"יש לנו בת", מלטפת ריטה שכטמן בת ה-40 את בטנה וחיוך של אושר שאין שני לו אופף את פניה. הליטוף עדין, סיבובי, מגן על משהו שהתחיל לפרוח ושאסור לו הפעם להיפסק ולהחזיר את הגלגל אחורה, גלגל החיים של ריטה, שכמו שהיא אומרת, "אי אפשר לקרוא להם באמת חיים".
קראו גם >>>
אין טרגדיה שהיא לא עברה: היתמות מאב בגיל 12, עול הפרנסה כאם יחידה לילד בן 13 על הרצף האוטיסטי שאביו לא מכיר בו, מחלת הסרטן שפקדה אותה, האירוע המוחי ששיתק את צדה השמאלי בבוקר בהיר אחד, 11 ההפלות שעברה וגם, החור בלב שגילו לה בעת ההיריון רק לפני שלושה חודשים בבית חולים מאיר ולראשונה בישראל הצליחו לאחות אותו ולשקם אותה: "נולדתי לפני שלושה חודשים", היא אומרת וקרני השמש של אמצע השבוע האביבי מחזירות אור, "בתעודת הזהות אני בת 40, אבל באמת נולדתי רק עכשיו ואני מודה על כל רגע. העולם יפה, הגיע הזמן שלי לפרוח".
ילדות אבודה
היא נולדה בסנט פטרבורג להורים משכילים כספורטאית ותלמידה מצטיינת. כשהייתה בגיל 11 אביה חלה במלנומה וההורים יחד איתה ועם אחותה הקטנה ממנה בחמש שנים החליטו לעלות ארצה: "הטיפול ברוסיה לא היה מתקדם", היא מספרת, "וכשהגענו ארצה, אחרי טיפולים אינטנסיביים בהדסה ובילינסון, אבי נפטר. הייתי בת 12 והעולם חרב עליי, החלטתי שאני יוצאת לעבוד כדי לעזור ולטפל באמא ובאחותי הקטנה. לא הייתה לי ילדות באמת. לא חברים, לא חברות, לא בילויים. אני לא זוכרת אפילו שישבתי לאכול פיצה כשהייתי צעירה. בצבא הייתי חיילת שעובדת שלוש עבודות ביום, רק כדי לעזור, לא הכרתי משהו אחר, אז הסתגלתי.
"הרגשתי פספוס מסוים, בטח שהרגשתי, כי אהבתי ללמוד והייתי טובה בזה. הצטיינתי בעיקר במדעים והחלטתי שאני הולכת ללמוד רפואה וחסכתי כסף כל השנים. התקבלתי אחרי מבחנים ללימודי רפואה בחו"ל ואז הכול התפקשש".
מה קרה?
"הייתי ספורטאית ואתלטית, רצתי מרתונים, השתתפתי אפילו בתחרות אשת הברזל והגעתי למקומות הראשונים. אולי הספורט היה סוג של פורקן בנסיבות החיים שנקלעתי אליהם, שם פרקתי את כל האנרגיות הנפשיות שהיו אצורות בי כנראה. באחת מריצות האולטרה מרתון הכרתי את האבא של הילד שלי, דניאל. התאהבנו, אבל אמא שלו לא כל כך רצתה אותי. אבל הוא אמר לי 'הכול יהיה בסדר, אבל יש לי תנאי אחד, את לא הולכת ללמוד בחו"ל ואז נתחתן'. ואני כל כך רציתי משפחה.
"התגוררנו אז בהוד השרון שם פתחתי גם קליניקה לאוסטאופתיה (שיטת טיפול ידנית המטפלת בליקויים גופניים שנגרמו כתוצאה מטראומה א.א) היה לי מאגר של 1,700 לקוחות מרוצים, עבדתי נון סטופ. כשעברנו להתגורר בכפר סבא נקלטתי להריון, והיינו די מאושרים בהתחלה. כשהייתי בחודש השביעי להריון הוא חזר הביתה ואמר לי: 'תקשיבי אמא שלי לא רוצה נכדים, או שאת מפילה או שאנחנו נפרדים'. אמרתי לו, אין מצב שאני מפילה את הילד, ואני אגדל אותו. בשבילו ויתרתי על הקריירה כרופאה ואפילו את הילד שלנו הוא לא רצה".
אימהות וסרטן
בנה, דניאל, נולד ובגיל צעיר אובחן על הרצף האוטיסטי: "הוא נשמה טהורה, חכם בצורה בלתי רגילה ובתפקוד גבוה, רק יש לו בעיה עם קשרים חברתיים", היא מסבירה, "הוא אוהב לעזור לי כל הזמן. מאוד מחובר אליי, זה התבטא גם בתגובות שלו שהחמירו בזמן שהיו לי משברים קשים, והם היו רק בתחילתם".
כשהיא מגדלת את בנה לבדה במשך 13 שנה, היא גילתה כתם בגבה ("בדיוק באותו מקום שהיה לאבא שלי") שהתגלה לבסוף כסרטן מלנומה: "למזלנו, הסרטן הזה שמגלים אותו בזמן הוא בעל אחוזי החלמה מלאים. המשכתי לעבוד ולטפל בכולם, החלמתי, והמשכתי בשגרה הזו. כל חיי הקדשתי לאחרים, פחות לעצמי, אני מרגישה שזה הייעוד שלי וזה לא בא ממקום של ביקורת, אלא זה נותן לי סיפוק שאני קיימת בשביל אחרים".
לפני כשנתיים הכירה ריטה את אלכס, אז רווק בן 34: "אחותי שידכה לי אותי והוא הגיע אליי משמים. תבין, לא יצאתי עד אז עם גברים בכלל, הייתי בפוסט טראומה", היא צוחקת, "ככה התנהלתי והוא, מלאך בדמות אדם, החליט שאני הזיווג האמיתי שלו וזה לא היה מובן מאליו. פתאום מישהו מגיש לך יד אוהבת ותומכת, זה היה לי מוזר".
אירוע מוחי ראשון
חודשיים ראתה ריטה את האור בקצה המנהרה האפלולית בה התנהלו חייה עד שבבוקר בהיר אחד היא חשבה שהכול נגמר: "זה היה ב-20 ביוני 2019, לא אשכח את התאריך. אני קמה בבוקר ולא מצליחה להזיז את הרגל, חשבתי שהיא נרדמה לי. ואז הבנתי שאני גם לא רואה בעין שמאל וכל הצד השמאלי משותק. ביקשתי מהבן שלי שיתקשר לאחותי מהר והיא הזמינה אמבולנס. בבית החולים אבחנו לי אירוע מוחי. הם ייצבו אותי ולא הצליחו להבין מה הסיבה לאירוע. כל המדדים היו בסדר, אין לחץ דם אין כלום, גם הבדיקות הניורולוגיות שלי היו מצוינות. הם שחררו אותי, ואחרי שעברתי שיקום התחילו לפקוד אותי, בגלים, אירועים מוחיים נלווים: יום אחד הייתי בסדר ושבוע אחר כך גוררת רגל שמאל לתקופה ארוכה.
"אין בדיקה שלא עברתי, מאות בדיקות וצילומים בלי הגזמה ולא מוצאים את הבעיה. במקביל, נכנסתי להריונות עם בן זוגי אלכס ומגיעים לשבוע השישי והילד נופל. 11 הפלות כאלו עברתי. 11 עוברים שנפלו זה הורס את האדם מבפנים. ואני כל כך רציתי משפחה ענקית וגדולה, עזוב גדולה, רק שתהיה משפחה, ואף גניקולוג לא מוצא את הסיבה, כי הבדיקות והמדדים בסדר".
כשריטה מדדה בין הפלה לעוד אירוע מוחי וברקע בדיקות אינסופיות הגיע המפנה בדמות בדיקה שגרתית: "לפני כשלושה חודשים ד"ר ג'בארה מבית חולים מאיר ביקש שאעשה בדיקה מקיפה שכללה גם אקו לב, תבין עד עכשיו אף אחד לא העלה בדעתו לבדוק את הלב, כי מבחינה פיזיולוגית כאילו זה לא קשור. הבדיקות לא היו טובות והוא ביקש שאעשה בדיקה נוספת בבית חולים מאיר, הפעם מקיפה ומקצועית יותר ואז גילו שיש לי חור בלב (ראו מסגרת), פשוטו כמשמעו, ומסתבר עוד שבכלל נולדתי עם זה. הסתבר לי בנוסף לי שמיום לידתי ועד היום מעולם גם לא נשמתי כמו שצריך. הייתי בטוחה שככה נושמים, לא ידעתי שאפשר לנשום עמוק. אני פשוט חייתי בנס עד עכשיו ועוד כאתלטית, אתה מבין כמה זה חמור? הייתי עם פצצה מתקתקת בתוכי ולא ידעתי שהיא קיימת עד שבאו הצוותים המקסימים מבית חולים מאיר והצילו את חיי".
זמן ריטה
ריטה, היום תושבת נתניה, לוקחת נשימה עמוקה מהאוויר המגיע מהים הכחול טורקיז שהאביב צבע השבוע. הבריזה המרעננת מחייה את כולה כשהיא מביטה אל האופק הכחול הזה, לחלוחית של אושר נקווית בזווית עיניה: "זו הפעם הראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מסיטה את מבטה לכיוון הכיכר הפורחת, "שאני מרגישה שהגיע הזמן שלי. שנולדתי מחדש. אני כבר שלושה חודשים משוקמת, נושמת, חיה, מחכה למשפחה שכל כך קיוויתי. החיים יפים, הצבעים של הפרחים מקבלים היום משמעות אחרת אצלי, משמעות של תודה והוקרה לכל כך הרבה אנשים. הגיע זמן ריטה".
מקסים. חשבת מה תרצי לעשות הלאה?
"אני בטוח אפתח את הקליניקה שוב, עם כל זה שהגיע זמני לפרוח, אני בחיים לא אזנח את מה שהחזיק אותי עד היום - העזרה והנתינה לאחרים".
מחברים את הלב
הפעולה הצנתורית שעברה ריטה בבית החולים מאיר היא הראשונה בארץ שמתבצעת באישה בהריון
מקרה ראשון בישראל במרכז הרפואי מאיר לסגירת PFO באשה בהריון. פרופ' עבד עסלי, מנהל מערך הלב במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית מסביר מה עברה ריטה: "PFO - הוא פתח במחיצה בין העלייה הימנית לעליה השמאלית שבלב המאפשר חיות של עובר בתוך הרחם. הפתח קיים בשלב החיים העוברי ונסגר באופן טבעי לאחר הלידה. מסיבה לא ידועה אצל חלק מהאוכלוסיה פתח זה לא נסגר ומתאפשר מעבר דם מעלייה ימנית לעלייה שמאלית, מעבר שלא קיים באופן תקין.
4 צפייה בגלריה
פרופ' עבד עסלי מנהל מערך הלב במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית
(צילום: דוברות בית החולים)
"PFO הינה תופעה שכיחה יחסית וקיימת בקרב 20-25% מהאוכלוסייה הבוגרת. לרוב אין לקיומה משמעות קלינית. יחד עם זאת, במקרים מסוימים היא יכולה לאפשר תסחיף מצד אחד של המערכת לצד השני שעלול להגיע למוח ולגרום לאירועים מוחיים ולמצבים מסכני חיים בקרב אנשים צעירים. במקרה של ריטה מדובר באשה שהיתה בטרימסטר השני להריונה וסבלה במשך תקופה מאירועים מוחיים חוזרים (חלקם חולפים TIA) למרות הטיפול התרופתי. לאור זאת עשינו דיון משותף עם צוות רב תחומי במרכז הרפואי מאיר שכלל קרדיולוגים, נוירולוגים וגניקולוגים ובשיתוף מלא של המטופלת הוחלט לפעול במהירות לביצוע פעולה צינתורית מתקדמת לסגירת המעבר.
"סגירת PFO מתבצעת במרכז הרפואי מאיר עבור חולים צעירים אולם מדובר בפעם הראשונה בישראל בו התבצעה פעולה זו באשה בהריון והאתגר הגדול שעמד לנגד עינינו היה מיזעור השיקוף ברנטגן ומינימום חשיפה לקרינה לצד החשש מהסיכון העיקרי בזמן הפעולה של אירוע מוחי תוך כדי הצנתור. על כן השתמשנו בהדמייה באמצעות אקו לב דרך הושט – מה שהפך את הפעולה למאתגרת במיוחד מבחינת הדיוק ההכרחי בה. הפעולה התבצעה בחדר צנתורים על ידי צוות רב מקצועי שכלל קרדיולוגים, רופא מרדים, ביוטכנאים וצוות סיעודי והסגירה התבצעה על ידי התקן מיוחד המוחדר בעזרת קטטר צנתורי קטן המוחדר דרך חתך עורי קטן מהמפשעה. לשמחתי ולאחר התרגשות לא מעטה בחדר הצנתורים, כשסיימנו את הפעולה ובוודאי לאחר ששמענו מהמטופלת על ההטבה המשמעותית בתופעות שליוו אותה במשך תקופה כה ארוכה – חשנו סיפוק גדול מהצלת החיים הכפולה – אין מרגש מזה".
ד"ר מיכל סילבר, מומחית ביילוד וגניקולוגיה ועוסקת בהריון בסיכון במרכז הרפואי מאיר ובמחוז דן בכללית: "המקרה הזה ריגש אותי במיוחד. אחרי האירוע השני שעברה ועם האבחנה של הפתח במחיצה בלב, התגבר החשש האמיתי לחייה ולהמשך תפקודה היומיומי שהתעצם עם כניסתה להריון שכה ייחלה לו. על כן, התכנס הצוות במרכז הרפואי מאיר לביצוע סיעור מוחות לפני ההחלטה לצאת לדרך. לא בכדי, תחושת ההישג בהצלחת פעולה ייחודית זו הייתה כה משמעותית ואני שמחה להמשיך וללוות את ריטה והריונה עד לסיום המוצלח שמחכה לנו".
