בית הדין הרבני הגדול הפך החלטה של ערכאה קודמת ופיצה אישה שבעלה בגד בה עם טרנסג'נדריות.
קראו גם >>>>
מאחורי פסק הדין, מסתתר סיפור קשה על אישה שגילתה כי בעלה מנהל חיים כפולים מאחורי גבה, ובמשך שנים ארוכות, הוא מקיים יחסי מין עם טרנסקסואלים.
על פי המתואר בתביעה לכפיית גט, אותה הגישה היא גילתה לפני מספר שנים התכתבויות בעלות אופי מיני של הבעל עם מי שנדמתה לה באותה עת לאישה.
לאחר שהתעמתה עם בעלה, הודה הבעל כי ניהל רומן מאחורי גבה, אך טען כי מדובר במקרה חד פעמי שלא יחזור יותר. לדבריה, סלחה לו האישה באותו מעמד, משום שקיוותה כי בכך תוכל לשמור את התא המשפחתי בשלמותו.
אך לדברי עו"ד שירה שואף דגן, אשר ייצגה את האישה בערעורה, כעבור מספר שנים הכתה בה תגלית מזעזעת אף יותר. נודע לה כי בעלה לא רק בוגד בה עם פרטנרים רבים, אלא שרובם ככולם אינן נשים כלל, אלא בכלל טרנסג'נדרים.
לדברי עו"ד שואף דגן, תגלית זו זעזעה את עולמה של האישה, המקיימת אורח חיים מסורתי, והיא פנתה לסעדו של בית הדין הרבני, בתביעה לגירושין, וחיובו בתשלום מלוא כתובתה ותוספתה.
לדברי עו"ד שואף דגן, חשוב להבין כי ביה"ד הרבני, בניגוד לבית המשפט למשפחה, בודק לעומק מי מבני הזוג הוא שגרם להרס התא המשפחתי, וכופה על הצדדים להתגרש, רק אם התמלאו תנאים מסוימים ביותר, הנקראים בפיו עילות לגירושין.
ניהול רומן מחוץ לנישואין, מהווה פעמים רבות עילה מספקת לכפיית גט, ובמקרה שמדובר בבגידתו של הבעל, העילה הזו מכונה בפי הדיינים "רעה בשדות זרים".
לדבריה, במקרה שבו הגבר מסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו לאורך זמן, הדבר מקים לה עילה נוספת לגירושין. קיימות עוד עילות רבות ומגוונות, אך חשוב לציין, כי אם הגבר מגלה אלימות כלפי אשתו, אלימות זו, אם תוכח, תשמש גם היא כעילה מספקת לגירושים.
לדברי עו"ד שואף דגן, כאשר בית הדין מוצא כי הבעל אשם בפירוק התא המשפחתי – הוא לרוב יכפה עליו את תשלום הכתובה עליה חתם במעמד הנישואין – ובכך למעשה יקבע חלוקת רכוש לא שוויונית בין בני הזוג. כאשר האישה היא זו שנמצאת אשמה בפירוק המשפחה – תישלל ממנה, על פי רוב, כתובתה.
אך במקרה הנדון, חרף הודאתו של הגבר בבגידותיו הרבות, וחרף הודעות הווטסאפ הרבות והמרשיעות אותן הציגה עו"ד שואף דגן בפני הדיינים, סירב בית הדין הרבני האזורי להכיר במקרים כעילה מספקת לכפיית גט, וקבע כי האישה לא זכאית לכתובתה.
הדיינים נימקו את החלטתם בכך שהאישה ביקשה להתגרש מבעלה לראשונה, בעילה של אלימות, אך מאחר וגילתה כי ייקשה עליה להוכיח אלימות זו של בעלה כלפיה, היא שינתה את העילה לבגידה.
האישה ערערה על פסק הדין לביה"ד הרבני הגדול, באמצעות עו"ד שואף דגן, ובו הכחישה כי טענת הבגידה לא נטענה מלכתחילה, ואף הביאה ראיות לכך מהבקשות הראשונות שאותן הגישה לעיונו של בית הדין האזורי.
במהלך הדיון בבית הדין הרבני הגדול התברר, כי לאישה זכויות פנסיוניות גבוהות מזכויות הגבר, ועל פי הערכה, זכויות אלה עשויות להצטבר לסכום כפול מסכום הכתובה.
דייני בית הדין הרבני הגדול קבעו כי לא ניתן להתעלם מעילת הבגידה, במיוחד לאור העובדה שזו העילה הראשונה שאותה ציינה האישה בתביעת הגירושים שהגישה.
הדיינים גם ציינו בפסק דינם, כי האישה הרגישה נבגדת לנוכח התנהגותו הנלוזה של בעלה, וקבעו, כי לא ניתן להתעלם מכך שהבעל בגד בה ועושה זאת עם טרנסג'נדר, והאישה אף ציינה במפורש בתביעתה את צערה ואת חורבן עולמה כתוצאה מכך.
לבסוף, קיבל בית הדין הרבני הגדול כמעט לחלוטין את ערעורה של האישה, וקבע שאמנם הבעל לא יחויב בכתובתו, אך מאידך, האישה לא תחויב לשלם לו מחצית מהזכויות הפנסיוניות שלה, וזאת עד גובה הכתובה, בסך 360 אלף שקל – כך שלמעשה, עשויה האישה לזכות בערכה המלא של כתובתה, במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
