"בשנה הראשונה בצבא התנדבתי במסגרת היחידה באופקים שם לימדתי מתמטיקה תלמידי חטיבה. נער אחד בשם יוסי, שבאמת היה מבריק, שאל אותי אם גם אני רוצהה להיות ביחידה 8200 כמוך, מה אני צריך לעשות? אמרתי לו שקודם כל הוא חייב ללמוד מתמטיקה 5 יחידות כי זה תנאי סף. אז הוא אמר לי שהוא לא יכול, אמרתי לו: 'תקשיב, יש לך את כל היכולת, אתה ממש מתאים, אתה מבריק וגאון' והוא השיב לי: 'אני לא יכול כי אין אצלנו בתיכונים באופקים מגמת 5 יחידות לימוד'. זה היכה בי בעוצמה, אמרתי לעצמי תראה כמה נערים מבריקים מהפריפריה נופלים בין הכיסאות".
קראו גם >>>
גון אבנון, (22) תושב רמות השבים, שהשתחרר לאחרונה מ-8200, ראה את הפער בין ההזדמנויות וההיצע בתחום שיש לצעירים מהמרכז לעומת הצעירים בפריפריה והחליט שהוא לא יושב בשקט. הוא גייס את החטיבה האקדמית של קבוצת אבנון הנמצאת בבעלות אביו תומר אבנון (חברת ענק המתמחה בתחומי הביטחון והסייבר), לצד בכירים מ-8200 ופתח קורס ראשון בירוחם ללימודי מקצועות ההייטק אותם סיימו בהצטיינות בסוף השבוע 20 תלמידים שבפיהם רק בקשה אחד: "אל תעזבו אותנו - תנו לנו הזדמנות".
על חשבון הטיול הגדול
הוא בסך הכול חייל שהשתחרר לפני חודשיים מהיחידה הכי יוקרתית בצה"ל, עתידו המקצועי מרופד, והוא החליט שהוא לא שוקט על שמריו ובהתנדבות, על חשבון הטיול הגדול ובילוי זמן עם בת זוגו, רתם את החברה של אביו, יצא לפריפריה והתחיל ללמד ילדים בירוחם את יסודות התכנות ועולם המחשבים: "עוד כשהייתה ביחידה התסכלתי על האוכלוסיה שמרכיבה אותה: כולם מהוד השרון, כפר סבא, הרצליה רעננה ואולי גבעתיים ותל אביב, מאוד מוגדר, מאוד 'צבוע לבן', התפלאתי הרי יש הרבה אנשים מוכשרים בפריפריה, למה הם לא פה. ואז הבנתי שחוסר היכולת שלהם לפרוץ את תקרת הזכוכית ולעשות משהו טוב עם עצמם בעתיד לא נובע בגללם, אלא בגלל שאין להם את האפשרות הטכנית לפרוץ.
"אנחנו נולדנו לשבט הלבן שפר עלינו מזלנו, שיש לנו את הכלים ללמוד מתי שאנחנו רוצים ואיך, הם לא. טכנית, הם לא יכולים. זה מאוד הציק לי והטריד אותי. אין הבדל ביכולת הקוגנטיבית בין ילד בן 13 מאשקלון לילד מהרצליה, רק הסביבה בה הם חיים היא זו שיוצרת את ההבדל ומעמיקה עוד ועוד את הפערים. והרצון שלי לתת גם לפריפריה כלים כדי להצליח לא נובע רק מהאפליה הנוראה הזו, אלא גם מציונות פרופר. המדינה שלנו צריכה את האנשים האלו. יש חוסר נורא גם בצבא, גם ב-8200 וגם במקצועות ההייטק במדינה. כל הזמן מחפשים אנשים ואין, ויש כזו אוכלוסייה נהדרת שיכולה להשתלב, אז למה לא נותנים להם את הכלים, הרי ההיי-טק הוא הקטר של הכלכלה בישראל?".
הנער גון ששיחק מיינקראפט בילדותו והתעצבן איך מישהו אחר ששיחק איתו פרץ לו למחשב, אובחן די מהר כגאון מחשבים בנערותו: "אני לא חושב שהייתי גאון", הוא אומר, "בטח לא שאתה מגיע ל-8200 ורואה באמת מה זה גאונות. הייתי טוב במחשבים כמו שכל השכבה שלי הייתה טובה במחשבים, לצערי, המצב הזה לא קיים בפריפריה, הם יכולים להיות גאונים אבל בסוף הם יצטרכו להסתפק בפירורים כעובדי מפעל כי לא נתנו להם את הכלים בילדותם לממש את יכולתם. לא שאני צריך הוכחה בשביל זה, כי סטטיסטית זה אמור להיות ככה, אבל כשהייתי בירוחם בקורס של שבועיים ראיתי את זה במו עיניי".
מה ראית?
"את הגאונות של ילדות בנות 12 שבונות אתר מחשבים וחושבות מחוץ לקופסה. ראינו את זה כולנו. וזה מה שהכי ריגש אותי. ביום חמישי האחרון עשינו טקס סיום ומאוד ריגשו אותי ההורים של הילדים שהאלו שביקשו שנמשיך שם, ושנעזור ונבנה תוכנית שנתית לילדים האלו. וגם ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה, נותנת לנו את כל הספייס והסיוע שאפשר. זה הדהים אותי. אבל מה שריגש אותי יותר מהכול זה הילדים שסיימו את הקורס בהצלחה שלא רצו שנעזוב אותם, ושנמשיך ללמד אותם עוד".
ואתם מתכוונים להמשיך?
"בטח. אין שאלה בכלל, נעשה שם תוכנית שנתית וכבר כעת אנחנו מתכוונים להרחיב את זה גם לדימונה, וגם לאופקים ומקומות נוספים".
