שעות לפני כניסת יום הכיפורים נפטר צבי גרנות ז"ל מהרצליה לאחר שנדבק בנגיף הקורונה והוא בן 76. גרנות ז"ל, נפטר מספר 1434 למגיפת הקורונה, הוא אביו של הפעיל החברתי וראש מרחב דרור ב"איחוד והצלה" ניב גרנות מכפר סבא, שספד את אביו בכאב רב: "אבא היה מלח הארץ, ציוני ופטריוט, קצין מצטיין בצה"ל וגאווה לכל משפחתנו. זה כאב שאין לו סוף".
קראו גם >>
גרנות ז"ל, דור שני לניצולי שואה, היה ממקימי תנועת התחיה וראש הסניף בהרצליה במשך מספר שנים, אושפז בשנים האחרונות בבית אבות "עמל בשרון" ברעננה שם נדבק בנגיף, ולאחר שמצבו הדרדר הוא פונה לבית החולים שם הורדם והונשם עד שנפטר בערב יום הכיפורים. הלווייתו התקיימה שעות לפני כניסת הצום בהשתתפות מצוצמצמת בבית העלמין בהרצליה.
לבנו, ניב גרנות, בן 45, ראש מרחב דרור בארגון איחוד והצלה שפיקד ומפקד על חמ"ל המתנדבים בעיריית כפר סבא וממקימי החמ"ל, חשוב להעביר מסר לתושבי ישראל: "אתם מכחישי הקורונה, בפעם הבאה שבא לכם לחפף, ללכת בלי מסכה, או לעשות איזו מסיבה המונית תחשבו עליו, עליי ועל המשפחה מסביב, אבא בן 76, קצין מצטיין בצנחנים ואדם שעשה דבר או שניים בחייו. תזכרו מחר זה יכול להיות אצלכם בסלון. בסגר הזה אל תחפפו, תעזרו למגר את הנגיף כי בלעדינו שום דבר לא יכול להגמר טוב, אולי נעזור לעוד משפחות שהקורונה לא תדפוק אצלם בדלת.
"ולכם הפוליטיקאים, ימין, שמאל, ערבים יהודים, חילונים ודתיים תתחילו לחשוב על העם... זה שנגמר פה מול העיניים בזמן שאתם מדושנים מעונג על תפקיד שאתם לא ממש מבצעים".
אחותו של צבי גרנות ז"ל, מגי שי, שלא יכלה להפרד מאחיה בגלל הסגר וההנחיות ספדה לו: "אבא, סבא, בעל ואח יקר, קסום ומקסים שלנו, צבי גרנות (גרוזניק) ז"ל הלך לעולמו בערב יום כיפור תשפ"א. סופרמן כל יכול, ופשוט בלתי מנוצח - נכנע למגיפת הקורונה ואנו נותרנו עם אין סוף זיכרונות נהדרים והרבה כאב על שאינך עוד עמנו.
"דור שני לניצולי שואה - צביקה נולד בפולין מיד עם סיום תקופת האופל של מלחמת העולם השנייה וזוועות הנאצים שהורינו חוו על בשרם. החבר (קומראד) סטאלין הורה מיד על מתן זכויות יתר לאחי - נסיעה בחינם ברכבת ולימודים באוניברסיטה בחינם, אך לא ההורים שלנו ולא צביקה התרשמו מזכויות היתר הנ"ל, ולימים, חצו את הרי האלפים בדרכם לאיטליה. תוך כדי חציית הרי האלפים, אבינו נשא את צביקה על הגב ובמורד, בעוד הורי מתגלשים כלפי מטה, ביקש אחי את האבא: "טאטע, טאטע, פאר נאך אפען טוכעס" (אבא, אבא, תתגלץ' עוד על התחת). עם עלייתם של הורינו לישראל, הם התמקמו תחילה ביפו ושם היו להם שכנים עם 2 ילדים - סנדו ובבא. צביקה נקשר מאד לסנדו ועם המעבר של הורינו לקיבוץ שפיים, סיפר צביקה לכולם כל הזמן סיפורים על סנדו עד אשר החבר'ה של בני כיתתו קראו אותו סנדו.
"בתור קצין בצה"ל (מקור גאווה להורינו), צעד אחי צביקה במצעד ההצדעה לישראל שנערך ביום העצמאות ואשר התקיים בחיפה. נסענו, אבי ואני לחיפה וישבנו על גבעה גבוהה מחכים למצעד. ואז החל המצעד ואבי זיהה את צביקה, נעמד אבינו על רגליו וצעק:"צביקה" ואכן, צביקה שמע את השאגה האדירה של אבינו, היפנה ראש וחייך.
"אנו מרכינים ראש בצער רב וביגון קודר על פטירתו של איש יקר מאד אשר סבל בשנים האחרונות לחייו בהיותו רתוק לכסא גלגלים, איבד את כושר הדיבור ונצרך לאכול דרך צינורית האכלה ומסביבו סבלו אשתו, ילדיו ונכדיו. על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל ואולם תמיד ישארו הזכרונות וההערכה הרבה למה שהית ועשית במהלך חייך. אנו סופדים למנוח ואבלים על שאדם כה יקר אינו איתנו עוד. יהי זכרך ברוך, איש יקר ואהוב, נוח על משכבך בשלום. תנצב"ה. אחותך נפרדת ממך ממרחקים בלב דואב וכואב".
צביקה הותיר אחריו אישה, 2 ילדים ו- 4 נכדים. יהי זכרו ברוך.