הוא המתין בדירת הפנטהאוז היפהפיה שלו בשכונה הירוקה המשקיפה אל עיר הולדתו טירה. פניו אינן כתמול שלום, ניכרו בהן מאורעות הימים האחרונים, ימים שהביאו אותו לסגור את מרפאת השיניים המפורסמת שלו ברחוב ויצמן בגלל השביתה איתה הוא "מזדהה בכל נימי נפשי". הוא, ד"ר פלאח סמארה, נציג הרשימה המשותפת בכפר סבא שהביאה בזכותו מאות קולות בבחירות האחרונות מקרב תושבי העיר, רואה את הדו קיום עליו חלם מתפורר לנגד עיניו, ולא יכול לשתוק יותר.
קראו גם >>>
אזהרה: הדברים שיאמר ד"ר סמארה בראיון הזה לא יהיו קלים יש לו בטן מלאה על השלטון, המשטרה, הגזענות, ובייחוד נתניהו, אוחנה ובן גביר. ויש לו בטן לא פחות מלאה גם על הצעירים במגזר הנוהגים באלימות: "זה הזמן לדבר על הכול", הוא יאמר וילגום מכוס הלאטה היוקרתית, "לשים הכול על השולחן. יש הרבה עכשיו שלא רוצים לדבר, מפחדים, אולי יקרה להם משהו בעסק, או בפרנסה, גוזרים על עצמם שתיקה. אני לא שותק, וכבר לא מתבייש ולא מוריד את הראש, ולא מתנצל שאני אזרח ישראלי ערבי ממוצא מוסלמי ובעל זהות פלסטינית. פעם התביישנו, הורדנו את הראש, זה הוביל למה שאנחנו רואים עכשיו ברחובות".
אתה מתכוון ללינצ'ים ושריפת בתי כנסת?
"אני לא חושב שאני צריך לומר לך שאני מגנה בכל תוקף כל אלימות מכל סוג שהיא, ובטח לא אלימות מהסוג הזה, זה ברור מאליו ו-90% מהמיעוט הערבי הישראלי מגנה את זה בכל תוקף. שמראיינים יהודי לא שואלים אותו אם הוא מגנה אלימות, זה נראה ברור מאליו, אז למה אני תמיד בסיטואציה כזו שאני צריך לגנות כל הזמן אלימות, כי אולי במשך השנים הצליחו להחדיר לכם לראש שאנחנו לא אוהבים לחיות ומקדשים אלימות, ואז זה הפך טבעי שכל ערבי צריך להתנצל בכלל שהוא נושם במדינה הזו, שלהזכיר לכולנו היא המדינה בה כל המיעוט הערבי נולד והאבא שלו נולד והסבא של הסבא של הסבא שלו נולד".
כשרואים ברחובות, בעיקר בערים מעורבות, תמונות קשות של אלימות מהמגזר הערבי, זה מעלה שאלות.
"יש גם יהודים שמבצעים אלימות קשה אבל ישאלו את פאלח סמארה שבחיים לא נתן סטירה לאף אחד גם כשהיה נער עם החבר'ה, אם הוא מגנה אלימות. עזוב, אין סימטריה, יש חוסר שיוויון זועק לשמים".
אתה לא יכול להבין את היהודים, גם מצביעי השמאל, שנרתעים מכל מה שהם רואים, שחושבים שאולי המגזר הערבי הוא "גיס חמישי".
"המיעוט הערבי רובו כולו בישראל הוכיח אלף פעם שהוא נאמן לארץ ישראל ולמדינת ישראל. אנחנו לא ציונים, עזוב, גם לא נהיה בחיים. אנחנו מתנגדים לציונות. רוצים כאן דמוקרטיה, בלי חוק לאום, בלי שום דבר. הבת של טראמפ יכולה להתגייר ולהיות אזרחית במדינה הזו בלי שום בעיה ותקבל כפול ממה שהבן שלי או הנכד שלי שיוולד יקבל בחיים, למה? כי היא יהודיה. אבל אנחנו כאן, נולדנו כאן, עשרות דורות, ותמיד נהיה סוג ב'".
חוסר שוויון
הוא לבוש ומטופח, מדבר עברית שוטפת המתובלת באנגלית מהוקצעת, נעים הליכות, שגילו - 57 - לא ניכר בו. כרופא שיניים בינלאומי המבוקש להרצאות בכנסים רפואיים ברחבי הגלובוס, שטיפל בכעשרים אלף פציינטים עד היום, רובם תושבי השרון, הוא מאוד אהוב ופופולארי. הוא מתנדב בעמותות רבות, ידוע כאחד מהנדבנים הגדולים לנזקקים ("לא צריך להזכיר את זה, אני לא עושה את זה בשביל פרסום") ולפני כחמש שנים החליט להגשים את חלומו הגדול לבנות דו קיום בכפר סבא: "אני נולדתי בבית יולדות הישן בכפר סבא וגדלתי בטירה. אבא שלי ז"ל היה האח האחראי על מחלקת האורתופדיה בבית חולים מאיר בזמנו.
"כל חיי עבדתי בכפר סבא, רוב חבריי הם מהעיר. בכלל אנחנו גדלנו במשפחה שתמיד הייתה מעורבת עם היהודים. אחי, ראיד, הוא גם רופא שיניים ויש לו מרפאה פרטית בעיר. אחי השני, הוא בעל מכון פיזיותרפיה גדול באשדוד. אחותי היא מורה לאנגלית המסיימת את הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר אילן, ואחותי השניה גננת".
עבודתו ובעיקר חזונו לממש בפועל בחייו את הדו קיום הביאו אותו לפני 4 וחצי שנים, יחד עם אשתו ד"ר סוזן סמארה רופאת שיניים אף היא, ובנו ד"ר אחמד, רופא שיניים גם הוא, לעקור את מקום מגוריהם מטירה לשכונה הירוקה בכפר סבא: "רציתי לחוות דו קיום ולא רק לדבר עליו. רציתי לראות וגם להראות שאפשר לחיות בארץ הזו באותו בניין עם יהודים בכבוד הדדי".
וזה מצליח?
"בהחלט. גם היום, עם כל מה שקורה, אני מקבל עשרות טלפונים של תמיכה מחבריי היהודים בעיר שמחזקים אותי, אוהבים אותי, ואני אוהב אותם. אני חי בשלום עם כולם, חוץ מהימין הקיצוני, המונהג על ידי נתניהו, אוחנה ובן גביר".
מספר חודשים לאחר שהגיע ד"ר פלאח סמארה לכפר סבא הוא החליט בנוסף גם להכנס לפעילות ציבורית. נאמן לחזונו הוא הצטרף למר"צ לפני הבחירות המוניצפליות ובהפתעה גמורה הצליח לנצח את יו"ר הסניף דאז וחשב להתמודד לרשימה של הסיעה למועצה המקומית. אלא שבשל "חוסר גיבוי משווע" לדבריו מצד הנהגת מר"צ הארצית, הוא החליט שהוא פורש מהרשימה ומהסניף ומממשיך להתמקד בקריירה.
"נעשה לי סיכול ממוקד על ידי עילאי הרסגור (סגן ראש העירייה מטעם מר"צ א.א). פתאום החליטו לא לשתף איתי פעולה, ניסיתי לדבר ולשכנע, אפילו ערכתי ערב חנוכה, כן כמוסלמי אני מדבר, אצלי בבית. הזמנתי את כל הח"כים, אבל הם לא שיתפו פעולה. יתירה מכך, הרסגור אפילו פרסם שאני מעורב במעשים פליליים, שאני שילמתי כסף למתפקדים.
"גיליתי, בדרך הקשה, שבמר"צ יש לאומנות וגזענות לא פחותה מבימין אלא יותר גרועה, למה? כי היא דו פרצופית. זה חרה לי מאוד, ואז החלטתי שאני חובר לרשימה המשותפת מטעם רשימת חד"ש, שתמיד האמנתי בה, אבל חשבתי שאולי כדאי אחרת, והפכתי לנציגה בכפר סבא וברוך ה' הייתה הצלחה לא מבוטלת כאן בבחירות האחרונות עם כמה מאות קולות".
"התביישנו, פחדנו"
פלאח לא פוסק מלענות למסרונים וטלפונים בזמן השיחה הטעונה. הוא בדרך להפגנה של ערביי ישראל שהתקיימה ביום שלישי השבוע, הוא מדבר ברוגע, במין שקט חרישי ממוקד מטרה.
זה השקט שלפני הסערה?
"לא תהיה שום סערה, הוא מנבא, אנחנו לא נרשה גילויי אלימות, אלא נזעק את זעקתנו הלגיטימית. אנחנו המיעוט הערבי במדינה חייבים להתאחד כולנו ואז המצב יהיה אחרת, כי אז לא יוכלו להתעלם מאיתנו. אם היינו מאוחדים ולא מפולגים, לא היה קורה מה שקרה עכשיו, כל התפרצות הזעם הזו. היינו קובעים מי יהיה בשלטון ומוציאים את החושך, שכולם יודעים שזה נתניהו, ששורר שם כבר עשרים שנה. חושך אי אפשר לגרש בחושך".
השלטון הוא זה שהבעיר צמיגים וזרק בקבוקי תבערה?
"שום דבר לא בא בחלל ריק, לא שאני מצדיק חלילה את המעשים אבל אי אפשר לזכות את מי שזרק את הגפרור ראשון, וזה היה בן גביר באישור ובידיעה של נתניהו, יותר נכון את האבוקה הוא זרק לא גפרור. אנחנו בתקופה נוראה ואיומה, החמורה ביותר מאז שקמה המדינה ביחסי יהודים וערבים ויש לזה כמה אחראים ישירים וההנהגה הנוכחית בראשות נתניהו היא אחת מהם אם לא הראשית והעיקרית.
"גם כשהיו פרעות באוקטובר 2000 ושנהרגו על ידי המשטרה כמה מבני עמנו לא היינו במצב הזה. הרי מי הוביל את המדינה מאז ועד היום, ומי מוביל את המחאות האלימות במגזר הערבי, הצעירים שנולדו אחרי שנת 2000 ואחרי הסכמי אוסלו. בגלל זה הם חמורות".
תסביר.
"100% מהפרעות האלימות במגזר הערבי מגיעות מהצעירים שנולדו אחרי הסכמי אוסלו ושחיים באווירה של פשע איומה במגזר. הדור שלי ושקדמו להסכמים שם דגש על הישראליות ופחות שם דגש על הפלסטיניות. התביישנו, פחדנו. גם מהמשטרה, גם מהשב"כ. בעשרים השנים האחרונות, הצעירים שמים דגש על המרכיב הפלסטיני ופחות על הדגש הישראלי. הם לא מתביישים ולא מפחדים מהמשטרה. הם מפחדים יותר מהפשיעה. משנת 2000 ועד היום נהרגו 1500 ערבים מהפשיעה. הצעירים המתפרעים מפחדים מעבריינים ולא מהמשטרה. מי טיפח את כל ההפרדה הזו וההדרה הזו אם לא השלטון שקיים פה 20 שנה. מי נתן לצעירים שלנו לזנוח את הישראליות ולהתמקד בזהותם הפלסטינית כשמסביב משפחות הפשע משגשגות? יש רק כתובת אחת וכולם יודעים מי היא".
אופטימיות זהירה
ד"ר פלאח מביט אל האופק הניבט מחלונו המרווח. עיר ילדותו, טירה, נחשפת במלואה. פניו מכורכמות כמו מגלות את הקרע שבתוכו: הרצון לדו קיום שהגיע לשעת המבחן הגדולה ביותר ומה שהביא אותו לשכונה הירוקה, ומאידך אהבתו לעמו ולמשפחתו המתגוררים כמטחווי קשת ממנו. הוא מפנה את מבטו ולראשונה זיק של תקווה בעיניו פורץ מבעד למשקפי המעצבים אותן הוא עונד: "אני לא מרים ידיים ולא מרפה. אנחנו עוד נחיה כאן בשלום. זה בלתי נמנע. אהבה תמיד תביא אהבה, סוף האור לנצח, זה יקח כמה זמן, אולי שנים, אבל האהבה בינינו, כישראלים, כבני האדם באשר הם בני אדם, תנצח. אני הוכחה חיה לכך".
סגן ראש העירייה ויו"ר מר"צ עילאי הרסגור הנדין הגיב לדברים: "כל חיי פעלתי למען קירוב לבבות ושיתוף פעולה יהודי ערבי. יש כאלה שעושים ויש כאלה שבמשך שנים זורקים בוץ בתקשורת. לא יהיו אצלי שום הנחות בנושא טוהר המידות - ללא קשר למוצאו של האדם".
