אני לא צדיק, גם אני אינטרסנט, כמו כולנו, אנחנו בני אנוש. יש כאלו שלהרוויח כסף עושה להם טוב, ויש אחרים שטיול במלונות יוקרה יעשה להם טוב, אני בשום אופן לא רואה ביני לבינם שום הבדל", עמית נגדימן, מנהלו החדש של בית הספר הדמוקרטי הראשון בהרצליה, בראיון שעשוי לתת הסבר כיצד הוא הפך בתוך שבועות ספורים לדמות נערצת על הורים ותלמידים עוד לפני שנפתחה שנת הלימודים הראשונה בחייו כמנהל.
קראו גם >>>
בלי תבניות
נגדימן "בא טבעי" לראיון שבמהלכו הוא לא יכתור לעצמו כתרים, ובדיוק כמו שהוא רצה שהילדים במחלקות בתי החולים אותם עודד כליצן רפואי אהוב ברגעיהם האחרונים יכירו אותו כעמית בלי מסכות ובלי כינויים, הוא מעוניין שתכירו אותו ככה: ישראלי בן 51 המתגורר בחדרה עם אשתו האהובה מלי, אבא לשלושה ואדם סקרן. זהו.
אבל עמית נגדימן הוא הרבה יותר מזה: הוא ישראלי בן 51, גאון מחשבים, שעם לידת בתו הבכורה לקח חופשת לידה בעבודתו היוקרתית בהייטק כדי להיות נוכח ברגעי האושר הקטנים הללו, אימץ ילד אומנה, החליט לטפל בילדים בזמן שרעייתו הייתה בשליחות מטעם העבודה ביפן, עבד כליצן רפואי במשרה מלאה במשך כמה שנים, הקים שני בתי ספר ללימוד טניס, צוללן, ברמן, ומלפני עשור מחנך, מנהל ומדריך לחיים: "אני סקרן מטבעי", הוא אומר, "אם משהו מעניין אותי אני מתנסה בו. לא אוהב תבניות חברתיות שמנסות לקבוע מה נכון או מה לא נכון. נראה לי בריא יותר להיות איפה שטוב לך ולחיות בדרך שאתה מאמין בה".
זו הדרך שאתה מתווה לתלמידים שלך?
"אני לא מתווה לבד שום דרך, אני יכול להמליץ, ואם יקבלו אותה, זה בסדר. בסופו של דבר כל אדם בא עם מטען חיים והשקפות שונות ואני לא רואה שום סיבה למה הוא יכול להעלות על דעתו לכפות אותה על אחרים".
אתה מנהל בית ספר זה למה.
"אני מנהל בבית ספר דמוקרטי ששם יש הצבעות על החלטות אקוטיות והרוב קובע, הקול שלי הוא כמו הקול האחרון של התלמידים. מי אמר שאני מבין בנושא הזה יותר מאשר היתר".
כי אתה בעל ניסיון חינוכי יותר משל תלמידה בת 12 נניח.
"בבית ספר דמוקרטי תלמידים הם גם בני אדם. יש חוקים, יש התנהגויות פוגעניות, אלימות וכו' ויש תחומי מומחיות שלתלמידים אין אפשרות הצבעה. כשרמטכ"ל מחליט לכבוש תא שטח הוא לא עושה הצבעה איך זה בדיוק יתנהל, כי אנחנו מבינים שהוא מומחה בזה. כשרופא ממליץ על ניתוח לא עושים הצבעה של כל עובדי בית החולים. יחד עם זאת, למה שהרמטכ"ל יחליט איזה אוכל יאכלו החיילים בארוחת צהריים, הוא מבין בזה יותר מעובדי המטבח או מחיילי הפלוגה? לכן יש דברים בבית הספר שלא מקיימים בהם הצבעות, וישנן החלטות שהן נוגעות למגוון נושאים וערכים עליהם אמורים להחליט כל מי שאמור להיות מושפע מהן באופן ישיר".
הייטק, ליצנות רפואית וטניס
נגדימן נולד ברמלה אך כבר בהיותו פעוט הוריו עברו למושב סמוך, כשבגר החליט לעזוב את הבית ולחיות כנער חוץ בקיבוץ נווה ים: "זה הפתיע הרבה, וזה לא היה שגרתי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי החלטה שנגעה אליי, כלומר שעשיתי מה שרציתי, ולא מה שההורים רצו, או מה שהחברה הכתיבה במחברת שלעולם לא ניתן למצוא אותה כתובה".
הוא התגייס לחיל הנדסה, לאחר מכן למד כלכלה באוניברסיטת חיפה: "ככה היה נהוג אז", הוא אומר בחיוך, "אבל תוך שנה עזבתי לא התחברתי לזה והתחלתי ללמוד מחשבים".
מחשבים?
"כן, היה לי פיתוי עם הכסף וכל זה. זה המניע היחיד, ואני גם טוב בזה, אז סבבה".
את לימודיו סיים בהצטיינות ומיד השתלב בשתי חברות הייטק יוקרתיות בתפקידים שונים. במקביל לעבודתו הכיר את אשתו מלי, עובדת הייטק גם היא, איתה התחתן, ואיתה הביא את בתו הבכורה אופיר היום בת 19: "כשהיא נולדה לקחתי חופשת לידה, כולם צחקו עליי אז, אבל הרגיש לי נכון. זה דבר נפלא כאבא להיות עם הילד שלך בחודשי חייו הראשונים".
זמן לא רב אחרי שנולדה בתו השנייה נאלצה אשתו מלי לעזוב את הארץ במסגרת העבודה ליפן למשך מספר חודשים. נגדימן עזב הכול והחליט שהוא מטפל בבנות: "אני זה שנהניתי, לא יודע עד כמה מלי נהנתה שם ביפן".
עם שובה ארצה, החליט נגדימן ש"נגמר לי ממחשבים" ופנה לעבודה מפתיעה: ליצנות רפואית. "היו לי הרבה רגעים של אושר שם, וגם כאלו מטבע הדברים פחות. בהתחלה עבדתי בהתנדבות, ואחר כך במשרה מלאה, יחד עם רבנית שעבדה גם איתי. היינו מסתובבים בבתי חולים רבים והיו מחזות, מטבע הדברים של חולים סופניים, מהם ילדים, לא נעים.
"מה שכן, בעבודה הזו, לא לקחתי לעצמי שם כינוי. בדרך כלל לליצנים יש שמות כינוי שהם נותנים לעצמם, הסיבה מאוד מובנת לי, הם רוצים לעשות הפרדה בין החיים האישיים שלהם לבין העבודה הזו שהיא לפעמים טראגית מאוד. אבל אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה. אני עמית, ואני לא עושה הפרדה והחולה יכיר אותי בדיוק כמו שאני. אז קשוח, ויש רגעים לא נעימים, אבל מעולם בימי חיי לא הוניתי את עצמי להיות מי שאני לא".
כשהוא עובר ממיטת אשפוז למשנתה, לא לפני שהוא עובר קורס צוללנים ובעל הסמכה כברמן מקצועי, התבקש נגדימן, חובב טניס להנאתו, לעזור לחבר שלו להדריך כמה תלמידים במשחק. שוב, החיבור בין נגדימן לבין ילדים ולמידה חולל פלאים ובתוך מספר חודשים הוא כבר הקים שני בתי ספר לטניס עם עשרות תלמידים שלומדים בין 'סרב' ל-'אד' גם סט ערכים שיש להתקנא בו: "אני אוהב ילדים ואוהב ללמד וגם ללמוד מהם".
המעבר לחינוך
להוראה וחינוך הגיע נגדימן די במקרה (או שלא) את בנותיו הוא שלח לבית הספר הדמוקרטי "גבעול" בחדרה: "הקניית הידע פחות חשובה לי, זה גם לא התפקיד שלנו להקנות ידע, אלא לתת לילד את המרחב לגדול כמו שהוא רוצה לגדול ולהתעניין במה שהוא רוצה, ואז ניתן לו את האפשרות לרכוש ידע. הייתי הורה מאוד מעורב בבית הספר והמנהלת ביקשה ממני להחליף מורה שיצאה לחופשת לידה בכיתת חינוך מיוחד בבית הספר. באתי ונדלקתי כמו שאומרים. עשיתי הסבת אקדמאים להוראה ומאז, כעשר שנים, אני מחנך בבתי ספר דמוקרטיים ולראשונה מוניתי למנהל בית הספר הדמוקרטי הראשון בהרצליה, וזו התרגשות עצומה, שאני, העני ממעש, מונה לדבר מאתגר ומלא משמעות בעיניי".
בית הספר הדמוקרטי יסודי צומח שייפתח בהרצליה הוא למעשה שתי כיתות א' ושתי כיתות ב', שיפעל בשנה זו באופן זמני לשנתיים עד שלוש בפארק הרצליה בסמוך לבית הקפה פארקר, עד למעבר לביה"ס הקבוע במרכז העיר: "הכוונה להקים בית ספר ל-12 שנות לימוד שיפעל במתחם אחד", אומר נגדימן, "והוא פתוח בצורה שווה בפני כולם, ללא אפליה על רקע הישגיים לימודיים, מוצא או לאום. הילדים מתקבלים לבית הספר במסגרת הגרלה.
"ילדים לא צריכים להסתמך עלינו כמקור ידע", מסביר נגדימן את משנתו החינוכית, "יש הרבה תלמידים בישראל שמקבלים 100 במתמטיקה ו-100 בפיסיקה והם לא יודעים לענות על שאלה פשוטה: מי אתם? הם לא מכירים את עצמם, במה הם טובים, מה מעצבן אותם, מה גורם להם אושר. ערכו של התלמיד כאישיות, לצערי, נמדדת על פי הישגיו הלימודיים. אני לא חושב באופן אישי שככה צריך למדוד ילד שהוא עולם ומלואו.
נגדימן טוען כי אם יש דבר שהוא מצר עליו זה העניין שעלות הלימודים בבית הספר היא גבוהה כי ככה מחייבת המדינה: "דווקא תלמידים מסביבה מוחלשת אמורים להיות בבית הספר, ולצערנו, עניין המחיר, משמש פקטור בעניין הזה".
שנת הקורונה לדבריו של נגדימן הייתה הרסנית במיוחד לאלו הלומדים במסגרת הדמוקרטית: "נוצר מצב מאוד מורכב שהעלה הרבה מתחים גם בקרב התלמידים וגם בקרב המורים בזמן שנת הקורונה והלימודים בזום. דווקא הדבר שאנחנו לא שמים עליו דגש, והוא הקניית ידע אינטנסיבי ללא פילטרים, ייעוץ והדרכה לערכים, היה חזית הכול בתקופה הזו. אני לא רואה איך הבת שלי יכולה ללמוד -4-5 שעות בזום, אני לא מסוגל ללמוד את השעות האלו ככה, אבל זה מה שהיה".
