יותר מ־50 שנה אחרי שסיימו את לימודיהם בבית הספר אוסישקין בכפר סבא, קיימו בוגרי מחזור מ' פגישת מחזור מרגשת: "ההתרגשות הייתה בשיאה והיא לא מפסיקה ללוות אותנו, אי אפשר לשכוח את ערש ילדותנו".
אוסישקין הוא בית הספר היסודי הראשון שהוקם בעיר ב־1924, והוא בן למעלה משמונים שנה. המבנה בו קיים בית הספר כיום הוקם לאחר שלושים שנה שבהן שכן במבנים ארעיים, בתמיכה כספית של הקק"ל ושל המנדט הבריטי. במהלך השנים למדו בו כל תלמידי מרכז העיר, כאשר רק השנה, שנת תשפ"ג, זכה בית הספר בפרס החינוך המחוזי.
"ערש ילדותנו"
בסוף השבוע האחרון התקיימה כאמור פגישה של בוגרי מחזור מ', ושתיים מהמארגנות, גליה סבירסקי באשר ורונית פומרנץ סנפיר, מספרות: "הסיפור שלנו, בוגרות ובוגרי מחזור מ', החל לפני עשרות שנים. זה היה מחזור מיוחד במינו, בית הספר חגג אז 50 שנה להיווסדו. האירוע צוין בהפקה גדולה ואף הייתה כתבה בעיתון. בבית הספר למדו דורות של משפחות, מבוני כפר סבא, החוגגת השנה 120. גם בכיתתנו היו ילדים שהוריהם היו בוגרי בית הספר".
למה החלטתם לקיים פגישת מחזור דווקא עכשיו?
"השנה כולנו בני ובנות 65, ואך טבעי היה שנחגוג יחד במסיבה משותפת, מושקעת ושמחה. זה היה המקום שגדלנו בו, המקום שהתעצבנו על פיו, זה היה ערש ילדותנו, אי אפשר לשכוח את המקום הזה ואת האחוווה והרעות שהיו בו".
אז מה עשיתם?
"הקמנו ועד כיתה, התחלנו להפיק את האירוע, ועל הדרך התחלנו לחפש בבוידעם ומצאנו אוצרות: יומנים, אלבומים, תמונות, קטעי עיתונים, פתקאות, שירים, חוברות ציורים והתכתבויות. מצאנו את המחברת המקורית של מסיבת הסיום, עם ההכנות והשירים שחיברנו. נדהמנו לגלות את הכמיהה והשמחה של כולם לרעיון המפגש, ההיענות הייתה מרבית. רובם באו מקרוב ומרחוק".
איך חגגתם?
"כמו כשהיינו ילדים, ממש ככה. זה היה במוצאי השבת האחרונה, שילבנו מאפיינים של מסיבת ילדים מסורתית עם כתרים לראש, עוגת יומולדת, מדבקות של בית הספר ועוד".
אנשי המושבה
על השאלה אם היתה היענות אמרו כי "עד האחרון שבהם. כפר סבא הייתה מושבה קטנה בה כולם הכירו את כולם, והייתה תחושת משפחתיות חזקה, שבאה לידי ביטוי גם באווירה הבית ספרית. חינכו אותנו שתי מחנכות שליוו אותנו במשך שמונה שנות לימוד. רות פרם מכתה א' עד ד' ודרורה עשת מ־ה' עד ח', שתיהן היו מורות למופת אשר היו מעורבות בחיי החברה של הכיתה ובחיים האישיים של כל תלמידה ותלמיד. לפני שלושה חודשים נפטרה המורה־מחנכת דרורה עשת, נפגשנו בלוויה ובשבעה. מיד הרגשנו חיבור ריגשי חזק. הזיכרונות היו מוחשיים, מרגשים ומשעשעים. היינו כיתה מיוחדת מאד ובמשך כל השנים שמרנו על קשרים כאלו ואחרים. כל מפגש מרגיש כאילו אתמול היינו יחד. רובנו עדיין גרים בכפר סבא".
קראו גם >>>>
בעקבות המפגש חידשתם קשרים?
"ברור, הרגשנו בשיא, הרבה מאוד תלמידים שהיום הם כבר גמלאים וסבים לנכדים, התרגשו כאילו הם עדיין בהפסקה. היה צריך לראות איך אנשים התרגשו עד דמעות, כולם החליפו מספרי טלפון והתעדכנו".
