"ילדה של אור חופש ואהבה": בלילה שבין שלישי לרביעי בשבוע שעבר נהרגה בתאונת דרכים שירה עטר ז"ל, תושבת אלפי מנשה, בכביש 40 סמוך לנווה ירק, בשעה שנתקעה עם רכבה ועמדה בצד הכביש.
קראו גם:
אימה של שירה, יפעת בוגנים ספדה לה: "שירה שלי אהבת חיי נוחי על משכבך בשלום. תודה אהובתי על 21 שנים של חיבור נשמתי לא מהעולם הזה ,תודה שבחרת בי להיות לך אמא. מאמו מטורפת עלייך , תודה שהיית החברה הכי טובה שלי , לב ליבי שיר חיי לכי עכשיו לזרוח כמו שמש יש לך כנפיים תעופי רחוק".
שי רוזנצוויג, ראש מועצת אלפי מנשה: "שירה עטר ז"ל הייתה ילדה של אור, של חופש, של אהבה. אני זוכר אותה כילדה שובבה ועצמאית ביישוב שהתבלטה בכל אירוע ועם השנים הפכה לאישה צעירה עם חלומות רבים שלא נתנה לשום דבר לעצור אותה. בסוף השבוע נאלצנו לקבור אותה והלב של כולנו נשבר. שירה את חופשייה עכשיו, תמשיכי להפיץ אור על כולנו מלמעלה. יפעת, קובי, עמית, ליזה ואיציק- חיבוק גדול מכל קהילת אלפי מנשה. יהי זכרה ברוך".
נסיה בועז, מנהלת -תיכון טכנולוגי השרון בו למדה שירה ז"ל ספדה לה בכאב: "הלב שלי מרוסק לחתיכות. שירה עטר, יפה שלי, הבוגרת האהובה שלי, עוד לא בת 22 נהרגה בתאונת דרכים. איך מסבירים לעולם קשר ארוך וצמוד כזה של מנהלת ותלמידים?!?! את הקשר המיוחד כל כך שהיה לנו? מגיל 14 עד עכשיו, קל לא היה לך, אבל ניצחת...הכל. לא היה צעד שעשית ולא שיתפת, התייעצת אתי, סיכמת והתרגשת לדעת כמה אני גאה בך. איזו דרך עשית.. כמה דרמות היו שם בדרך. כמה ההורים שלך שמרו ודאגו לך. כמה התאמצו כולם סביבך ותמיד שאלו אותי לסוד קסם הקשר. כמה אהבה והערכה הייתה בינינו.
"כל כך התרגשתי ממך שירה שלי..כתבת לי באחד הווצאפים ואני מצטטת: "את איתי תמידדד את לא מבינה בכלל". הבנתי ממי, הבנתי. את פגישת הפרק הבא, כבר לא נקיים.. את כבר לא תלבשי את חליפת העסקים שדימיינו יחד, ותהיי כל מה שחלמת להיות. לא נשב, כמו שסיכמנו, אחרי ה'חזרה מהמזרח' ונתכנן לאיזו אוניברסיטה תלכי ומה תלמדי. אני לא מפסיקה לבכות את עזיבתך הפתאומית, את זה שלא תתקשרי ותסבירי לי כמה אני משמעותית לך וכמה את אוהבת אותי. מה שמנחם אותי זה שאני יודעת שידעת כמה זה היה הדדי... נוחי על משכבך בשלום ילדה אהובה שלי אני כבר כל כך מתגעגעת".
