"מוסר העבודה שלי התחזק"
מיקה נאמן, כיתה י', עובדת במחלבה
"במהלך שלוש השעות השבועיות שביליתי במחלבה התנסיתי בהמון דברים חדשים וזכיתי לראות מהצד את תהליך הכנת הגבינה. העבודה כללה ניילון ואריזת גבינות, מילוי פלפלים בגבינה, מילוי כלים בגבינה לפי משקל, הכנת כדורי גבינה, מילוי בקבוקים בחלב ועוד.
"העבודה במחלבה נתנה לי הזדמנות לשנות אווירה במהלך שעות הלימודים ולעשות משהו שמרבית התלמידים בארץ לא זוכים לעשות. היא חיזקה את מוסר העבודה שלי, לימדה אותי מהי מחויבות ואחריות. תמיד ניסינו להספיק לעשות כמה שיותר בזמן שהוקצב לנו. הרגשנו שסומכים עלינו, שאנחנו נחוצות ותורמות, ואין הרגשה טובה מהרגשת נתינה. נהנינו מאוד ואפילו קיבלנו טוסט עם מבחר גבינות בכל פעם שסיימנו העבודה.
"הרגשתי שהעבודה במחלבה גם חיברה אותי לטבע, לשורשים הישראליים ולמקורות שלנו. עכשיו כשאני אוכלת גבינה או יוגורט אני מודעת לעמל הרב שעומד מאחורי הייצור שלה, ואני אסירת תודה מאי פעם".
קראו גם >>>>
"אחרי הצבא חזרתי לרפת"
דניאל אשר, מרכז הרפת
"אל הכפר התוועדתי עוד בהיותי תלמיד בשנים 1977־1981. בתקופה ההיא, החקלאות בכפר הירוק הייתה ערך עליון, ומכל ענפי המשק הרפת הייתה היוקרתית והקשה שבהן. צריך היה לקום מוקדם מאוד בבוקר, לעבוד בסביבה לא הכי ידידותית, עבודה פיזית קשה מלכלכת ומסריחה, תורנויות בשבתות ובחגים, ועם זאת, הייתה לכולנו תחושת גאווה עצומה, על זה שסומכים עלינו, נותנים לנו חופש פעולה מלא בחליבת הפרות. למעשה, אנחנו קבענו מי התלמידים שיתקבלו לרפת, לא מתוך פרוטקציה חלילה אלא מתוך המוטיבציה שהראה התלמיד. הרפת היוותה עבורי תמצית ההוויה שלי בכפר, ההכנה הטובה ביותר לחיים האמיתיים ולהתמודדות עם קשיים שיבואו אחר כך.
"לקראת סיום שירותי הצבאי, היה לי ברור שאני רוצה מאוד לחזור למקום אשר נתן והעניק לי מטובו, ואכן הדרך בחזרה לרפת הייתה קצרה ומהירה. כיום אני מנהל רפת מודרנית מאוד, ואני נהנה לעמוד בראש ענף שהילדים בכפר מעורבים בו ושותפים מלאים לנעשה בו".
"הרפת היא הבית שלי"
עדי פלג, כיתה ט׳, עובדת רפת
"כבר ביום הפתוח של הפנימייה, כשהציגו לנו את עבודות השונות במשק, ידעתי שאני רוצה להגיע לעבוד ברפת. כשהתחלנו את שנת הלימודים ביקשתי לעבוד שם.
"כשהתחילו התורנויות שלי ברפת, הדבר הראשון שקיבל אותי היה הריח. נתנו לי מגפיים וסינר ונכנסתי לחליבה, כשאני עומדת למטה והפרות גבוהות ממני. לאט לאט הסבירו לי את תהליך החליבה, הכולל חיטוי עטינים, ניקוי וחיבור המכונות. עם הפרות זה כמו במשפחה - יש פרות שממש אפשר לדבר איתן והן אפילו מקשיבות, ויש פרות שמסתדרים איתן פחות, כי הן פחות רגועות.
"לראות המלטה של עגל הייתה חוויה יוצאת דופן. וגם הטיפול בעגלים, להאכיל אותם, ללטף אותם, לשחק איתם ולהצטלם איתם.
"הרפת היא הבית שלי, האווירה שם ממש כיפית. ראיתי איך מגיע החלב לעולם, למדתי לטפל בפרות ולהקשיב להן ולצרכים שלהן, לאהוב אותן. למדתי אפילו לאהוב את הריח, ובעיקר להרגיש שאני תורמת, עובדת ולומדת כל יום משהו חדש".
"הלכתי בדרכו של סבא"
יואב אדירי, כיתה ט׳, עובד ברפת
"בחרתי לעבוד ברפת משתי סיבות: הראשונה, רציתי לעשות משהו משמעותי ולצבור חוויות ולא סתם להעביר את הזמן. השנייה, סבי למד בכפר הירוק במחזור הראשון, והוא תמיד סיפר לי על עבודות המשק ובייחוד על הרפת, איך בתקופתו היו חולבים בידיים ושתמיד הן כאבו להם לאחר חליבה ממושכת.
"לעבוד ברפת זו חוויה מסוג שונה, שכמוה רוב בני הנוער לא זוכים לחוות. באיזה מקום ילדים בני 15 חולבים פרות ומטפלים בהן? אף על פי שכיום החליבה אינה מתבצעת כמו שהתבצעה בעבר, אלא באמצעות משאבות, החוויה היא חוויה דומה מאוד. למרות שלפעמים מתלכלכים או מתעייפים, החוויה של לעבוד עם בעלי החיים הללו היא מיוחדת ושווה הכול.
"בנוסף על כך, העבודה ברפת מתגמלת, כיוון שאנו חולבים את החלב שכולנו שותים ביום-יום. כשהיינו קטנים שמענו שהחלב מגיע מהפרה, אבל לראות זאת בעיניים זו חוויה אחרת לגמרי".
"העבודה ברפת שבתה אותי"
ירון אבקסיס, כיתה י"א, עובדת ברפת
"לא אשכח את חוויית הרפת הראשונה שלי, שהעצימה אותי מאוד כתלמידה. זה היה בכיתה ז׳, בתורנות שישי בערב. נכנסתי לחליבה עם סינר שהגיע לרצפה ונעליים שהיו אז גדולות עליי בכמה מידות ולא היה לי מושג מה הולך לקרות. אני הולכת למשוך להם בעטינים ופשוט ייצא חלב? התורנות ההיא הייתה בהחלט לא קלה, ובדיעבד, אני מבינה שזו הייתה ההכנה המושלמת לעבודה ביום ראשון. כשהגעתי, הסבירו לי בקצרה מה לעשות והייתי צריכה להתחיל לעבוד. אני זוכרת שרק רציתי לחזור לחדר ולהתקלח, אבל מהר מאוד העבודה ברפת שבתה אותי. פתאום הכול נהיה קל, מהיר, ומהנה יותר. עבודת הצוות הייתה מדהימה. ילדים שבכלל לא הכרתי קודם לכן, ובתוך שעתיים נוצרו בינינו תקשורת ושיתוף פעולה. החששות שליוו אותי בתחילת התורנות הראשונה הפכו מהר מאוד לאהבה גדולה לרפת ולפרות. בסיום התורנות כבר ידעתי כמה פרות יש אצלנו, כמה חולבים בכל תור, איך יודעים לאיזה פרה יש צרכים מיוחדים בחליבה, ואפילו כמה קרטוני חלב בממוצע יוצאים מחליבה אחת של כל הפרות ברפת.
"הערך המוסף היה חשוב יותר - למדתי איך לעבוד בצוות, איך להתמודד עם עבודה שכרוכה בה אחריות גדולה יותר ממטלות בית ספר, איך להתמודד עם לחצים, ואיך להסתדר עם אנשים זרים. כשאני נזכרת בתורנות האחרונה שלי, אני מבינה את התהליך שעברתי שם ואת החוויה שהקנתה לי בפנימייה את הכי הרבה ערכים וכלים הרלוונטיים עבורי עד היום".
"סבתא שלי עבדה פה"
אריאל פרץ, כיתה ט׳, עובד במחלבה
"בחרתי לעבוד במחלבה מכיוון שלפני כ-53 שנה סבתא שלי ז"ל, שהייתה עולה חדשה מברית המועצות, עבדה באותו מקום בדיוק, וזה הרגיש לי מעין סגירת מעגל. סבתא הציעה לי ללמוד בכפר בשל החוויות הנעימות שהיו לה מהמקום, בשבילה היה זה בית, משפחה, כמי שעלתה לארץ ללא הורים. הסיפורים על המחלבה ועל העבודה המהנה שלה במקום הזה, הם אלו שגרמו לי לרצות לעבוד שם.
"במחלבה גיליתי אנשים מדהימים, כמו יוסי בראון בעל המחלבה, שכל יום מביא מהרפת את 1200 הליטרים שנחלבו זה עתה, ומעביר אותם למפסטר. לאחר הפסטור היינו מעבירים את החלב המפוסטר למיכלי הגבנה שיוצרים מהחלב מעין ג'ל. סיננו את המים וקיבלנו גבינה טעימה במיוחד.
"במחלבה למדתי מהי אחריות, מוסר עבודה, התחייבות ועמידה במשימות, כלומר לקום ב-6:00 בבוקר ולהכין את הגבינות ואת האריזות. אין דבר כזה להבריז מהעבודה, כי יש לך אחריות כלפי אחרים ויהיו לכך השלכות חמורות. במחלבה קיבלתי הזדמנות לעשות משהו משמעותי, והרגשתי כאילו התחברתי עם סבתא שלי מחדש".
