תושב הרצליה סגן רועי יערן, קצין בנח״ל שנפצע אנושות בעזה, גיבור ישראלי, כתב השבוע טקסט מקסים שיצא מן הלב, בו הוא מסיר כיצד החיים התהפכו עליו, בדיוק לפני שנה, אבל איך הוא הצליח לטפס החוצה מהתהום.
קראו גם:
שנה עברה. שנה ליום ההולדת השנייה. אירוע מורכב ששינה הכל. אירוע שבו איבדנו את הכי טובים. בר אור, אפל וגילוב שלי אני אוהב אתכם ומתגעגע בלי סוף. אתם אלף דרכים. תמיד. אתם נותנים לי את הכוח לקום בבוקר. אלך בדרככם. תמיד.
"חודשים וחצי בטיפול נמרץ. חי לא חי. אולי אשרד, אולי לא אף אחד לא ידע. דיאליזות, התריות, ליטרים של דם, שיאים של חייאות, מונשמים. פגיעות ורסיסים בכל הגוף. ושתי רגליים. ומאז שיקום.
"ללמוד לנשום מחדש, לנתק את הראש מהכרית, ישיבה, מעברים, אוכל. הכל מהתחלה. לידה מחדש. אבל הבטחתי. לעצמי. למשפחה. לחברים. שאני אנצח.
"זה מרגיש כאילו אתה קם כל בוקר עם אותם השדים שכמעט ניצחו אותך אתמול בלילה. אבל אתה בוחר כל יום מחדש לקום. לנצח. להמשיך. ממשיכים כי יש עוד המון דברים טובים לעשות. יש עוד מה לשנות. יש עוד מה להשיג. ובתוך כל זה נשאר גם אור. אור רך ופשוט. הוא לא בא מבחוץ הוא צמח מתוך החושך. מתוך השברים. מתוך הזיכרון הזה הסבר. מתוך ההחלטה. להמשיך.
"תודה למשפחה ולחברים שהיו איתי מהרגע הראשון. נעמדנו ובחרנו בחיים כל יום מחדש. אני אוהב אתכם. תודה לצוותים הרפואיים והמטפלים שנלחמו כמו אריות, ולא ויתרו גם כשאני כמעט ויתרתי. אני מלא הערכה אליכם. תודה על הזכות להיות לוחם ומפקד, ולהוביל אחרי את האנשים הכי טובים בעולם".
