לביא בוני מרחובות היה אמור לחגוג בחודש הבא יום הולדת 8. השנה באופן חריג הוא ביקש מאמו להקדים את יום ההולדת לחופש. וכך ימים ספורים לפני שנפטר חגג את יום הולדתו כשהוא מוקף בבני משפחתו וחבריו, שמח ומאושר.
ביום שישי שעבר לביא נסע עם אביו מאיר ובני משפחה נוספים לחוף הים. בשלב מסוים הבחין אביו כי הוא מאבד שליטה במים וזינק להצילו. אך לבסוף גם הוא איבד שליטה ונמשה מהמים על ידי מתרחצים שכלל לא ידעו שיש גם ילד נוסף במים. כוחות הצלה שהגיעו למקום ביצעו במאיר החייאה אך מותו של לביא נקבע במקום. נכון לכתיבת שורות אלה האב מאושפז במצב קשה בבית החולים וולפסון בחולון.
קראו גם:
בראיון כואב מספרת אמו של לביא אורה על הטרגדיה שפקדה אותם. "אני לא מצליחה לעכל בכלל. אני רוצה את בני בחזרה. הוא היה צדיק, ילד של אור ושמחה, תמיד מוביל בראש, גם לים הוא נכנס ראשון", אומרת האם שמאז האסון מנסה לחבר את הפאזל, להבין כיצד בילוי כיפי הפך לאסון וכיצד החיים ימשיכו בלי האור של לביא הקטן.
השבעה. זיכרונות מילד מלא חיים
בבניין המגורים בו גדל לביא ברחוב רמב"ם שברחובות פזורים כסאות פלסטיק, כיבוד למנחמים, חברים ובני משפחה שממאנים להתנחם. הם מספרים שבכל שבת לביא נהג לשחק בדיוק בשטח הזה, שמתחת לבניין המגורים.
"אין כאן אבן שהוא לא נפל ממנה, אין מרצפה אחת שלא שיחק עליה, כמה צחוק וכיף הוא עשה כאן עם חברים", נזכרת אימו אורה בכאב.
לביא הוא בן הזקונים, יש לו שלושה אחים גדולים, שירה (20) ירין (18) ודביר (14) ולמרות פערי הגילים בין האחים היה קשר הדוק. "הוא היה מרכז הבית, כל בוקר ירין היה לוקח אותו לבית הספר סיני ביבנה, הם היו מנהלים שיחות של מבוגרים, הוא היה כל כך גאה בו ובשאר האחים שלו. לביא היה ילד של שמחה, מלא חיים ואנרגיות. כל יום הוא חזר עם חורים במכנסיים כי הוא היה שובב, אך לצד זה גם מאוד אחראי. בכל דבר עדכן אותי, התנהג בבגרות ובחוכמה.
"בכל שישי כשבירכתי על הנרות הוא ביקש ממני להתפלל שהוא יהיה תלמיד חכם, הוא היה צדיק אמיתי. הוא הבן הקטן שלי, אבל הוא תמיד היה מוקף באחים גדולים, אז הוא התחבר גם לילדים שגדולים ממנו. בקיץ הוא הספיק לבלות הרבה, עשה המון כיף ואפילו ביקש שנקדים לו את יום ההולדת. הוא נולד בספטמבר, אבל אמר שבשנה שעברה היה קשה לארגן את כולם בתחילת שנת הלימודים לכן השנה בחר להקדים את יום ההולדת בחודש".
המסיבה האחרונה. "הוא כל כך התרגש"
באורח פלא בני המשפחה מחליטים לאמץ את הרעיון וכך זכה לביא לחגוג יום הולדת כפי שחלם ימים ספורים לפני שנפטר. "היו לו כמה חלומות, טאבלט חדש, רובה אוויר ולהחליק על הקרח. אז לפני שבועיים עשינו לו הפתעה, הוא לא הבין למה כולם לבושים יפה, לקחנו אותו לפארק פרס בחולון להחלקה וכל המשפחה המתינה לו שם, האחים שלי, בני הדודים, היתה חגיגה מדהימה. שרנו לו ושמחנו ואז ירין אמר לו ללכת לעזור עם שקית זבל גדולה, בתוכה המתינו לו טאבלט והרובה אוויר שביקש, הוא כל כך התרגש, המעשה הראשון שלו היה לרוץ אליי לחיבוק ולומר תודה.
"הוא היה ילד עם לב ענק, תמיד העריך מה שעשו בשבילו. רק לאחרונה אחי התחתן, כמה הוא התרגש, כי עבור האחים שלי הוא תמיד היה המרכז אז הוא היה מאוד מחובר אליהם. ירין סיפר אותו יפה והוא דרש ללבוש מכנס בדיוק כמו של אחיו הגדול, הוא כל כך התרגש בחתונה".
הבשורה הקשה. "חשבתי שעובדים עליי"
אורה עדיין אוספת פיסות מידע כדי להבין מה התרחש ברגעיו האחרונים של בנה הקטן. "לא היה לי מושג שהם בים. זה היום שלו עם אבא שלו ולמרות שידעתי שהרבה זמן הם מתכננים את זה, באותו יום הוא לא ביקש שאכין לו ציוד לים. מאיר לקח אותו עם שני אחיינים שלו ולפי מה שהם מספרים הם היו בחוף לא מוכרז ולביא נכנס ראשון, זה מאוד מתאים לו, להוביל תמיד.
"להבנתי הוא נקלע למערבולת והם צעקו למאיר לעזרה, הוא רץ מיד למים למרות שהוא לא שוחה כל כך טוב וכשהאחיינים ראו שגם הוא טובע הם צעקו לעזרה ועוברי אורח הוציאו אותו והעניקו לו עזרה ראשונה. לקח להם זמן להבין שגם לביא במים, רק אז אנשים קפצו חזרה לים וניסו להציל אותו אבל זה היה מאוחר מידי. 40 דקות הוא היה בקרקעית הים".
כיצד גילית מה קרה?
"זה היה ביום שישי בחמש בערב, היינו בהכנות אחרונות לשבת כי אחייניות שלי היו אצלי. הטלפון צלצל, אדם שהציג את עצמו מבית החולים וולפסון ביקש שאבוא בדחיפות, שירה ודביר היו איתי בבית אז מיד שאלתי אם קרה משהו לירין או לביא? הוא לא השיב. כשהתקשרתי לירין הוא כבר היה בדרך, גם שירה, אחותי והשכנה כבר ידעו. רק אני הייתי בהלם, בהתחלה חשבתי שעובדים עליי, מה הקשר בית חולים? כשהגעתי לשם אמרו לי שלא היה מה לעשות עבורו.
"נכנסתי לראות אותו הוא היה מכוסה, זה היה כל כך מוזר, לביא לא אוהב שמיכות, הילד הזה כך הזמן רץ ומקפץ, תמיד חם לו, ופתאום הוא מכוסה. חיבקתי ונישקתי אותו, ובמוצאי השבת קברנו אותו. אנשים שואלים במה אפשר לעזור, כל מה שאני רוצה זה לנשום אותו, להריח אותו בפעם האחרונה".
מאיר האב עדיין מאושפז בבית החולים, ובני משפחתו מקווים לטוב. "אני לא מאמינה שאיבדנו את לביא. זה הלם, אני רק רוצה את הילד שלי בחזרה", הוסיפה אורה.
