת הכול). הבת שרית אחראית לערכית השולחן.
מנהגי החג:
בראש השנה יש אווירה של שנה חדשה, נקייה ומסודרת. לפעמים קונים רהיטים חדשים, צובעים את הבית, מצעים חדשים שתהיה אווירה של חדש. בערב החג עושים קידוש, שרים שירים ומרבים לשתות יין.
שרית: "העיראקים ידועים כאוהבים לארח וסבתא שלי, לולו, הייתה מארחת 100 איש לפחות בשני חדרים, וזה החינוך שקיבלנו - הבית תמיד פתוח ומי שבא ברוך הבא. תמיד יש סירים, ריח של בישולים בבית. סבתא שלי יכלה להיות מאסטר שף. האוכל שלה היה כל כך טעים. כל המשפחה מתגעגעת לבישולים שלה. האוכל של אמא שלי והדודות שלי זה רק חיקוי.
"סבתא הייתה לובשת חלוק ומחלקת לנו ממתקים בערבי חג כמו סנטה קלאוס אמיתי. כל ערב חג אנו מדליקים נרות נשמה לזכרה".
המאכלים שיככבו על שולחן החג:
טבית (חמין אורז ועוף מהמטבח העיראקי), וקציצות פרסה מהמטבח הטורקי. וגם דג דניס בתנור, אורז אדום עיראקי, לוביה (מין שעועית - מנהג עיראקי המקביל לרימון, "מאכל הכי טעים שמזכיר את סבתא לולו"), ולקינוח סוטלג' (מאורז וחלב).
איחולים לשנה החדשה:
בריאות, פרנסה טובה, אושר, ועוד נכדים.
משפחת אבן ארביב // כפר סבא
ריבת חבושים, מישהו?
המפרום, בשר הכבש, ריבת החרובים ועוגת הסולת עם הדבש. חג עם בבית משפחת ארביב עם מטעמי העדה הטריפוליטאית
המשפחה:
נילי אבן ארביב (63) מזכירה רפואית וגמלאית של צה"ל; בעלה חיים אבן (64), עובד במחלקת בטיחות בעיריית כפר סבא. האחות תמר אמסלם (62) עובדת במחלקת החינוך בעיריית רמת השרון; האחות עדנה שטרן (71) גמלאית ובעלה ישראל (72) גמלאי; החברה מיכל (62) חברה.
העדה:
יוצאי לוב, דור המשך למשפחת ארביב שממשיכה את המסורת הלובית.
ההכנות לחג:
בשבועות שלפני החג אחת המשימות במשפחה היא למצוא חבושים להכנת ריבה מיוחדת "ספרג'אל", הכי מפורסמת של העדה הלובית. לאחר מכן מכינים את הדלעת האדומה מקוביות קטנות מטוגנות עם סוכר כדי להמתיק את החג. "כרישה" חריף ומתוק, רימון, תמר צהוב טרי, לוביה, סלק, גזר כתום, דבש וראש של דג. בעבר ההורים היו שוחטים כבש ושמים על השולחן ראש של כבש.
השנה על תקן המאכל החדש על השולחן יהיו שקדי אדמה בצורת גרגרי חומוס שמשהים בימים לפני כן ולועסים. והכי תפוח מסוג "ענבאי".
חלוקת תפקידים:
חיים המארח מברך ומזכה את כולם בברכות. נילי מבשלת, עדנה מכינה את הברכות והדגים, מיכל אחראית על המנות האחרונות ותמר על הקציצות והסלטים.
המנהגים:
הברכות המיוחדות שנאמרות בשפה הלובית, תמיד בכפל לשון עם מוסר השכל כדי להעביר מדור לדור. בימים שלפני החג, ההורים קונים לילדים בגדים חדשים בצבע לבן. כמו כן, נהוג שהמשפחה מגיעה לבית העלמין ומדליקה נר נשמה לזכר הנפטרים. בנוסף, נוהגים לתת מתן בסתר לנזקקים כדי שיוכלו לקנות את מצרכי החג.
איפה חוגגים:
בבית משפחת חיים ונילי אבן ארביב בכפר סבא.
מאכלי העדה שיככבו על השולחן:
"המפרום" - תפוח אדמה ממולא בבשר, קוסקוס, מרק ירקות וחומוס ותבשיל כבש. בגזרת הקינוחים: עוגת הדבש המיוחדת של העדה שנקראת "הספרה", עוגת סולת עם שקדים וסירופ דבש מתוק.
איחולים לשנה החדשה:
"שכל שנה ייוולדו עוד ילדים ועוד נכדים ואף אחד לא יחסר (זאידין ופרחאנין) - נוספים ושמחים.
