לפני כשבוע האריך בית המשפט השלום בתל אביב את מעצרה של סיגל יאנה איצקוביץ', שחשודה ברצח האכזרי של בנה ליאם בן השש. שם התקשו לקבוע סופית אם היא כשירה לעמוד לדין, והמשטרה אף המליצה "לבצע הסתכלות רחבה ועמוקה יותר". מסתבר שכבר בשנת 2018, סיגל "איימה לקפוץ מגג יחד עם בנה שהיה אז תינוק", וגורמים אף מסרו למשטרה כי טענה ש"דיברה עם חוצנים ואנשי לטאות".
6 צפייה בגלריה
סיגל יאנה איצקוביץ' עם בנה ליאם ז"ל
סיגל יאנה איצקוביץ' עם בנה ליאם ז"ל
סיגל יאנה איצקוביץ' עם בנה ליאם ז"ל
(צילום: פרטי)

כרגע נמצאת האם בהארכת מעצר, וייתכן שתטען כי לא הייתה שפויה בזמן המקרה. האם זה אכן יכול להביא לזיכויה? והאם המשטרה והתביעה בישראל פוטרים בקלות רבה מדי מקרים נוראים כאלה כ"הפרעה נפשית", מבלי לחקור לעומק את נסיבותיהם?

הורים רוצחים: אין כמעט מחקרים


אבי דוידוביץ' הוא קרימינולוג, ניצב משנה בדימוס, בעבר מפקד ביחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובין לאומית (יאחב"ל), ובין השאר מחבר הספר "ילדים אבודים: הורים רוצחים", הסוקר את כל המקרים שבהם הורים רצחו את ילדיהם מקום המדינה.

6 צפייה בגלריה
אבי דוידוביץ'
אבי דוידוביץ'
אבי דוידוביץ'
(צילום: פרטי)

ל"ידיעות תקשורת" הוא מספר כי "הנושא של הורים הרוצחים את ילדיהם נמצא מתחת לרדאר המחקרי בארץ. לא היו הרבה מחקרים שנעשו בנושא זה בישראל. בדרך כלל התגובה הראשונית היא שמדובר בחולה נפש, או אדם הסובל מטראומה נפשית חמורה. לא ממש מנסים להבין מה המניע מאחורי זה".
והוא מסביר: "בהחלט יש מקרים שאפילו המומחים קובעים כי זה קטע פסיכוטי. אבל ברוב הפעמים זה מוטל בספק. כך לדוגמה המקרה של מרינה דוידוביץ' מכרמיאל, שבשנת 1992 הטביעה את שתי בנותיה הקטנות: נעמה (7) וליטל (3). מרינה הייתה אחות במקצועה, ולאורך תקופה הייתה בדיכאון. באופן מוזר לדעתי, בית המשפט קיבל את העובדה שהייתה פסיכוטית, והיא נשלחה לאשפוז. לאחר שנה בלבד השתחררה, ומאז השתלבה בחברה לכל דבר".
"במקרה של סיגל יאנה איצקוביץ' שהיה לפני שבועיים בהרצליה, ההגנה והסנגוריה ינסו להגיד שזה מניע פסיכו־פתולוגי, כי זה מאוד קל ללכת לצד הפסיכולוגי. חלק מהשכנים סיפרו לתקשורת שהיא ניסתה פעם לדבר לעב"מים, אבל האם אי פעם פנתה לפסיכיאטר בנושא?"

6 צפייה בגלריה
הספר של אבי דוידוביץ'
הספר של אבי דוידוביץ'
הספר של אבי דוידוביץ'
(צילום: פרטי)

מה יכולים להיות מניעים נוספים?
"בעשור הראשון של מדינת ישראל, היו הרבה אימהות שהמיתו את הוולדות שלהן. המניע היה יכול להיות רקע סוציו-אקונומי (תחילת המדינה, ואנשים לא יכלו להרשות לעצמם לגדל רך שזה עתה נולד), יכול להיות על רקע כבוד המשפחה (לא ידעו שהיא בהריון) ועוד. אם מוציאים את מקרי המתת התינוקות הרכים מהסטטיסטיקה, אז המניע עשוי להיות תועלת או כוח ושליטה במשפחה".
"בסופו של דבר, נראה שמרבית המקרים לאורך השנים היו אימהות שהרגו את התינוק בן-היום שלהן (בעגה מקצועית: פיליסייד), ולאחר מכן במדרג נמצאים אמהות או אבות שחיפשו להביא תועלת מעצם הרצח. לגבי המקרה בהרצליה – צריך עדיין לשמוע".
עו"ד ליאור בר-ניר מהמועצה לשלום הילד מוסיפה פרט מסקרן לגבי העובדה שסיגל יאנה איצקוביץ' חשודה ברצח בנה: "נראה שיתכן וניתן היה להציל את ליאם בן ה-6. המחשבה המזעזעת הזו לא רק צריכה להדיר שינה מעיני כולנו, אלא גם מחייבת חשבון נפש ובדיקה מעמיקה ומיידית, מה בדיוק ידעו הרשויות והאם המידע עבר מרשות הרווחה של עיריית ירושלים לרשות הרווחה של עיריית הרצליה. את ליאם כבר לא ניתן להציל אבל חייבים לעשות הכל כדי להציל את הילד הבא".

6 צפייה בגלריה
ליאור בר ניר
ליאור בר ניר
ליאור בר-ניר
(צילום: פרטי)

בר-ניר מסבירה: "גם אם לא תמיד ניתן למנוע לחלוטין את התופעה הנוראה הזו של רצח ילדים על ידי הוריהם, ניתן בהחלט לצמצם אותה, ולהציל חיים באמצעות זיהוי אותות מצוקה וקיום תקשורת בין גורמים שונים שיש להם קשר עם הילד והוריו".
האם יש תוכניות ממשלתיות למניעת תאונות כאלה?
"יש תוכניות שגובשו על ידי הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה, לרבות הצעת חוק קריטית שמסדירה העברת מידע בין רשויות. אולם הן מעולם לא יושמו. המועצה לשלום הילד תיזום חקיקה שתיישם את מסקנות המסקנות שקיימות כבר כיום".

"רק אחרי הרצח הבנתי שאני אשה מוכה"


בקיץ 2010, רצח איתי בן דרור את שלושת ילדיו: אור בן 5, רוני בת 8 ועומר בן 10 בביתו בנתניה, ביום הולדתה של גרושתו, לילך שם טוב, וזאת כנקמה על שנפרדה ממנו. הוא תכנן עבורם "יום כיף", ובערב, כאשר חזרו הארבעה לדירה, מהל כדורים בכוסות המיץ שלהם. לאחר שהילדים הלכו לישון, נטל בן דרור מגבת, חנק כל ילד בתורו ודקר אותם, בסך הכול 153 פעמים בכל חלקי גופם.

6 צפייה בגלריה
לילך שם טוב עם בתה שי לי בגן ילדים לזכר עומר, רוני ואור
לילך שם טוב עם בתה שי לי בגן ילדים לזכר עומר, רוני ואור
לילך שם טוב עם בתה שי לי בגן ילדים לזכר עומר, רוני ואור
(צילום: טל שחר)

בראיון מיוחד ל'ידיעת תקשורת' אומרת השבוע לילך שם-טוב (בת 52), שהצליחה להשתקם וללדת את בתה שי לי: "היום אני עוסקת כמרצה בכל מה שקשור לאלימות סמויה. רק לאחר רצח הילדים שלי הבנתי שאני אישה מוכה. לא ידעתי שאני אישה מוכה, הייתי אישה שקטה וכנועה, ולקח לי הרבה מאוד זמן להתגבר על הטראומה".
איך הצלחת לשקם את עצמך?
"זה תהליך ארוך שדורש כל הזמן מודעות, אבל זה נמצא בכל דבר שאני עוברת. זה התחיל ב'אני אראה לו מה זה', ואז זה מתחלף בכך, שלא אתן לו להמשיך לנהל את החיים שלי. כשאני עומדת ומרצה מול אנשים, אני מדברת עליו, אבל מבחינתי זה סיפור, זה כלום. מצד אחד, בכל זאת הייתי נשואה לו והיה אבא של הילדים, אבל מצד אחר, אני למדתי להפוך אותו ללא רלוונטי. לא איכפת לי אם העבירו אותו לאיזה כלא, מה קורה לו בכלל. אני לא חושבת עליו, אין שום רגש, זה אוויר. זה תהליך כואב, קשה וסיזיפי. ברגע שהתנתקתי מהכבלים שלי אליו, הפכתי לאישה חופשיה, ואני מצליחה בחיים, בלי רמיזה של העבר".
ולמעשה עשית אתחול לחיים שלך?
"מה שעזר לי זה ההרצאות שלי – שאני פוגשת אנשים, והצלתי אנשים נוספים בזכות זה. העובדה שהצלתי אותם, זה אומר שאני עדיין רלוונטית, על אף שעברו 14 שנה. בנוסף, היו לי גם ארבע מטרות בחיים: 1. להזכיר את עומר רוני ואור בכל הזדמנות ושלא ישכחו אותם; 2. להציל נשמות אחרות – במקום שנכשלתי (אם כי זה לא מקום שלי); 3. להגשים את עצמי ולא לתת לאף אחד להקטין אותי; 4. להיות אמא שוב פעם - והצלחתי בכל".
איך את מגיבה שאת שומעת בחדשות שעוד אם או אב רצחו את הילדים שלהם?
"זה עולה בכל פעם, זה מזעזע. אחרי שבעה באוקטובר לא תפקדתי, איך ששמעתי על כל הילדים שנרצחו. העסק שלי קרס, הדבר היחידי שהיה לי זה הבת שלי, ושם מיקדתי את כל תשומת הלב שלי. לפני כמה ימים נהרגו 12 הילדים במג'דל שמס, ואז גם הרצח של ליאם בהרצליה. זה פוגש אותי בכל פעם. מעבר לעוד אלימות בתוך המשפחה, זה לקחת חיים של ילד, לקחת את הדבר שהכי אוהבים בצורה הכי אכזרית".
האם הרוצחת בודאי תטען לאי שפיות בעת המעשה.
"לא מעניין אותי המצב הנפשי שלה, הקלות הבלתי נסבלת הזו שאנשים עושים את הנורא מכל, ואחר כך מגבים את המעשים על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים. היא רצחה, ואסור לה לראות אור יום אחד מחוץ לכלא".

קראו גם:

רצח ילדים בידי הוריהם

חלק מהמקרים הקשים של השנים האחרונות בישראל

2024 באר שבע: קוראל שוורצבלט
קוראל שוורצבלט מבאר שבע חשודה ברצח תינוקה בן השנתיים וחצי. הפעוט נפטר במרץ השנה, ולפי החשד, אמו הרעיבה אותו למוות, כי "לא איפשר לה ולבן זוגה לישון בלילה". במשטרה מספרים ששני ילדיה בני 4 ו-5 נמצאו גם הם מורעבים ובמצב קשה מאוד. קוראל חשודה ברצח קטין חסר ישע ובעבירות התעללות, ועומדת בפני משפט.

2018 רעננה: אילן גדסי
בפברואר 2018 אילן גדסי, בן 49 מרעננה, דקר את אשתו ופצע אותה פצעים קלים, ולאחר מכן נמלט עם בנו מהבית. המשטרה פתחה בסריקות נרחבות, אך כוחותיה לא עלו על עקבותיהם. באותו ערב, לקח גדסי את בנו אביתר - בן שלוש וחצי, והתאבד כשהוא מחזיק אותו בזרועותיו, תוך שזינק אל מסילת הרכבת סמוך לתחנת הרכבת בית יהושע. שניהם נהרגו מייד.

2013 בת חפר / תל אביב: אלי גור
אלי גור מבת חפר רצח את שני ילדיו הקטנים, ואז התאבד בתל אביב. גור היה בן 52 כשהוצא נגדו צו הרחקה והיה בהליכי גירושין מאשתו רונית. הוא הגיע לבית אשתו, לקח את הילדים ואיים שהוא הולך לרצוח אותם. האם התקשרה למשטרה והחל מרדף מקיף ואינטנסיבי כדי לאתר אותם, אך הוא נכשל. לאחר 25 דקות התקבלו קריאות זוועה במשטרה: גור השליך את הילדים - יהב ועדן, בני ארבע, מגג בניין בן 11 קומות ברחוב אליהו ברלין וקפץ אל מותו.

2010 רעננה: מיכל אלוני
באוקטובר 2010 מיכל אלוני חנקה למוות, ללא סיבה נראית לעין, את שתי בנותיה הקטנות: נטלי בת ה-4 ורוני בת ה-6 בבית סבתן ברעננה. אלוני מרצה בימים אלו שני מאסרי עולם. השופטים דחו את טענות ההגנה על אי-כשירות נפשית וכתבו ש"לא ניתן לבטא את עומק הזוועה שבמעשיה".

2010 נתניה: איתי בן דרור
בקיץ 2010 רצח איתי בן דרור את שלושת ילדיו: אור בן 5, רוני בת 8 ועומר בן 10 בביתו בנתניה, ביום הולדתה של גרושתו, לילך שם טוב, וזאת כנקמה על שנפרדה ממנו. הוא תכנן עבורם "יום כיף", ובערב, כאשר חזרו הארבעה לדירה, מהל כדורים בכוסות המיץ שלהם ושנרדמו חנק ודקר אותם. כיום הוא מרצה שלושה מאסרי עולם בבית הסוהר השרון.

2009 ירושלים / בצרה: אסף גולדרינג
אסף גולדרינג היה בן 32 כשהיה בתהליכי גירושין מאשתו, ליזה. באחד הערבים נסע לירושלים כי החליט לקחת את בתו, נעה בת השלוש, מבית אשתו לביתו במושב בצרה. לקראת 2 לפנות בוקר הוא נטל ניילון נצמד, ניגש אל נעה אשר ישנה אותה עת במיטתו והידק אותו לפניה. הוא ניסה להתאבד על ידי נטילת כדורים, אך כוחות החילוץ הצילו אותו. זמן קצר לאחר מעצרו, הוא שם קץ לחייו בבית המעצר הדרים.

6 צפייה בגלריה
סבה של רוז פיזאם, רוני רון
סבה של רוז פיזאם, רוני רון
סבה של רוז פיזאם, רוני רון
(צילום: יריב כץ)

2008 תל אביב: רוני רון ומארי פיזם
באוגוסט 2008 מדינה שלמה הזדעזעה מהמחשבה על הילדה בת החמש שנרצחה בידי סבה, וכיום כבר ידוע שבשידול אמה. למעשה, ב-16 ביולי באותה שנה דיווחו סבתותיה של רוז למועצה לשלום הילד על היעדרותה, כחודשיים(!) לאחר היום שבו היא נראתה לאחרונה. המשטרה עצרה את סבה של רוז, רוני רון, שהוא אביו של אביה ובן זוגה של אמה. תחילה ניסה רון, תושב נתניה בן 47, להכחיש כל קשר להיעלמותה של רוז, אולם מהר מאוד הסתבר כי הוא זה ששם קץ לחייה של רוז והשליך את גופתה לירקון.

2008 בת ים: אולגה בוריסוב
במרץ 2008, לקחה אולגה בוריסוב את בנה אלון בן הארבע לחוף הים בבת ים, שם השליכה אותו למים. הוא נמשה במצב אנוש ומת לאחר זמן קצר. במסגרת הסדר טיעון, הורשעה בוריסוב בהריגה ונידונה לשמונה שנות מאסר.

2008 הוד השרון: מייקל פישר
בסוף חודש אוקטובר 2008 מייקל פישר, קצין משטרה מצטיין מהוד השרון, ירה למוות באשתו הילה ושני ילדיהם – יובל בן ה-3 וירדן בת החודשיים. מיד לאחר מכן הוא שם קץ לחייו. לימים התברר כי המניע לרצח היה ויכוח סתמי בין בני הזוג. המשטרה טענה: "אף אחד לא יודע מה עבר לו בראש".