צעירה בשנות העשרים לחייה נרשמה לפני כחצי שנה למכון כושר שהציע גם תוכנית תזונה המבטיחה תוצאות וירידה במשקל. לטענתה, במכון התחייבו לסייע לה להיכנס לכושר וגם ללוות אותה בשינוי אורח חייה באופן שיעזור לה להצליח ביעדים שהציבה לעצמה.
בתביעה שהגישה נגד המכון טוענת האישה כי על אף שהובטח לה שתזכה למסגרת אימונים במכון, חלקם באופן אישי, וכן במפגשים עם תזונאים מטעמם, בפועל בגלל הקורונה הכל עבר להתנהלות ביתית. לדבריה, בכל התקופה שהייתה רשומה במכון, היא לא קיבלה הדרכה וכל המידע הועבר אליה באמצעות פגישות זום.
למרבה האכזבה, במקום להשיל מעליה קילוגרמים מיותרים, האישה טוענת כי לאחר כשלושה חודשים בתוכנית היא דווקא המשיכה לעלות במשקל. לטענתה, היא פנתה למכרה שלה העובדת כתזונאית ואז התברר לה שהתפריט אותו היא צורכת כלל אינה מתאים לה והיא צורכת תפריט שאינו יעיל עבורה.
במהלך שיחה עם אנשי המכון ביקשה האישה לבטל את ההתחייבות הכספית ודרשה מהם לקבל את כספה בחזרה, בייחוד על רקע העובדה שבניגוד למה שהובטח לה כל ההתנהלות היא באמצעות הזום, כולל המפגשים עם אנשי המקצוע, מה שלטענתה תרם לכישלונה.
בתביעה טוענת האישה כי למרות בקשותיה, סירבו במכון להשיב לה את כספה ואף לא מוכנים להפסיק את התשלומים שהיא התחייבה עליהם לחודשים הבאים. בעקבות כל אלו היא תובעת מהסטודיו לשלם לה 3,000 שקלים, החזר על הסכום ששילמה ופיצוי על עוגמת הנפש.
