18 שנה חלפו מאז מחבל ירה בגבה של נועה אורבך ז"ל, תלמידת כיתה י"ב מכפר סבא שסיימה את יום הלימודים ברחוב טשרניחובסקי פינת ששת הימים, והשבוע חושף אחיה, יניב, חלק מיומנה, בו כתבה כיצד היא חושבת שנכון וראוי לחיות.
"אף אחד לא מכין אותך להיות משפחה שכול", אומר יניב, "זה מתחיל בבוקר רגיל לגמרי, שבו אתה יוצא ליום עבודה ואז זה מגיע כמו סופת הוריקן אל תוך חייך. פתאום מהדורות חדשות, פתאום בכי מכל כיוון, משפחה מזועזעת, כל אחד מקבל את זה אחרת, הלוויה, כתבי חדשות, ביקורים רשמיים, תובנות חיים, עוד בכי, עוד הלם, ואז.... החיים, הם פשוט ממשיכים רק בלעדייך, אך את תמיד איתנו ואני תמיד אדאג שהעולם ידע עלייך, וייקרא את היומן שמצאנו בחדרך, שהפך לכולנו צוואת חיים או כפי שקראת לדברים 'התיאוריה האורבכית'".
אלה הדברים :
"הדברים האלה שאתם הולכים לקרוא הם יקרי ערך. אלו דברים שלמדתי על בשרי. אני לא מתיימרת לשנות את העולם, זו לא הכוונה שלי וזו תהיה נאיביות להאמין שיש סיכוי אבל, אם כל אחד יפנים קצת ומשהו בו טיפה ישתנה - בין אם זו ההתנהגות או קו המחשבה - אז כבר את שלי עשיתי. "עוד כמה שנים ילמדו את זה בספרי הסוציולוגיה. יקראו לזה 'התאורייה האורבכית'.
''אני, זה מה שאני חושב שאחרים חושבים שאני'' (פרוייד) לא נראה לי. אם אני אקרין אנרגיות חיוביות מן הסתם אני אהיה בן-אדם חיובי. השנאה ? מיותרת... חשוב לזכור שהיא בעצם לא מובילה לשום דבר. היא מעיקה, מעצבנת–שלילית...אנרגיות שליליות תופסות יותר מקום בגוף.
"הן משאירות צלקות וכידוע, צלקות הן סימן מגעיל שנשאר לתמיד תמיד...יש מיליון (אולי קצת יותר) דרכים להפריח אנרגיות שליליות ולאו דווקא בדרכים רעות. הדרך המועדפת עליי היא: מודעות ושליטה עצמית. להכנס אל ה-אני שלך, לשמוע מה שיש לגוף וללב להגיד.
"זה לא מסובך. באמת. זה אומר 10 דקות ביום – עם עדיפות לבוקר, לשבת, לעצום עיניים, לחשוב, לא לחשוב, לרוקן את הראש, לאחל לעצמך דברים, לבנות ציפיות מהיום שיבוא כי היום הזה, כבר לא יחזור! לקום עם חיוך על הפנים. בלי כעס, אפילו אם המקום שאליו אני מועד אינו הכי מלבב בעולם. גם שם, יש את הדבר היפה הזה, שעושה נחמד. וכל העולם מלא בכאלה דברים. פשוט צריך לפקוח את העיניים ולהסתכל, זה נמצא שם וזה קיים רק צריך לראות. להעריך את הדברים הקטנים. כי הדברים הקטנים האלה בעצם כל-כך גדולים והם מה שעושים את ההבדל.
"לא להסתכל על האחר ולשאוף להיות הוא. תסתכל על עצמך ותגיד תודה... תודה על האנשים שמסביב, על הדברים שמסביב. החברים, העבודה והמשפחה...והמשפחה היא ערך עליון. היא לא ניתנת להחלפה כמו עבודה. היא שם מהתחלה ועד הסוף ! אסור לזלזל בה. אסור אסור אסור!
מה שכן זה, שלפעמים גם נחמד וצריך לשמוע את ה- תודה הזה. זה יכול להיות נחמד. מה להפסיד מזה – אין...אי אפשר לקנאות. זה לא בריא. לכל אחד יש את הבעיות שלו, את הכעסים וה''קריזות'' שלו אבל זה, בעצם, מה שעושה אותנו בני-אדם. מה שקנאה גורמת זה קטנוניות, אפילו תלות. צביעות שגורמת לנו להיות משהו שאנחנו לא באמת. ותמיד יהיה אתה! כי מי שאתה אנשים יאהבו – אם אתה תאהב. להיות משהו אחר זה יכול להיות נחמד, בשביל זה הקדישו יום שלם... זהו יום ה- י''ג באדר. בשאר הזמן, בדיוק כמו ביום הזה, נחשף הפרצוף האמיתי. יורדת התחפושת. השאלה היא, כמה טוב אתה מתחפש כמה אתה מוכן להשקיע ואיפה עובר הגבול הזה של מי אני באמת ?!
"ואני באמת זה, איך שחונכתי, הדרך שגדלתי כי הכל מתחיל בגיל קטן, אפילו עוד לפני שאתה זוכר את עצמך. אתה לא נולד עם אופי. נולדים עם דף ריק – לאט לאט הוא מתמלא, מתגבשות תכונות ואנרגיות. ועד שיוולד האדם המושלם, כל מה שיש לשאוף אליו הוא כמעט שלמות. כי להיות מושלם זה לא מושלם. צריך לקבל את הרע כמו שהוא כי בכל רע יש טוב והטוב הוא יותר ''טוב''.
