עשרות בני נוער הפגינו בתחילת השבוע על גשר 531 ברעננה, מחו על הניתוק שלהם מבתי הספר וקראו למבוגרים למצוא פתרון יצירתי. הם הגיעו לשם כשהם נושאים שלטים עם כתובות כמו "עם הספר כבר לא לומד" ו"אנחנו מחוברים, אתם מנותקים".
קראו גם >>
במסגרת המתווה הממשלתי אין עדיין צפי ממשי לחזרה של תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים ללימודים סדירים. המפגינים אמנם מבינים את אילוצי הבריאות, ובכל זאת מבקשים מהמבוגרים: "תראו אותנו. חייבת להיות דרך ביניים פחות מנוכרת ויותר מחברת מאשר שעות ארוכות של 'זום'. המציאות הנוכחית גורמת לנו להתנתק, להשתעמם ולאבד משמחת החיים".
יוזם המחאה גיא רוזן הוא תלמיד כיתה י"ב בבית הספר "אביב". לדבריו, הניתוק מהחברים הוא החלק הקשה בסיפור: "אני באופן אישי יודע להשלים חומר לבד, אבל הפן החברתי הוא החשוב כאן. 11 שנה אני רגיל לראות לפחות שלושים ילדים, בני הכיתה שלי, מדי יום ופתאום אני לא רואה אף אחד חודשים. סוגרים את בתי הספר, את תנועות הנוער ואת קבוצות הספורט. זה גורם להרבה ילדים לבדידות ואפילו לדיכאונות.
"אני יכול לומר על עצמי שהיו תקופות שהייתי בבאסה", הוא מוסיף, "אין לך למה לצפות, אתה בבית וגם מחר תהיה בבית. יש לי אח קטן בכיתה ח' ובימים אלה הוא יושב הרבה מול המחשב. בית הספר היה הזמן שלו להתאוורר, ועכשיו גם את זה לקחו לו. אני חושב גם על תלמידי כיתה ז' או י', שהתחילו השנה כיתה חדשה ובית ספר חדש ואמורים להכיר חברים חדשים, וזה לא הולך לקרות בקרוב. אני חושב שבמצב הקיים היה אפשר למצוא פתרון טוב יותר".
מה למשל?
"אני לא איש חינוך ולא יכול להביא רפורמה מדויקת, אבל כן רצינו להעלות את המודעות, להיפגש עם אנשים מאגף החינוך בעירייה ולגבש איתם מתווה שאפשר ליישם. לאו דווקא חזרה מלאה לבית הספר, אבל אולי כן מפגשים בשטחים פתוחים. לדאוג שכל ילד יראה קצת ילדים אחרים. הרי יש ילדים שבית הספר הוא כל האינטראקציה שלהם עם אחרים".
מכבים מצלמה
"גם אני הפגנתי, עם מסר שהוא קצת אחר מהדרישה לחזרה פורמלית ללימודים", אומרת איה ריבלין, אף היא תלמידת י"ב בתיכון "אביב", ורכזת הדרכה בשבט "הדר" בתנועת "הצופים" בעיר. "אני התחברתי מאוד לצד הנפשי של העניין. יש עכשיו מכתב שמסתובב, של הפסיכולוגית דליה קפלן. מכתב מעולה שבו היא מדברת על העלייה החדה בחרדות, בדיכאון ובהשמנה של בני נוער ואומרת שהרבה מזה נובע מהבדידות, מהתחושה ש'לא רואים אותי' ומכך שהנפש נפגעת.
"אני חושבת שבית הספר הוא המקום שלנו לחברה וכיף מעבר ללימודים הרגילים, ולי זה מאוד חסר", היא מוסיפה. "אני מרגישה שאפילו אם ייקחו אותנו פעם בשבוע לשבת עם הכיתה בקפסולות, לדבר על איך עברה עלינו התקופה האחרונה, זה יהיה טוב. ב'זום' הרבה פעמים אני מכבה מצלמה. יש לנו מורים מעולים שהרבה פעמים מקפידים לשאול ולהתעניין, אבל הרבה פעמים גם לא".
מה עוד מטריד אתכם עכשיו?
"מטריד אותנו שיש לנו חברים שגרים בערים אחרות ואנחנו לא רואים אותם עכשיו. נוסף על כך, ב'צופים' ובתנועות הנוער אין מתווה חזרה, ואנחנו לא יודעים מה הולך להיות ומה עומד לפנינו. אני יודעת שיש נפילה רצינית בכמות החניכים שנכנסים לפעולות ב'זום' וזה מבאס, אבל אני יכולה להבין אותם. גם לי אחרי שבע שעות ב'זום' לא תמיד מתחשק להעביר פעולה ב'זום', אבל אני עושה את זה כי אני מבינה את החשיבות.
"מבחינה לימודית, עוד מעט מגיעות המתכונות והבגרויות ואני בטוחה שאם תשאלי את כל התלמידים ברעננה, לפחות אחד מתוך שניים יגידו לך שהם לא מבינים מה קורה, לא מקשיבים בשיעורים, מכבים מצלמות ונעלמים או משאירים את המצלמה פתוחה ומשחקים בטלפון. בתור מישהי מאוד פעילה שכל היום מסתובבת ועוברת בין דבר אחד לאחר, שפתאום אין לי מה לעשות וזה כואב. כל הדברים שאני כל כך אוהבת בחיים שלי הפסיקו ברגע. אנחנו בסוג של הדממה".
מה את מקווה שיקרה?
"מקומות הרבה פחות חיוניים מבית הספר נפתחים, אז המינימום שאפשר לעשות זו פגישה של כמה ילדים עם מורה לשיחה או שיעור פרטני באוויר הפתוח, אחת לכמה ימים. הדרישה שלי ממשרד החינוך וממי שיושב שם למעלה היא 'דברו איתנו התלמידים ובואו נגיע יחד לתוכנית משותפת, שמתחשבת באילוצים הרפואיים, בלי להידבק ולהדביק'. יש מיליון פתרונות שקורים במקומות אחרים. כואב לי באופן אישי שכל החיים מחנכים אותי להיות יצירתית ואז, בזמן אמת, המבוגרים לא יצירתיים. זה מאוד מצער".
מאבדים את עצמם
גם גיא רמתי, בן כיתתם של רוזן וריבלין, היה שותף בארגון מחאת התלמידים; וגם הוא מציין את הקשיים הכרוכים בלימודים ובחיי חברה וירטואליים. "בשלב הראשון אנחנו מנסים להשיג מפגשים כיתתיים באוויר הפתוח, אפילו לצורך שיחות כדי לשפר את המצב הנפשי של בני הנוער. בהמשך, אנחנו רוצים להביא ללמידה בחוץ או בקפסולות קטנות".
על ההשלכות של הלימוד הווירטואלי הוא אומר: "אני חושב שהרבה ילדים ייצאו מהתקופה הזאת עם אותו הידע בדיוק שהיה להם בחודש מרץ, לפני שעזבו את בית הספר בפעם הראשונה. לי, למשל, יותר קל בכיתה, עם חברים מסביב. אין ספק שהרבה יותר קשה לשבת מול מחשב, במיוחד כשמדובר בימים ארוכים של שמונה שעות, עם הפסקה של רבע שעה פעם בשעתיים. כשלומדים ככה קל להיגרר למשחקים בטלפון ולעניינים אחרים.
"כשאין מסגרת אמיתית, ילדים מאבדים את עצמם", הוא מוסיף. "הימים מתבזבזים ולא מצליחים להוציא מהם כלום".
איזה תגובות קיבלתם במהלך ההפגנה?
"חלק מהאנשים עצרו ושאלו אותנו מה המטרות שלנו, חלק אמרו שגם הילדים שלהם מאבדים עניין מול המסך ולא מצליחים להתרכז או להקשיב".
מעיריית רעננה נמסר: "העירייה מודעת וקשובה לקשיים והתמודדויות של התלמידים ושל בני הנוער בפרט ובשיתוף פעולה איתם ועם ההורים מנסה למצוא פתרונות חלופיים שישלבו מפגשים פיזיים לצד למידה מרחוק.
