היא מתהדרת בתואר "סבתא", עובדת במערכת הבריאות מעל 30 שנה ולפני פרוץ הקורונה כבר הייתה רגע לפני היציאה לפנסיה. אבל אז הגיעה המגיפה ששינתה את כל התכניות.
קראו גם >>
היום היא עובדת סביב השעון במאבק בהתפשטות המגיפה ומודה "בכל שנות הקריירה לא הייתה תקופה עמוסה, אינטנסיבית ומספקת מזו שזכיתי לקחת בה חלק בגיל שכבר לא חשבתי שיש עוד משהו שיכול להפתיע או לרגש אותי בעבודה".
ביום חמישי הקרוב היא “תחגוג” את המשמרת האחרונה שלה כדוגמת בדרייב אין ואז תצא לגמלאות באופן רשמי. סיפורה של אחת מהדוגמות הוותיקות במכבי שירותי בריאות.
גלית ברמי (60) עובדת במחוז השרון במכבי שירותי בריאות כפיזיותרפיסטית כבר 31 שנים. יש לה שלושה ילדים ונכד אחד. לאורך הקריירה שלה מילאה עשרות תפקידים במכבי וטיפלה במאות אנשים. היא ניהלה מכון פיזיותרפיה, טיפלה בחולים בבתיהם ומילאה עוד שורת תפקידים בכירים. לפני כחמש שנים, החליטה "להוריד הילוך" והשנה היא אמורה לפרוש לגמלאות "בשנים האחרונות אני עובדת בחצי משרה מתוך בחירה. בעלי נפטר והילדה שלי עם צרכים מיוחדים, הייתה זקוקה לי יותר. לכן החלטתי להוריד הילוך. המשכתי לעבוד אבל לא כמו פעם", היא מספרת.
לפני תשעה חודשים, עם פרוץ המגיפה, הייתה גלית בין הראשונות להתגייס למשימה והתנדבה לסייע בעבודת הדגימה וביצוע בדיקות הקורונה "לא פחדתי. הרגשתי שזה צו השעה ואני יכולה לעזור לאנשים. זה מהות התפקיד שלי. למרות הגיל שלי, למרות שהבת שלי בקבוצת סיכון ואבא שלי מבוגר מאוד, החלטתי שאני עושה את זה. אני נזהרת ומתמגנת ועושה הכול לפי הכללים אבל מצב שהייתי מוותרת על זה. הגיל אף פעם לא היה פקטור בעיניי, בטח לא הפעם. רצה הגורל ורגע לפני שאני יוצאת לפנסיה פרצה מגיפה עולמית, זאת שעת חירום ואם עכשיו לא אתגייס, אז מתי?".
וכך, כבר שבעה חודשים, גלית עובדת כדוגמת קורונה ונרתמת לכל משימה. בין אם זה משמרת בדרייב אין בחום הכבד עם הלבוש הממוגן, בדיקות בביתם של מטופלים בשעות הבוקר המוקדמות או הערב המאוחרות או במעבדות קורונה "איפה שצריך אותי אני נמצאת. העבודה יכולה להיראות לפעמים סיזיפית אבל אני עומדת בזה. המטרה יותר חשובה מהכול. כשאני מצליחה להרגיע ילד עם צרכים מיוחדים שמגיע לבדיקת קורונה אני מרגישה שעשיתי את שלי. יש לי ניסיון אישי כי הילדה שלי היא עם צרכים מיוחדים ואני מתנדבת בעמותת אקי"ם כך שאני יודעת איך לגשת אליהם, להרגיע ולהפוך את הבדיקה לפחות מפחידה".
גלית מעולם לא דמיינה שדווקא רגע לפני הפנסיה תמצא את עצמה עובדת סביב השעון, יותר קשה מכל תקופה אחרת בקריירה "אם לא היה נקבע כבר תאריך היציאה לפנסיה, הייתי ממשיכה לדגום סביב השעון.
"מעולם לא עבדתי בצורה כזאת, גם לא בצעירותי. מי היה מאמין שבגיל כזה אעבוד כמו ילדה בת 30. זכיתי לקחת חלק במאבק במגיפה עולמית, עוד במשמרת שלי וזאת זכות ענקית. הגיל הוא רק מספר, הסיפוק והאדרנלין שבעבודה של החודשים האחרונים, הייחודיות בעבודה סביב השעון ולמען מטרה נעלה- הופך כל קושי למינורי. אני גאה להיות חלק מזה".
