מערכת החינוך מתקשה להתמודד בעידן הפוסט קורונה. לאחר שנתיים של ניתוק ויציאה מהמסגרות, ומאז נפתחה שנת הלימודים הנוכחית, טוענים אנשי חינוך, פסיכולוגים והורים בשרון למשבר חינוכי חמור. התלמידים מתקשים לשוב לשגרה ולהסתגל מחדש למסגרת, פורקים עול והצוותים החינוכיים חסרי אונים. בעקבות דיווחים מבתי הספר על תופעות קשות של אלימות פיזית, אלימות ברשת, ונדליזם עישון, נטילת סמים ושתיית אלכוהול מופרזת, כינסה שרת החינוך דיון חירום בנושא, בהשתתפות פסיכולוגים ויועצים חינוכיים ובכירי המשרד, והורתה לגבש תכנית פעולה.
קראו גם >>>>
"שרת החינוך תכנס ועדה, יאכלו שם בורקסים ויוציאו עוד מסמך לשטח. אבל את המענים לא משרד החינוך יספק אלא הצוותים בשטח", אומרת מנהלת בית ספר יסודי בשרון. "בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ המשבר, המנהלים קראו למשרד החינוך: דברו איתנו, אבל אני לא זומנתי לשום מפגש להעברת דיווחים, להתייעצות. במשרד החינוך מדברים על השלמת פערים לימודיים אך לצערי, לא מדברים שם על מענים רגשיים".
"גם אליי לא פנו כדי להתייעץ", אומר מנהל תיכון היובל בהרצליה עופר אילות, "גם לעמיתיי לא פנו. העובדה היא שיש יותר תלמידים עם מצוקות ובעיות רגשיות, השאלה היא אם המענה צריך להיות רק ייעוצי-רגשי. לא בטוח. אני מציע גם כלים משמעתיים".
מנהלת ביסודי: "מורות חוטפות מכות"
"היקף האלימות בבתי הספר גדל במידה משמעותית כבר בסוף השנה שעברה, אך לא הייתה שום היערכות להתמודד עם הבעיה", אומרת מנהלת בית ספר יסודי באזור השרון, "העלייה היא בכל שכבות הגיל - דקירות במספריים ובעיפרון מחודד, התפרצויות זעם, זריקת רהיטים. גם ילדים בכיתות א' עד ג'. ולפעמים צריך שני אנשי צוות כדי להשתלט עליהם.
"המיומנויות החברתיות של הילדים נשחקו עם הבידודים והמסכים", היא מסבירה, "קטנה היכולת שלהם לנהל ויכוחים וקונפליקטים, להתפשר. הם חסרי ויסות רגשי, נוטים לנפח דברים פעוטים. אחרי תקופה כל כך ארוכה בבית, נשחקה ההיררכיה בבית הספר והתערער מעמד המורים. בתי הספר הם בבואה של החברה, וכמו שיש אלימות בחברה, כך יש אלימות בבתי הספר גם כלפי הצוותים החינוכיים. מורות חוטפות מכות מילדים שנכנסים להתקפי זעם. ויש עלייה בדיכאון ובשינויי מצב הרוח, ודיווחים על איומי אובדנות.
"מנהלות מדווחות על חשש מאסון, שמספריים ידקרו ילד, שכיסא יעוף על ראש של ילד, ויש חשש מנטישה של מורות, וכבר הייתה נטישה כזו אחרי הקורונה. ויש מחסור במחנכות, ויש יותר מנהלים שלא עברו הכשרה בתוכנית להכשרת מנהלים, ואין בשטח מספיק אנשים מיומנים להתמודד עם המצב שנוצר אחרי הקורונה, המורים הצעירים מתקשים ללמד והמורות הוותיקות נשחקות וקורסות. ככל שהגיל עולה המורות חסרות אונים. בוודאי בחטיבות ובתיכונים, שם יש גם אלימות ברשת, שיימינג, הפצת עלילות, ביוש ילדות, שיח מיני והטרדות מיניות".
מנהל תיכון היובל: "תלמידים מעשנים בכיתות"
"האמת היא שבתי הספר חזרו לפעול במצב הרבה פחות טוב ממה שהיו לפני הקורונה, וכבר אז המצב לא היה טוב כל כך", מדגיש מנהל תיכון היובל עופר אילות. "יש הרבה יותר אירועים שקשה להתמודד איתם - אלימות, ונדליזם, אי קבלת סמכות, אי עמידה בלוחות זמנים. זה קורה בכל בתי הספר, במיוחד בשכבות הצעירות בחטיבות ובתיכונים.
"העולם הווירטואלי ניצח את העולם הפיזי. אם בעבר אירוע אלימות היה קורה באופן ספונטני, כתגובה על עלבון או פגיעה, או בעת סיטואציה מאיימת, כיום יש אירועי אלימות יזומים, מתוכננים ואפילו מבוימים. תלמידים מחפשים אינטראקציה אלימה, ונדליזם, למשל, מצלמים אותה תוך כדי הפעילות ומיד מעלים לרשת. תלמידים במסדרון, מחוץ לכיתה, דופקים על דלת הכיתה ובועטים בה תוך כדי שהם מצלמים, ואז בורחים. זו הפרעה לשם הפרעה. ובתוך הכיתה - תלמידים מפריעים למורה, מדברים אליו בחוצפה, ללא כל בושה, ואחרים מצלמים אותם; אחד מעמיתיי סיפר לי על תלמיד שאמר למורה שלו, אולי בצחוק, אולי בשביל הקטע: 'אני יודע איזה אוטו יש לך ואני אפנצ'ר אותו'. היטשטשו הגבולות בין המציאות לבין מה שהם רואים ושומעים ברשתות והם מנסים לחקות את מה שהם רואים באפליקציות השונות. באחד מבתי הספר התלמידים צילמו סרטונים של אודישנים לארגון פשע.
"אנו צריכים לזכור שבעולם כולו ובישראל בפרט, המציאות כיום אלימה – החל מהפגנות פוליטיות והשתוללות של אוהדי כדורגל, ועד איומים על מנהיגים, אנשי ציבור, עובדי ציבור ורופאים, ולא סופרים את המשטרה. כל זה משפיע על ההתנהגות היומיומית של בני הנוער, אי אפשר לנתק את זה ולפעול לפי כללים נורמטיביים.
"היטשטשו גם הגבולות בין הבית והמשפחה לבין בית הספר, ותלמידים מרשים לעצמם לעשות הכול מתוך הנחה שיבינו אותם, שיעשו להם הקלות, שיוותרו להם... למשל, הטרנד החדש – סיגריות אלקטרוניות. תלמידים בכל הגילאים רוכשים אותן בפיצוציות, מביאים לבית הספר, מדליקים ושואפים העשן להנאתם בגלוי. הם לא טורחים אפילו להסתתר בפינת העישון בחצר בית הספר. זה לא היה בהיקף כזה לפני הקורונה. "וככל שאנו מדברים על הכלה – אנחנו מכילים כיום את מה שבעבר לא היינו מוכנים להכיל, כיום נושמים עמוק, ועוברים הלאה.
מה עושים? "ענישה, השעיה וגבולות"
עופר אילות מדבר גם על חוסר אונים של הצוות בכל מה שניתן לעשות. "אומנם צריך לחבק, אבל עם גבולות. וצריך לשקם את המעמד הרופף של בית הספר, וכדי שזה יקרה צריך התגייסות ותמיכה של ההורים, שבדרך כלל הם סלחניים מדי כלפי הילדים שלהם; וצריכים תמיכה וגיבוי של המערכת שמעלינו, שלא ימנעו מאיתנו את האפשרות להעניש או להשעות תלמידים.
"בבית אפשר למנוע מהילד דמי כיס, בצבא אפשר להשאיר את החייל שבת, בבית הספר הכלים מאוד מוגבלים. אפשר לזמן הורים, לנהל עם התלמיד שיחת נזיפה או שיחת הבהרה. אני, למשל, מעדיף לשקף לו מה הוא מפסיד בגלל ההתנהגות שלו. כל אחד לשיטתו".
ובאשר לעצם הלמידה, מוסיפה מנהלת בית הספר היסודי: "לתלמידים יש ירידה במוטיבציה לשבת בכיתה וללמוד וביכולת הקשב וריכוז שלהם. אחרי שהתרגלו ללמוד בבית, ישיבה בכיתה רועשת במשך 7,6,5 שעות הפכה עבורם בלתי אפשרית. בתחילה למדנו בקפסולות עם פחות מ-20 תלמידים בכיתה, ואז חזרנו לכיתות מלאות, עם 40-35 תלמידים, ומצפים מהם להתנהג כאילו לא השתנו סדרי עולם במהלך הקורונה".
ההורים: "אנחנו משלמים ביוקר"
אודליה שיינדורף, יו"ר הנהגת ההורים ברעננה וסגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית, מדברת על מה שקורה בבתים מבחינת ההורים. "בתקופת הקורונה בית הספר למעשה נכנס הביתה, ההורים הפכו למורים, סייעים וגם הורים. בשל הלחץ הכלכלי, הרגשי ואובדן המסגרת היו הורים שוויתרו על המלחמה לנהל שיגרה, ויש הורים שלא יכלו לתת עזרה לימודית לילדיהם כיוון שאינם שולטים בנושאים הרלוונטים או שלא חשבו שמתפקידם להחליף את צוות ההוראה. מציאות זו מולידה כעת חיכוכים, ויכוחים ומשבר בחלק מהבתים. מי שיכלו לתת עזרה חיצונית או שלא נפגעו כלכלית ויכלו להיות שם בשביל הילדים, לתווך את החומר ולשמור על סדר-יום - ילדיהם יצאו עם פחות נזקים. היתר נאלצים לשלם ביוקר את מחיר הקורונה.
"עד כה נתפס משרד החינוך כזורק סיסמאות ולא נותן תקציב בפועל או מענה אמיתי למצוקות שעולות. אין שעות יעוץ נוספות, אין שעות חינוך נוספות, אין תקציבים לגיבוש וריענון. יש מחסור עצום בסייעות, באנשי צוות טיפולי. נראה שמבחינת המשרד - הקורונה הסתיימה, חזרו לשיגרה, אך את הפער הלימודי והמצוקות הרגשיות השאירו מאחור, או שההורים יטפלו בהם לבד. הורים מאוכזבים מאוד מהביצוע בפועל של משימת צמצום הפערים, בעיקר הרגשיים-חברתיים. אם לא נטפל בזה היום נשלם על כך בריבית דריבית בעתיד".
חרדה בריאותית
הקורונה השפיעה גם על הפן הבריאותי ויחס התלמידים לכך. מורה בבית ספר יסודי אנתרופוסופי בשרון מספרת: "התודעה הבוגרת של התלמידים התעוררה בשלב מוקדם מהרגיל והם עסוקים בעניינים שלא היו אמורים לעסוק בהם בגילם הצעיר - בריאות והיגיינה. הם ערים לנושא ומדברים עליו, נמנעים מקרבה, רוחצים ידיים ומנקים שולחנות באלכוג'ל, מעין התנהגות כפייתית... ילדים היו חולים גם לפני הקורונה אבל מעולם לא עסקו במחלות שלהם, וכיום זו התעניינות ממקום חרדתי.
"יש אי שקט כללי בגלל הצורך להסתגל מחדש ללמידה בבית הספר. זה דורש מהתלמידים כוחות ומאמצים. גם המורים נדרשים לכוחות כדי לתמוך בתלמידים".
פסיכולוגית חינוכית: "אנחנו בלי אוויר, העומסים עצומים"
דנה גולדשמיט-גוטיה, פסיכולוגית חינוכית מרעננה מתריעה: "אנחנו נמצאים במצב של אסון נפשי בעקבות הקורונה ואין מענה שוויוני וחינם לכל מי שצריך"
"המצב במסגרות החינוכיות מאוד נפיץ. הכל עומד על חוט השערה. ילדים, בכל הגילאים, לעיתים אינם מווסתים, ומתקשים מאוד לחזור ל"שגרה". יש, ללא ספק, עלייה ברמות המצוקה. מדברים הרבה על הכלה ודיבור רגשי, אבל הפגיעה כל כך עמוקה שזה לא מספיק.
במשך שנתיים בערך הילדים האלה לא למדו בצורה תקינה וכמו הרבה אנשים חוו וחווים קטיעות ברצף. עכשיו הם צריכים לשבת בכיתה, להקשיב למורה, לעשות עבודות ומבחנים, לחזור למשהו שדורש משאבים שכנראה אין להם אחרי כמעט שנתיים של ישיבה מול מסך וריחוק חברתי.
עכשיו, כשיש שיפור במצב הקורונה, יש הרגשה שאנשים מרשים לעצמם להוריד טיפה את ההגנות ולאפשר לכל הקושי של השנתיים האחרונות לצאת. אני רואה הרבה יותר אירועי אלימות, חרדה, דיכאון, אמירות אובדניות, קשיים חברתיים ורגשיים. יש הרבה יותר הפניות לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, פניות לשירותי הרווחה וחוויה של התפרקות כללית גם אצל המורים וההורים, שגם הם עברו ועדיין עוברים טלטלות.
כפסיכולוגית חינוכית, אני חווה עליה משמעותית בהיקף העבודה, בחומרת המקרים שמגיעים אליי ובהרבה מאוד חוסר אונים של הצוותים החינוכיים ושל ההורים. אנחנו כבר בלי אוויר והעומסים עצומים.
כיום יש פסיכולוגית אחת על כ-1,500 תלמידים, מצב שבו לא ניתן לתת מענה. ראינו עזיבה מאסיבית של פסיכולוגים חינוכיים את השירות הציבורי וכך עומס העבודה עלה יותר מול תגמול מבזה. היום פסיכולוגית מרוויחה כ-40 שקלים לשעה בממוצע. אנחנו נמצאים במצב של אסון נפשי בעקבות הקורונה ואין מענה שוויוני וחינם לכל מי שצריך. אנשים שיכולים לשלם פונים לקליניקות פרטיות. מערך הפסיכולוגיה הציבורית גם הוא, כמו הילדים בבית הספר, מתפרק. שנים של הזנחה שבאה לידי ביטוי בתת תקינה ושכר זעום, הובילו למצב עגום של המתנה של חודשים ארוכים וקושי לתת מענים דחופים ובכלל.
בתחילת המגיפה, הביאו מכונות הנשמה וציוד, השקיעו מיליוני שקלים, ואני שואלת, איפה מכונות ההנשמה למגיפה הנפשית? התסכול גדול על כך שאני לא יכולה לתת מענה לכולם, וברור לי שייקח עוד זמן רב עד שנחזור ונבנה מחדש חווית רצף מול הפירוק הנפשי בעקבות מגפת הקורונה".
מורה בשרון: "רק רוצה לחזור הביתה בשלום"
א' מורה בבית ספר יסודי בשרון מספרת על המקצוע שהפך לסיוט בימי פוסט קורונה
זה מתחיל כבר במדרגות העלייה לכיתות בשעה 08:05 בבוקר, טרום קבלת הפנים שלפני הכניסה לכיתה. דחיפות, מכות ושאר ירקות ואנחנו עוד בכלל לפני השיעור הראשון - את מנסה להשליט סדר אבל נזהרת לא לאבד את העשתונות עוד לפני שבכלל נכנסת לכיתה, אבל מפה הפסטיבל רק מתחיל.
ההגעה לכיתה בזמן בימי פוסט קורונה היא רק המלצה, התלמידים מאחרים ובכלל לא מנסים לתת תירוצים על האיחורים הבלתי נסבלים, פשוט נכנסים לכיתה ומתיישבים במקום דקות ארוכות אחרי תחילת השיעור. מפה העניינים הולכים ומסתבכים – שקט בכיתה הוא רק המלצה, לאכול בהפסקה רק המלצה, לא לשחק בכדור, ניחשתם נכון – רק המלצה. והגרוע מכל הוא ההסתובבות של התלמידים תוך כדי השיעור - ימינה, שמאלה, קדימה אחורה - ואת רק רוצה לנסות להעביר את החומר לתלמידים ולצאת להפסקה.
אבל הייאוש לא נעשה יותר נוח בהפסקה, נהפוך הוא, בתור מורה תורנית את חוזה מדי הפסקה בקטטות אלימות של תלמידים מכיתות נמוכות, את מנסה להפריד ומיד מתחילה קטטה במקום אחר בחצר, ואת רק רוצה לחזור הביתה בשלום.
"אומרים שילדים כמעט ולא מושפעים מנגיף הקורונה, אני מזמינה אתכם לבית הספר שלי, לראות את ההשפעות ההרסניות של הנגיף, השפעות שנחזה בהן לצערי עוד שנים קדימה".
תגובת משרד החינוך: תוכנית עבודה מקיפה
לנוכח העלייה החדה באירועי האלימות, ההקצנה והתכיפות שלהם, יוצא משרד החינוך עם תכנית עבודה מקיפה, אשר תוטמע בכל שלבי הגיל.
התוכנית כוללת ברמת עובדי ההוראה: מתן כלים למורים לזיהוי ולטיפול בבעיות של אלימות; ליווי ותמיכה למנהלים ולמורים בהיבט הרגשי (מנטלי) בתוך חדרי המורים ומחוצה להם; פתיחת מוקד לעובדי הוראה אשר חווים מצוקה.
ברמת בתי הספר: שיבוץ איש טיפול בתוך בית הספר למתן מענה לבעיות אלימות; איתור בעיות בדידות אצל תלמידים; קיום שיח בנושא אלימות פעמיים בשבוע; איתור תלמידים שחווים חרם; תקציבים להרחבת הפעילות החווייתית של התלמידים; שילוב של פעילויות ספורט וחברה ושילוב חניכי שנת שירות בתוך בתי הספר.
ברמת קהילת ההורים: שילוב הורים בקבוצות שיח של בית הספר בנושאי אלימות והשתתפות בהרצאות עם מומחים.
