בימים אלה הסתיימה בכפר סבא סדרת מפגשים של קבוצת אימהות יחידניות תושבות העיר, שילדו מתרומת זרע ומתמודדות יומיום עם סוגיות ייחודיות להן, שאינן מאפיינות משפחות חד־הוריות שבהן זהות האב ידועה.
קראו גם >>>
"אנו מתמודדות עם גידול ילדינו לבדנו, מקבלות עבורם החלטות מדי יום ובוחרות עבור משפחתנו את מה שלדעתנו הכי טוב", אומרת אחת מחברות הקבוצה, ליאורה בליט. "אחת לשבוע פגשתי את הנשים הללו וכך זכיתי לחברתן של 'אחיות לצרה'. יכולנו להתייעץ על נושאים שזר לא יבין, התחזקנו וחיזקנו זו את זו".
לדבריה המבנה המשפחתי שלהן הוא לא סטנדרטי, אבל הילדים שלהן מקבלים את כל האהבה והכלים שמקבלים ילדים במשפחות אחרות.
"הקרבה שנוצרה בינינו, הנשים, יצרה מעגל משפחתי מסוג אחר, תומך, מכיל ומעודד", היא אומרת.
ועם זאת, חשוב לה להדגיש: "אני לא פרסומת מהלכת להורות יחידנית. כל מי שמעוניינת להיכנס לתהליך הזה ולהפוך לאם יחידנית צריכה לבדוק אם היא מסוגלת מבחינה כלכלית ואם יש לה גב מהמשפחה. מבחינתי זה היה להיות או לא להיות אמא".
ההחלטה
היא בת 41. לפני ארבעה חודשים פוטרה מעבודתה וכיום היא מתפרנסת מדמי אבטלה ומקצבת השלמת הכנסה למפרנסת יחידה. לפני שלוש שנים הביאה לעולם את בנה גל, מתרומת זרע. "אמנם היו לי כמה מערכות יחסים עם גברים, אבל הם לא הבשילו לנישואים", היא מספרת. "בגיל שלושים הגינקולוג שלי אמר לי בעדינות שמצבור הביציות שלי הולך ומתרוקן, ואולי צריך לשקול הקפאת ביציות. בגיל 35 אמרתי להוריי שהגיע הזמן להביא ילד מחוץ למסגרת נישואים".
הוריה של ליאורה לא הגיבו בשמחה להחלטתה. "הם אמרו לי: 'אולי תחכי קצת, אולי תכירי מישהו?' אבל אני מכירה את עצמי. לא הייתי כזו שיוצאת לדייטים באינטנסיביות, וגם לא הרביתי להיכנס לאתרי היכרויות. הרצון שלי להיות אמא היה חזק מהרצון שלי להיות בת זוג או אשתו של מישהו. בסופו של דבר, הוריי תמכו בהחלטתי".
היא החלה בתהליך – פתיחת תיק בבנק הזרע ופנייה לרופא מומחה לפוריות. אחרי חמישה ניסיונות שלא צלחו להיכנס להיריון באמצעות הזרעה תוך גופית, עברה לשאיבת ביציות, הפריה והחזרה לרחם. בגיל 36 היא נכנסה להיריון ראשון, שהסתיים בהפלה טבעית. מאז, במשך שנה וחצי עברה סבבים רבים נוספים של שאיבת ביציות, כולל החלפת התורם אחרי ההזרעה החמישית. "זה הליך לא נעים, ארבע זריקות ביום, הורמונים שגרמו להשמנה, למתח נפשי, לעצבנות ולחץ. צריך כוחות נפשיים כדי לעבור את זה, אבל הייתי חדורת מטרה".
דווקא בתקופת שבה עברה את הטיפולים הרבתה לצאת לדייטים. "בבוקר הייתי מזריקה לעצמי הורמונים, בלילה הייתי לובשת שמלה, נועלת נעלי עקב ויוצאת לרקוד במועדונים. רציתי ילד, אבל עדיין רציתי להכיר בן זוג. בכל התקופה הזו לא פגשתי מישהו שהייתי בטוחה ברצינות כוונותיו ושהייתי מוכנה לעצור בגללו את התהליך".
האימהות
בגיל 37 וחצי, אחרי תשובות שליליות רבות מספור - היא נכנסה להיריון. גל בא לעולם אחרי לידה קשה, פיצוץ כלי דם ברחם ואשפוז בן שבועיים.
לפני ארבעה חודשים אובחן גל על הספקטרום האוטיסטי. כיום הוא לומד במסגרת חינוכית מיוחדת בעיר. "יש פער גדול מאוד בין העולם הרגשי שלו והעיכוב השפתי לבין התפיסה השכלית והידע שלו", אומרת אמו. "הוא מסוגל לספור בעברית עד מאה, לספור גם ביפנית ולבטא שמות של צבעים ביפנית. את כל זאת למד מצפייה בסרטים יפניים ביוטיוב. כמו כן למד מהיוטיוב את האל"ף בי"ת ואת ה־ABC".
וההורים שלך?
"הם מטורפים עליו. הוא הנכד הראשון שלהם ובינתיים היחיד. מדי פעם הם שומרים עליו, והם תומכים בי כלכלית באופן קבוע. אלמלא הגב שלהם לא הייתי מחזיקה מעמד".
חושבת כבר על ילד שני?
"חושבת ולא חושבת. נכנסתי לרוטינה של אימהות, המוח הדחיק והגוף כבר שכח את הלידה הקודמת. כשגל היה בן חצי שנה כבר חשבתי על עוד ילד. אבל צריך שתהיה לך מסוגלות כלכלית, תמיכה וגיבוי מהמשפחה. אני לא חוסמת את האפשרות הזו. אולי עוד חצי שנה. בינתיים כל עולמי מלא בגל, שהוא ילד בעל צרכים רגשיים כל כך גדולים. נוסף על כך, כדי ללדת עוד ילד אזדקק לתקופה של שמירת היריון, לתמיכה רפואית, כלכלית ומשפחתית".
איך הקהילה מתייחסת לאימהות יחידניות?
"תלוי את מי אתה שואל. יש מתקדמים שמברכים, ויש כאלה שעדיין תקועים בעבר. לא כל המסגרות יודעות להתמודד עם המצב הזה ולהכיל אותו. גם מערכת החינוך עדיין מצפה שביום המשפחה יגיעו אמא וגם אבא".
ההתמודדות
בכל הסוגיות הללו דנו חברות קבוצת האימהות היחידניות שהוקמה על ידי המחלקה הקהילתית באגף שירותים חברתיים קהילתיים בעירייה. "העובדות הסוציאליות יפעת המר וליאורה ברגר זיהו צורך בקרב האמהות היחידניות להקים קבוצה כזו", מספרת ליאורה. "הן איתרו אימהות יחידניות שעברו לבדן את אותו תהליך. הרעיון היה ליצור קבוצה שתדבר על כל העניינים המשותפים: איך להתמודד לבד עם החלטות, איך לתקשר את ההורות היחידנית לסביבה, ולכל אלה נוספו הסוגיות המשפטיות והזכויות שמגיעות לנו בשל היותנו מפרנסות יחידות. מבחינת הזכויות אין הבדל בינינו לבין נשים אלמנות או גרושות ללא מזונות, שאף הן מפרנסות יחידות. ההבדל היחיד הוא שאנחנו הפכנו לאימהות יחידניות כי החלטנו כך על דעת עצמנו".
המחזור הראשון של קבוצת האימהות היחידניות החל עם 11 נשים. "למדנו כמה כוח יש בנו", אומרת ליאורה, "למדנו איזה אימהות אנחנו רוצות להיות, כמה דברים מאחדים בינינו, עד כמה שונות החוויות שיש לכל אחת מאיתנו, כולל השוני בקשר עם הסביבה. במפגש האחרון למדנו מעורכת דין לענייני משפחה על צוואות וירושות בנוגע לאימהות יחידניות".
הקבוצה שסיימה באחרונה את סדרת המפגשים שימשה כפיילוט. "אני מקווה שיהיו עוד מפגשים ושייפתחו קבוצות חדשות", אומרת ליאורה. "אני מקווה שיהיה לנו הכוח לשנות ולהשפיע על המערכות השונות במדינה, שנתגבש כקהילה, ונארגן גם ימי כיף וטיולים".
לדברי יפעת המר, אחת ממנחות הקבוצה, אימהות יחידניות מתרומת זרע מתמודדות כל הזמן עם הזהות העצמית שלהן, עם שאלת זהות האב, עם תפיסת ההורות, עם כללים וגבולות, עם האחריות הבלעדית על הילד, עם ההתלבטות באשר לצירוף ילד נוסף למשפחה ועם נושא הזוגיות. "לכל אורך המפגשים גילו האימהות כנות, פתיחות, חוסר שיפוטיות, קבלה והפריה הדדית באופן מעורר הערכה. עבורנו זו הייתה חוויה מיוחדת ומרגשת. היינו עדות לחיבור המיוחד, לאינטימיות שנוצרה ביניהן ולתמיכה ההדדית".
