דבר לא הכין את העיתונאי והסופר המוערך, יניב מגל בן ה-45 מכפר סבא, לאירועי סוף השבוע האחרון. מגל, חש ברע, חשב שמדובר בוירוס, ולא ידע שהוא עובר התקף לב חמור מאוד, עד שהסיע בעצמו, ללא הודעה למשפחתו, לבית החולים מאיר, שם חווה דום לב וחזר לחיים.
מגל גדל בקדומים ולמד בישיבה התיכונית בקרני שומרון. בבגרותו יצא בשאלה. בתקופת לימודי התואר הראשון לתקשורת ועיתונאות ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, מגל ערך את עיתון הסטודנטים הוותיק "פי האתון" ומ-2006 ועד היום הוא עובד בעיתון "גלובס". ב-2016 יצא ספרו "סרוגים בקנה" ("ידיעות ספרים"), המתאר את סיפור השתלבות הציונות הדתית בצה"ל ונותן מענה לשאלות הרלוונטיות, בהתבסס על מחקר שארך שלוש שנים וכלל ראיונות עם יותר משבעים גורמים בולטים המעורים בנושא.
כך או כך, מגל מתפעל דף פייסבוק פעיל שלו עוקבים רבים. בפוסט שכתב בסוף השבוע האחרון הוא הדהים את עוקביו בשיתוף החוויה אותה עבר: "כמעט סיימתי את ביקורי בארץ החיים. הייתי אחרי 3 ימי הקאות, שפירשתי כווירוס. לפניי היה לילה מהגיהנום. אחסוך מכם את הפירוט, למקרה שאתם קוראים שורות אלו במהלך ארוחה.
"לפנות בוקר החלטתי לעשות את הבלתי ייעשה כששלושת ילדיי ישנים בבית ואני לבדי איתם (לא כולל חתולה וגרבילים) - לנסוע לבית החולים. מזל שעשיתי זאת. התברר שאני בעיצומו של התקף לב. הרופאים היו ב"שוק" שבכלל נהגתי לבית החולים בעצמי. תוך כדי ההתקף וכשמבהילים אותי לצנתור, סידרתי שהילדים לא יהיו לבד בבוקר.
"במהלך הצנתור עברתי דום לב וניתנה לי מכת חשמל. אם באותו זמן עוד הייתי בבית, לפי התוכניות המוקדמות לקחת את הילדים למסגרות ואז לגשת לטיפול, כבר לא הייתי פה לכתוב שורות אלה.
"הטיפול בי, אני שמח לציין, היה לעילא. גם זריז באופן יוצא דופן, גם מקצועי, ושוב אני נדרש לכל הידע שצברתי על רשלנות רפואית, בכתיבת הספר של ד"ר אבי רובינשטיין, "הניתוח הצליח החולה מת". למשל, ביחס למקרים שהרשלנות נבעה מטיפול בחולה הלא נכון, איתי הקפידו להתחיל כל טיפול בשאלה לשמי ולת.ז שלי. או בעיה אחרת, שנותנים לסטאז'ר חסר ניסיון לנהל טיפול במצב מורכב, כי הוא רוצה להתנסות ולבכיר והוותיק ממנו נוח לעבוד פחות, ורק החולה נדפק. אז סביבי בצנתור היו בכירים ומנוסים. כמה שהיו זריזים בטיפול, החליטו להמתין 20 דקות לרופא המנוסה והמוערך שהוביל את האופרציה.
"אז תודתי הגדולה לצוות הרפואי. אכתוב על כך גם להנהלת בית החולים. כדרכי, אני תמיד מחפש מה ניתן לתקן ולשפר אצלי. ואם מגיעים פתאום לסף מוות, מתבקש לשאול זאת. אבל האמת היא שקשה לי למצוא כזה. סיבה סבירה אחת להתקף היא גנטית. לאבי יוסי ז"ל היו בעיות לב והוא גם מת מהתקף לב. אבל בגנטיקה אין לי שליטה. וגם אם היתה לי, בשום אופן לא הייתי מחליף את אבי, גם אם הוריש לי סיבוך שכזה.
קראו גם:
"סיבה אחרת היא העישון מהעבר. אמנם הפסקתי לפני 3 שנים וחצי, אבל המחיר אולי נגבה בשוטף פלוס. ומה מעבר? אני בריא בדרך כלל, ספורט אני עושה קבוע, אוכל לרוב בריא, שותה במידה, וסמים אף פעם לא היו קטע שלי. אני מסיק שלא הייתי אמור לעמוד בראש התור למקבלי התקף לב. אבל בהתחשב בכך שאני עוד חי, אני יותר בגישה של לברך "הגומל" מאשר להתלונן על חוסר מזל.
"בשלב זה אחסוך מכם תובנות קלישאתיות על עוצמת החיים, החשיבות לחיות כל יום וכו'. בטוח שאתם מעריכים את זה. עכשיו אני בשלב להתלוצץ עם רופאיי".
