שמונה שנים חלפו מאז ישבנו בביתם הצנוע בכפר סבא לריאיון זוגי ראשון. הם היו אז בתחילת דרכם. צעירים עם חלומות גדולים. הוא, סבה דבש - שחקן כדורעף פולני שהגיע לחזק את קבוצת הגברים של הפועל כפר סבא. היא גלית דבש - שחקנית ישראלית מובילה בקבוצת הנשים של המועדון. הוא עדיין דיבר באנגלית בלבד. היא חלמה על הצלחה מקצועית ומשפחה.
קראו גם >>
אחרי שמונה שנים אנחנו נפגשים שוב, ואפשר להגיד שכמעט הכל עבד להם לפי התוכניות. קריירה נהדרת, תארים והצלחות, הקמת משפחה והרחבתה, ובשבוע שעבר סגר סבה פינה נוספת כאשר קיבל סוף סוף את הדרכון הישראלי לו חיכה במשך שנים, והפך רשמית לאחד משלנו.
בלי פרוטקציות
אז עכשיו סבה ישראלי עם תעודות, אף שלמעשה, כבר שנים ארוכות הוא ככה. תשע שנים הוא נמצא בישראל, וכמעט מתחילת הדרך החל במסע להשגת האזרחות. לא מעט ביורוקרטיה ותלאות עברו עליו עד שסיים את המסע המפרך. במהלך אותן שנים הספיק להתחתן עם גלית, לבנות בית בישראל, להביא לעולם את מילה בת השנתיים ולהפוך לאחד השחקנים הטובים בארץ.
סבה: "לא חשבנו שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל מה לעשות, יש פרוצדורה שצריך לעבור. היינו צריכים להציג מלא מסמכים. היה צריך את המקוריים, ונאלצנו לטוס לפולין כדי להביא אותם. זה לא היה פשוט בכלל. כשאתה במסגרת הצפופה של הספורט, לא קל להתפנות ולהביא את המסמכים מהבית. הכל לקח זמן. עברתי את הפרוצדורה כמו כל אדם רגיל. לא היו לנו שום פרוטקציות או קשרים".
מתיש להתעסק בזה כל כך הרבה שנים. כמה זה מפריע בחיי היומיום כשאין אזרחות ישראלית?
גלית: "בגדול, ביומיום זה לא היה איזה חיסרון. המועדון דאג לו לוויזת עבודה, ואחרי שהתחתנו הוא קיבל תעודת תושב שבכל שנה צריך לחדש. מבחינת החיים הרגילים, זה לא היווה לנו בעיה - יש לו את אותן זכויות ואותן חובות. מה שהיה חשוב לו והיה החלום שלו מתחילת הדרך היה לשחק בנבחרת ישראל, ועכשיו סוף סוף אפשר להגשים את זה, וגם לתת ולתרום מצידו לנבחרת על כל מה שהוא קיבל כאן".
סבה: "מרגש אותי מאוד להיות חלק מנבחרת ישראל. זה מדהים, מה שקיבלתי מהמדינה כאן, מהאנשים לצידי - אם זה מהמשפחה, מהחברים ומכל ענף הכדורעף, האיגוד, השחקנים. קיבלתי כאן המון אהבה, ואני מקווה שאצליח להחזיר על מה שקיבלתי מהאנשים בישראל".
למדת כבר את המילים של "התקווה"?
סבה: "ברור".
גלית: "מהרגע שסבה הבין שזה עומד לקרות, הוא התחיל לשנן את ההימנון".
התחלה לא קלה
ההתחלה של גלית וסבה (סבסטיאן פכרז, בשמו המלא) דבש לא הייתה קלה. למשפחה של גלית לקח קצת זמן לעכל את העובדה שהחבר של הבת שלהם אינו יהודי. שניהם הצליחו לדלג מעל לא מעט מכשולים, לחיות יחד ולבנות את התא המשפחתי.
גלית: "אני מבית מסורתי, ובהתחלה היה קשה לאמא שלי לקבל את העניין. עם השנים זה כבר ירד מהפרק. סבה אהוב מאוד במשפחה שלי. הוא ישראלי לכל דבר כבר שנים ארוכות. חוגגים את החגים, צמים בכיפור ביחד, שומרים בפסח. הבית שלנו ממשיך עם הצביון שגדלתי עליו. מצד שני, אנחנו ממש לא מוחקים את העבר של סבה ואת הדברים שהוא גדל עליהם. גם את הכריסמס אנחנו חוגגים. זה כיף להכיר תרבויות וחגים אחרים. לכן הבית שלנו הוא גם כל כך פתוח, כי קל לנו להיפתח לתרבויות אחרות. הבית שלנו פתוח תמיד לשחקנים מכל המדינות".
2 צפייה בגלריה
"גיור? התהליך מסובך ביותר. אם זה היה משהו יותר קל, יכול להיות שזה היה קורה"
(צילום: אסף פרידמן)
איך היו התגובות אחרי קבלת האזרחות?
גלית: "מדהימות. בכל מקום מברכים אותנו. כולם מתרגשים בשבילנו. בכל מקום שאנחנו הולכים - חדר הכושר, ברחוב, התגובות מהממות. במשפחות שלנו בוודאי שזה ריגש את כולם".
סבה: "זה כיף, כי אנחנו לא בוחרים בעצם את המקום שבו אנחנו נולדים ואת הדת שאליה אנחנו משתייכים. במיוחד כאן יש הרבה אנשים שלא נולדו בישראל, הם מרגישים בבית ונמצאים כאן מבחירה. גם אני מרגיש ככה. בית זה לא מקום או לוקשיין. זאת תפיסה, זאת סביבה ואנשים, זאת אהבה וזהות. אני מרגיש כאן בבית והיה לי חשוב פשוט לקבל את כל הזכויות כמו כולם, בלי לרדוף כל הזמן אחרי המסמכים. לטוס לחו"ל בצורה נורמלית עם המשפחה שלי, עם אותו דרכון ובלי לענות על מיליון שאלות. עכשיו יש אישור רשמי שאני אזרח ישראלי".
אחרי תשע שנים בישראל, התרגלת גם לדברים הפחות יפים של הישראלים?
גלית: "יש דברים שנשארו אצלו אירופאים לגמרי. גם היום, אחרי תשע שנים בארץ, קשה לו לנסוע בכבישים בישראל. זה הורס אותו. החוצפה בכביש, הוא משתגע מזה. בזה הוא נשאר אירופאי. לנו זה נראה מובן מאליו, אבל הוא לא רואה את זה ככה. מבחינת האוכל וסגנון החיים, הוא הכי ישראלי. למד מהר את השפה. יודע לדבר, לקרוא ולכתוב. אני מאמינה שהוא יהיה ישראלי רק בדברים הטובים, ובשאר ישאיר לעצמו את הגינונים האירופאים".
עכשיו גם תוכלו להצביע ביחד. בקצב שמתקיימות כאן בחירות, זה אוטוטו שוב יקרה.
גלית: "שנינו בעד שינוי במדינה. שתי קדנציות זה מספיק. זה לא בית מלוכה. זה כבר לא עניין של ימין או שמאל. אנחנו חושבים שראש ממשלה צריך לכהן שתי קדנציות, ואז לפנות את הכסא. לא רוצים לחיות במקום שיש בו אדם שמושל כאילו הוא מלך, רוצים דמוקרטיה".
סבה: "זה לא משנה אם אוהבים את אותו אדם או לא. הוא צריך בשלב מסוים לפנות את מקומו. ברוב המדינות המתוקנות בעולם אין אפשרות למשול יותר משתי קדנציות, וזה שומר על הדמוקרטיה".
אז סבה הוא ישראלי עם תעודה, אבל מה עם יהודי? כאן העסק מורכב יותר. בעיקר בגלל התהליך, כי בהרגשה הוא מזמן יהודי. כבר בתחילת הקשר עם גלית, סבה התעניין מאוד בעם היהודי. באחד מביקורי המולדת שלו עם גלית הוא לקח אותה לביקור במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא עצמו כבר ביקר שם לפני כן.
גלית: "אם תשאל את אמא שלי, זה תמיד יהיה על הפרק. אני חושבת שתהליך הגיור הוא מסובך ביותר. אם זה היה משהו יותר קל, יכול להיות שזה היה קורה. הפרוצדורה היא ממש להפוך לאדם דתי. לשמור שבת ולקיים את כל המצוות והחוקים. אני לא מוכנה לבצע סוג של חזרה בתשובה, זה לא מתאים. אם זה היה תהליך יותר של לימוד ומסורת, זה היה הגיוני. לבצע סוג של חזרה בתשובה כזו בשביל הגיור, זה דבר שגדול עלינו, גם בגלל העיסוק שלנו כספורטאים. הקבוצות משחקות לפעמים בשבת ויש אימונים, וזה יהיה בלתי אפשרי. אם בעתיד יהיה תהליך פשוט יותר זה יהיה על הפרק, וכמובן שהכל עניין והחלטה של סבה".
סבה: "גם בלי לעבור את כל תהליך הגיור, אני חושב שבמהלך השנים עברתי את זה בתוך בתוכי. למדתי המון מאנשים אחרים, מהמשפחה של גלית ומהחיים כאן בארץ. אז אולי בגלל שלא עברתי את התהליך מבחינה רשמית אני לא יהודי, אבל אני לא חושב שזה משהו שצריך להיות כתוב באיזה מסמך. אני חושב שמה שקובע זה מה שאדם מרגיש באופן אישי, וזה חשוב יותר מכל פרוצדורה או תעודה כלשהי".
בום גדול
למשפחת דבש הצעירה יש כאן סוג של משפחה מאמצת: איציק ואמה גלסווין. הוא במקור מפולין והיא מאוקראינה, והם ממש לקחו תחת חסותם את הדבשים. "אין לי כאן הורים צמודים, והם הפכו לאבא ואמא הישראלים שלי", אומר סבה. "איציק היה המתורגמן של ווייטק
לאזראק, המאמן הפולני שעבד בהפועל כפר סבא. הכרנו ופיתחנו קשר מקסים. כבר חמש שנים שהם צמודים אלינו. אנשים טובי לב ויוצאי דופן. הם מזמינים אותנו לארוחות, עוזרים לנו בכל דבר. אם יש בלת"מ, הם באים לעזור לנו עם הילדה. כל הזמן מביאים לנו אוכל ודואגים לכל דבר. פשוט מדהים. אלה דברים שיכולים לקרות רק בארץ. הם מתייחסים למילה כמו אל הנכדה שלהם".
איפה תפסה אתכם הקורונה? הקבוצות הוציאו אתכם לחל"ת.
גלית: "למדנו לחיות עם כספי החל"ת. הצטמצמנו כמובן. לא היה קל, אבל הסתדרנו. למדנו הרבה בתקופת הקורונה על הדברים החשובים בחיים. במיוחד בהתחלה, כשהיינו כל הזמן ביחד בתא המשפחתי, וזה היה כיף גדול. אתה רואה כמה זה חסר לפעמים, זמן האיכות הזה. מבחינת הכדורעף, זה היה בום גדול, לא כלכלי כמו מנטלי ונפשי. לספורטאי זאת ממש טראומה, כי אתה עובד כמה חודשים טובים ומביא את עצמך לרמות הכי גבוהות, ורגע לפני המאני-טיים פתאום הכל נקטע. אז אתה מבין שהכל הולך לפח, ושלא תהיה אפשרות לסיים את העונה".
בכדורגל ובכדורסל התעקשו על סיום העונה. למה בכדורעף זה לא קרה?
גלית: "בכדורעף החליטו לא לחזור, וזה ממש חבל. אמנם כן הכריזו עלינו כביכול כאלופים, אבל הייתי מוותרת על כל הבונוסים כדי לשחק את המשחקים כמו שהם. משהו בניהול כאן פשוט לא הגיוני. לא ציפינו שזאת ההחלטה שתתקבל. למה כדורגל וכדורסל כן ואנחנו לא?"
סבה: "זה היה מצב בעייתי. זה ענף יותר קטן מכדורגל וכדורסל, ויש לו פחות כוח ועניין. מתייחסים לזה כאן כספורט אולי פחות חשוב, ולא ברור למה. זה המצב כאן וחבל כמובן, לכן יותר קל לבטל ולא להחזיר".
איך התמודדה המשפחה שלך בפולין עם הקורונה?
סבה: "הם היו בסגר עוד לפני ישראל, והם עברו פחות או יותר מה שאנחנו עברנו כאן. בפולין אין דבר כזה שנקרא חל"ת. הם קיבלו מענקים מביטוח לאומי וזהו. זה מצב קשה ביותר. המון אנשים איבדו את הפרנסה שלהם, ואין מי שיעזור להם".
גלית: "בארץ דאגו לשכירים כמה שאפשר, אבל העצמאים כאן קרסו ואנשים רבים איבדו את העסקים ואת מקור הפרנסה שלהם. העצמאים בארץ זה סיפור עצוב מאוד. להורים שלי יש עסק של עיצוב שמלות כלה, ואין להם עבודה כבר חצי שנה. כל החיים היה להם סטודיו, ולפני שנה הם עברו לעבוד מהבית, עוד לפני הקורונה. הם לא מרוויחים כבר חודשים ארוכים. זה מצב בעייתי מאוד".
סבה, רגע לפני שמתפזרים, מה עם אליפות להפועל כפר סבא? 20 שנה עברו מאז שחגגו במועדון אליפות. במטה אשר עשית שתי אליפויות בשנתיים.
"בעזרת השם, נעשה את זה גם כאן. 20 שנה זה באמת כבר הרבה זמן. אני חושב שיש מאמץ גדול לבנות כאן קבוצה חזקה. בעונה הבאה תהיה קבוצה ישראלית. יש כרגע זר אחד וזה לא אני, אבל גם הוא מפולין".
