מאיה הררי ורז כהן "אמא שלחה לי"
עברה כשנה וחצי מאז שמירית הררי הלכה לעולמה לאחר מאבק עיקש וממושך במחלת הסרטן. לכתה הותיר בור גדול בקרב בני המשפחה, אבל החיים מורכבים מרגעים של עצב ושמחה שנשזרים זה בזה, וזה בדיוק מה שקרה השנה באמצע אוקטובר. מאיה כהן- הררי (31), בתם של דידי ומירית, ילדה בת ראשונה אחרי שני בנים בבית חולים מאיר. התינוקת קיבלה את השם שיה מירית, והשבוע מאיה מדברת לראשונה על מי שהיא קוראת לה "הנסיכה של אמא".
קראו גם >>>
"זה היה הריון מאוד קשה נפשית, לא פיזיולוגית", אומרת מאיה, "האובדן של אמא שלי, שאליה הייתי מחוברת בנימי נפשי, לא נתן לי מנוח. זה היה עצב מהול בשמחה. ידענו, אני ובעלי רז, שהולכת להיות לנו בת, אחרי שני בנים. ובינינו איזו אמא לא מצפה לבת, אבל לי בדיוק הלכה אמא. אז החיים מורכבים ומאתגרים.
"זה היה חתיכת מסע, זה התחיל בירידת מים בשעה חמש בבוקר והתפתח ללידה הכי מדהימה שיכולתי לדמיין. אהובי שלי בעלי, רז, נתן לי כוחות מטורפים ואת כל הביטחון שכל כך הייתי צריכה להרגיש והיו גם שתי מיילדות מבית החולים מאיר, מלאכיות אמיתיות, שאני בטוחה כל כך שאמא שלי שלחה לי אותן בשמה. גם אבא שלי והאחיות שלי שהן כל עולמי היו בלידה. אחזו, תמכו, עודדו, המשפחתיות הזו לאחר שהבור הגדול שנפער בה מאז שאימא שלי נפטרה, קיבלה אצלנו הערכה מחודשת. בונדינג מטורף.
"ואז הגיעה המלאכית הקטנה שלי, זאת שעדיין לא יודעת שעצם קיומה הציל את הנפש שלי, אצלי בידיים. היא הצילה את הנפש שלי כי הייתי במצב נפשי לא טוב בכלל, ובואה לאוויר, כמו אימא מלמעלה ששולחת את ברכתה לילדיה גם כשחושבים שהיא לא נמצאת. אז אמא שלחה לי 3 קילוגרם ו־160 גרם של מתיקות אין קץ, של מושלמות, כל מה שאגיד לא יכול לתאר את כמות האושר שדבר כזה גורם לך. זה נס לכל דבר.
"אז אני מודה על הכול בחיים, לבורא עולם בעיקר, לשמירה של אמא מלמעלה ועל המתנות הקטנות הכי גדולות שיש".
השבוע, כששיה-מירית בזרועותיה, בגיל חודשיים בסך הכול, מאיה כבר זיהתה בשיה הקטנה תכונות עילאיות: "היא לביאה בדיוק כמו סבתא שלה. לוחמת ואהובה. תודה לאלוהים על המתנה היפה הזו".
לידה בצל הקורונה
בשבוע הראשון של פברואר 2021, כשהיא בשבוע ה־37 להריונה, חלתה כריסטינה פולונינה־מיכאלי בקורונה (39). מצבה הידרדר עד כדי כך, שפרופ' טל בירון־שנטל, מנהלת אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מאיר, החליטה לזרז את הלידה ולהקדימה כדי להציל את חיי התינוקת ואת אמה. "ברגע שהתינוקת שלי נולדה, שמו לי אותה בידיים ונתתי לה לינוק. זאת הייתה הרגשה נהדרת, אבל הייתי מותשת לגמרי. מיד אחר כך לקחו אותה לבידוד, והיא נמצאה בריאה. ראיתי אותה שוב רק אחרי 21 יום".
כריסטינה, הכירה את בעלה ואביה ילדיה אורי מיכאלי כשהייתה בת 27, הוא היה גרוש ללא ילדים בן 44. היום, 12 שנים אחרי, כשכריסטינה היא אם שני ילדיו, אביב הבכור בן הארבע ואנג'לינה בת העשרה חודשים, שלי אותה ילדה כשהיא חולה בקורונה ונמצאת בסכנת חיים מיידית: "בעלי חוסן בשני חיסונים, אני העדפתי לא להתחסן. זו הייתה טעות גדולה מאוד שלי. לקראת פברואר כשאני כבר בשבוע ה-37, התחלתי להשתעל. עשינו בדיקת קורונה. אורי נמצא שלילי, ואילו אני והבן שלי אביב נמצאנו חוליםץ אורי נשאר איתנו בבידוד וטיפל בנו".
"נבהלנו מאוד. הייתי בלחץ בגלל התינוקת. כל כך חיכינו לה, וממש לפני סוף הדרך באה לנו המכה. במוצאי שבת, ארבעה ימים אחרי האבחנה, מצבי הידרדר. היה לי שיעול עם דם, שלשלתי, נחנקתי, לא יכולתי לנשום. הזמנו אמבולנס, שלמזלנו הביא אותנו למאיר. אני לא יודעת אם בבית חולים אחר הייתי שורדת את זה. כשיצאנו מהבית הרגשתי שאני הולכת למות, וחשבתי שכל כך רציתי את התינוקת הזאת, והנה, הילדה שלי תגדל בלי אמא",
מצבה של כריסטינה החל להדרדר במהירות והיא אושפזה במחלקת קורונה בבית חולים מאיר. רגע לפני שמחברים אותה למכונת הנשמה, התקשרה פרופ' בירון־שנטל אל אורי בעלה. הבעלם הסכים ואז החלה הלידה: "לא היה לי כוח ללחוץ אבל הצוות הנהדר עשה הכל כדי לעזור לי. התינוקת נולדה במשקל 3,480 ק"ג וזמן קצר לאחר מכן, חוברה כריסטינה למכונת הנשמה והייתה במצב קריטי. אלו היו ימים מאוד קשים", מספר הבעל אורי, "איחולי החלמה ותפילות הגיעו אלינו מכל עבר, ואז באורח נס כריסטינה התאוששהבליל שבת, כששודרה בערוץ 13 כתבה על סיפור הלידה, מצבה עדיין היה בכי רע. אבל כמעשה נס, במוצאי השבת, השתפר משמעותית. "אני משוכנע שזה בעזרת התפילות והאיחולים שזרמו אלינו מכל עבר", אומר אורי, "אני משוכנע שזה מה שעזר".
השבוע, כעשרה חודשים אחרי וכשהיא מוקפת בבעלה אורי, בנה אביב ובתה אנג'לינה, כריסטינה בריאה ומאושרת מתמיד: "קראנו לה אנג'לינה כי היא מלאך - והוספנו לה לאחרונה גם את השם 'גאולה' על שם אימו של אורי. אנג'לינה היא גם מלאך וגם זו שגאלה אותי".
"הנס שלנו"
דבר לא הכין את סיון ויניב רעות (40) מכפר סבא ללידת בנם הפעוט, אלון, בן החודש ימים. זו הייתה אמורה להיות לידה רגילה, בשבוע ה-37 להריון שהיה תקין לחלוטין. סיון, אמא לשני ילדים (בת בגיל 10 ובן בגיל 8) הגיעה לחדר הלידה עם צירים קלים עד "שלפתע צפצף המוניטור". גם סיוון ובעיקר הילוד, אלון, היו בסכנת חיים ממשית, ובעזרת הצוותים הרפואיים, בחלוף 11 ימים, הם שוחררו לביתם בריאים ושלמים: "זה היה הגיהינום של חיי", מספרת השבוע סיון, "המוניטור צפצף והצביע על מצוקה בלידה. המיילדות מאיה גולוברוצקי ותמי בינקוביץ, הזעיקו את ד"ר מאיה בן ציון, שמייד הורתה על לידה בעזרת ואקום אותה ביצעה לי ד"ר נסרין חאג' יחיא המדהימה. מה שקרה הוא שבמהלך הלידה המתקדמת החלה היפרדות שליה, שזה דבר מאוד מסוכן. הילד נולד למעשה "מת" ללא נשימה, ועבר החייאה מלאה במשך 40 דקות. לאחר שהצליחו לייצב את מצבו, הכניסו אותו לחליפת קירור במשך חמישה ימים, כדי למנוע נזקים נוירולוגים.
"אני ובעלי היינו בסיוט, זה היה גיהינום, לא יכולנו לדבר במהלך כל התקופה. 11 ימים הייתי שם משעות הבוקר המוקדמות ועד 12 בלילה. אלון היה בטיפול צוות הפגיה. הוא אומנם נולד במשקל תקין של 2.700 ק"ג אבל צוות הפגיה האדיר בראשות ד"ר צופיה באואר רוסק, מנהלת הפגייה ופרופ' שמואל ארנון, מנהל יחידת ילודים, עשו הכול כדי לטפל בו. זה מאוד עודד אותנו, אותי ואת יניב, בתקופה הקשה הזו. הרגשנו שיש מי שתומך בנו, שיש מי שמסייע, המיילדות תמי ומאיה ביקרו אותנו כל יום, עודדגו, ליטפו, וברוך ה' קרה לנו נס ענק. נס שלא קורה בכל יום.
"אלון נולד בנר חמישי של חנוכה, ומלבד הסמליות הניסית שבחג הזה הוא הביא לנו הרבה אור לבית, ובעיקר התבוננות חדשה על משמעות החיים. רבות מהנשים שיולדות רואות בזה דבר מובן מאליו, וטזה לא כך. אני מאחלת מכל לבי לכל אמא שלעולם תצא בידיים מלאות ומאושרות, גם האמא וגם התינוק. היום אלון במצב תקין לחלוטין. הוא דומה לאבא שלו, כמובן, כמו שני אחיו, והוא פעוט מקסים. שיהיה לכולנו שנה מצויינת ומלאה בשמחת חיים".
