"העונש הכי גדול להורה זה שיקבור את הילד שלו", כך אמרו השבוע מירי וירון צברי משיכון עלייה בכפר סבא, שאיבדו בשבוע שעבר את בנם שנהרג בתאונת אופנוע.
קראו גם >>
מתן (22) היה השלישי מארבעת ילדיהם, והיחיד שנולד בעת שאמו, מחנכת בבית הספר "רבין" בהוד השרון, יצאה לשנת שבתון. "אולי בגלל זה, כבר מגיל אפס הוא היה רגוע, שלֵו, מקסים, אף פעם לא עשה בעיות. קראנו לו מתן כי הוא היה ילד מתנה".
אף שהוריו שומרי מצוות הוא למד במסגרות חילוניות - בית הספר היסודי "סורקיס", חטיבת "בר לב" והכיתה המדעית בתיכון "גלילי". הוא נבחן בחמש יחידות בגרות בביולוגיה, במתמטיקה, בכימיה ובאנגלית ונחשב לתלמיד מצטיין. "הוא היה הילד הכי מצליח במשפחה", מעיד עליו אחיו אוראל, "היו לו הציונים הכי גבוהים והשאיפות הכי גדולות, וכששיבחו אותו על הישגיו הוא תמיד אמר: 'אני עובד קשה בשביל זה".
בצבא שירת כחובש ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, נבחר לחובש מצטיין, מונה למדריך חובשים וגם השתתף בפעולות מבצעיות באזור יהודה ושומרון, וטיפל בפצועים.
התוכניות נגדעו
גילי יצחקי, חברתו בתקופת השירות הצבאי, שירתה יחד איתו באותה יחידה. למעשה, הם הכירו בתיכון; אבל הפכו לזוג רק אחרי שסיימו את כיתה י"ב. "הוא היה האדם עם הלב הכי גדול, אדם של נתינה, רק נותן ולא מצפה לקבל בחזרה. כל מה שעשה - תמיד עשה כדי שיהיה לי טוב. בילינו ביחד את כל סופי השבוע, נסענו לטיולים ברחבי הארץ, מה שהוא הכי אהב: לשבת, להסתכל על הנוף ולדבר".
לפני כשנה השתחרר, עבד כמאבטח בחברת טיולים, בבית החולים "מאיר" ובחברת "יס" וגם עזר בחנות הפלאפל המשפחתית, בילה עם חברים במועדונים וברים וחסך לטיול הגדול שאחרי צבא בדרום אמריקה, שאותו כבר תכנן. כשנוכח לדעת שהשמיים לא ייפתחו בקרוב החל לפני כשבועיים ללמוד לבחינה הפסיכומטרית. הוא שאף ללמוד רפואה, אך החליט להתחיל בלימודי פיזיותרפיה ולהחליט בהמשך, כשיחזור מהטיול. בשבוע שעבר כל התוכניות נגדעו.
לפני כחצי שנה הוציא מתן רישיון לאופנוע ולפני שלושה חודשים רכש אופנוע מיד שנייה. בחמישי שעבר, בשבע וחצי בערב, הוא רכב על אופנועו ברחוב טשרניחובסקי, ניסה לחמוק מפגיעה ברוכבת אופניים חשמליים שרכבה לפניו, פגע בה קלות אך סטה מנתיבו, התהפך ונפצע אנושות. הוא פונה לבית החולים "בילינסון", שם נקבע מותו. שעה וחצי לאחר מכן הגיעו בני המשפחה וחברים לבית החולים. אביו נכנס לחדר כדי לזהות אותו: "הראש והפנים לא נפגעו בכלל, הוא נראה ישן, כפי שהיה ישן בילדותו, בעיניים פקוחות למחצה".
העדיף אופנוע
"ברור שכהורים ניסינו למנוע ממנו לקנות אופנוע", אומר ירון, "אמרנו לו שזה מסוכן, שאנחנו מפחדים, אמרנו לו שנקנה לו מכונית, נעשה לו ביטוח, אבל לא הצלחנו לשכנע אותו. הוא אמר שממילא הוא לא נוסע למרחקים ארוכים, רק באזור, ושיהיה לו קל יותר עם החניה".
"הוא תמיד אמר לנו: 'אבא, אמא, תודה על העצות, אני שמח לשמוע, אבל אני זה שאחליט'", מוסיפה אמו מירי, "הוא הקשיב, כיבד, אבל עשה מה שהלב שלו רצה. וכך גם במקרה הזה. אמר לנו: 'שמעתי, תודה, אני מחליט לקנות'. אמרתי לו: 'הגעת לגיל שאתה מחליט, ואני סומכת עליך בעיניים עצומות', ואפילו נתתי לו את הסכום שהיה חסר לו לקניית האופנוע".
"מתן היה בעל רמת אינטליגנציה גבוהה מאוד", מוסיפה אמו, "ילד עם ערכים, ילד עם נשמה, עם חיוך תמידי על הפנים, תמיד אופטימי, בכל רע מצא את הטוב. היה רגיש וגם פגיע, מחובר לטבע, בעל חוש הומור מיוחד, תמיד מוקף חברים שבאו לישון אצלנו, לאכול אצלנו. רק עכשיו, בהלוויה ובשבעה, ראינו כמה חברים היו לו, מכל הארץ, מכל המסגרות שהיה בהן. כולו היה לב ואהבה, תמיד הקרין אהבה. מלאך.
"לא סתם הוא נלקח מאיתנו. אם זה לא היה באופנוע זה היה ממשהו אחר. אני מאמינה בגורל, זה מה שהיה כתוב ואי אפשר לשנות את זה. מהיום שאתה נולד נקבע לך יום המוות, ונראה שזה היה היום שלו. אלוהים לוקח אליו את הצדיקים. כעת מחכה לנו תהליך לא פשוט של התמודדות".
איך תנציחו אותו?
ירון: "זה עוד מוקדם לומר, אבל כאדם דתי אני מקווה שאוכל להכניס ספר תורה על שמו".
