"כשקראתי על המקרה של הירי בשוגג באיאד אל חאלק חשבתי איך אביב יגיב לסיטואציה כזו", אומרת שרון מישקובסקי מהרצליה לכתבת ynet עדה אופיר, שבנה אביב (16) אובחן על הספקטרום בגיל שנתיים.
שרון ואביב מישקובסקישרון ואביב מישקובסקי
שרון ואביב מישקובסקי
(צילום: פרטי)
"להיכנס לראש של ילד אוטיסט זה ללמוד שנים ועדיין לא להבין. יש מנעד רחב של אוטיזם. כשאביב רגוע הוא מדבר במילים פשוטות, לפעמים בגוף שני. מעדיף שאבין אותו לבד, חושב שאני במוח שלו וכשמגלה שלא, מנסה להסביר לי, ככה מתנהל העולם שלו. אם אני אכעס על אח שלו הוא יכול להיבהל כי יחשוב שזה עליו, כך גם אם הולך ברחוב. הכול נקלט ומציף אותו. הוא מעדיף להיות לבד או בחברת מבוגרים. לא יעשה דברים אם אין לו מוטיבציה, לא שולט בהתנהגות וברגשות שלו. הוא יכול לעשות משהו ואחר כך מיד לבקש סליחה".
"לא לכל הסכנות הוא מודע. רק לחלק מהן. לפני כמה שנים רצה מחשב ולא הרשיתי לו, אז בזמן שהלכתי להביא את אחיו הקטן מהגן, הוא יצא מהבית, חצה כביש, נכנס לבניין ממול ודפק לאיש זר על הדלת והתיישב אצלו בסלון, שם היה מחשב. המזל היה שהוא לבש חולצת בית ספר, וככה הצליחו לאתר אותי. מצד אחד הייתי גאה שהוא יצירתי ומצד שני - מסוכן.
"אין לו בעיה עם זרים וזה הכי מדאיג אותי, ניצול של אחרים כי הוא מתמסר בקלות. בבית אני משחררת יותר אבל בחוץ לא. למשל לא אתן לו ללכת למכולת לבד, אך אם נלך ביחד, אפעיל אותו ברחבי הסופר שיעזור לי. כל דבר אני מסבירה לו באמצעות התוצאה של מה שזה יעשה לגוף שלו או לבריאות, משתמשת בתחומי עניין שלו כדי לתווך את הסכנות. יש לי עוד ילד, בן 11.5 ודרכו אני לומדת מה אביב צריך וכמה הפערים עמוקים. הקטן שלי אינטואיטיבי, מסתכל עליי ומבין מיד. לומד שהסיר חם או איך עוברים את הכביש. אצל אביב זה תהליך מתמשך, צריך לפרק לאט לאט ולאורך המון זמן".