מעורר השראה: זה קרה ב- 15 בינואר בצומת ברעננה, שני מחבלים מאזור חברון ששהו בישראל באופן לא חוקי, יצאו למסע רצח. הם דרסו ודקרו 10 ישראלים שנקלעו למקום, ביניהם נדב, שבדיוק חזר מבית הספר כפר בתיה שם הוא ל ומד. נדב ספג פגיעה מאוד קשה בראשו, בעמוד השדרה ובגפיים.
"האמת אני לא זוכר כלום, ואני חושב שזה דווקא לטובה", הוא אומר השבוע, "חבר שלי שנפגע גם הוא והיה לידי זוכר כמעט את הכול, והוא כל הזמן חוזר לטראומה הזו. אז למזלי אני לא צריך לחוות את זה עוד ועוד. אני לא זוכר מה קרה, הכל נמחק. למעשה כל האירוע כולו, כולל העמידה בתחנת האוטובוס שם פגע המחבל לא זכורה לי, הדבר הראשון שאני זוכר הוא שקמתי בשיקום בבית לוינשטיין ברעננה, ואת אבא שלי רוכן מעליי ושואל אותי אם אני יודע איפה אני נמצא, אמרתי לו שאני חושב בארצות הברית. כי למעשה שבועיים לפני כן היינו כולנו בחנוכה בארצות הברית. כלומר שם מתחיל הזכרון, כל היתר נמחק".
קראו גם:
הנזק של נדב היה גדול מאוד, אחרי מספר ניתוחים שעבר ומעבר לשיקום בבית לוינשטיין, הרופאיםן לא נתנו לו הרבה סיכוי ללכת או לדבר. להיפך, הם טענו בפניו, כי ככל הנראה הוא לא יוכל עוד לחזור לקדמותו: "הרופאים לא נתנו לי הרבה סיכוי, כמובן שהייתה תחושה מאוד רעה אצלי, הבנתי שאני אהיה מוגבל, אבל משהו בראש שלי אמר שזה לא יקרה, שאני לא אתן לשום דבר לעצור אותי, חשבתי רק על הטוב, וידעתי שעכשיו הכול תלוי בי, שאם אני ארצה, ואם יש לי אמונה שהכול יעבור, אז אני אחלים, אין דבר כזה שאני אוותר. אני מאוד אוהב לשחק בייסבול, למעשה אני הרכז של קבוצת הבייסבול בבית הספר, אני פייטר, אני לא נכנע בקלות.
"למזלי גם המשפחה והחברים תמכו בי לאורך כל הדרך, קיבלתי חיבוק אוהב מכולם ובעיקר מאחי התאום, יואב. הוא לא זז מהמיטה שלי לכל אורך השיקום, הוא היה איתי לאורך כל הדרך, ועד עכשיו. הפכנו להיות החברים הכי טובים".
"כל יום שעובר זו מתנה, הייתי יכול למות"
כאמור, נדב הגיע למחלקה לשיקום ילדים ונוער בלוינשטיין והחל בתהליך שיקום מעורר השראה, שאי אפשר שלא לכנותו כנס רפואי. בעזרת הצוות המסור בלוינשטיין, נדב טופל בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק והחל להוות דוגמא לכוח רצון ונחישות:"הצפי היה שתהליך השיקום שלו יהיה הרבה יותר איטי, אך לשמחתנו, אנו רואים שהוא החזיר לעצמו חלק גדול מהיכולות הקודמות שהיו לו לפני הפציעה", אומרים הוריו, אלן (איש עסקים) וסטייסי (רופאת משפחה), רואים שהוא כל הזמן מתאמץ. הוא לא מוותר כלום, שום דבר לא קשה לו, והוא לא מפספס שום דבר שקשור בהחלמה שלו, הוא ממוקד מטרה לגמרי בהחלמה שלו".
ואכן, נדב התחיל ללכת בעזרת קביים, החל לדבר באופן שוטף, ולאחרונה שוחרר מאשפוז ומגיע ללוינשטיין לטיפול שבועי: "ברוך ה' אני כבר יכול ללכת, אומנם רק עם קביים, אבל אני מקווה שאני אוריד אותם, לפחות זה יותר טוב מהסיכויים שנתנו לי הרופאים, אני גם מדבר כמו שאתה מבין, עדיין לאט, לא מאה אחוז, אבל אני חוזר לעצמי לאט לאט. והכי חשוב, חזרתי ללמוד בבית הספר. שזה חשוב מאוד להחלמה גם הנפשית שלי. אני מייחל לרגע שבו אוכל גם לחזור למגרש הבייסבול, אני מאמין שזה יקרה".
איך החלמת בזמן כה קצר?
"ברגע שהכנסתי לעצמ לראש שאני יכול לעשות כל דבר, זה מה שקרה. אני ממלחיץ לכל מי שנמצא במצב שלי לחשוב ככה, בעזרת האמיונה בעצמך, אפשר לעשות כל דבר. לא לפיול לדכאון, לעבוד קשה, להיות ממוקד בהחלמה, וזה יגיע. אני דוגמה חיה לכך. ברוך ה' אני מודה על כל דבר, הייתי יכול למות בוודאות, והנה עכשיו אני חי, מדבר, הולך עם התמדה נחישות וכח רצון הכל יכול לקרות".
נדב לא הסתפק רק בהחלמה האישית, והוא מהווה השראה גדולה לחבריו ולסביבתו. גם כאשר היה מושבת עקב הפציעות, הוא מצא דרך לתרום לקבוצת הבייסבול שלו ושימש כמנהל תוצאות, מה שמראה על רוח מנהיגות והתמדה יוצאת דופן. השבוע קיבל נדב אות הוקרה מיוחד במסגרת פרס 'מאור' של ארגון נפש בנפש, כעדות לערכים שהוא מייצג.
בדברי ההסבר לקבלת הפרס נכתב: "נדב קיבל אות הוקרה מיוחד כהוקרה למצוינות ומנהיגות חברתית בקרב בני נוער עולים מעוררי השראה. נדב עשה עלייה ממסצ'וסטס, ארה"ב עם משפחתו. בינואר 2024 עבר פיגוע דריסה קשה שביצע מחבל. נדב נפגע באופן חמור במוח ובחוט השדרה. התחזיות הרפואיות היו עגומות, והצוות הרפואי הטיל ספק ביכולתו ללכת שוב או להתאושש מהפגיעה המוחית. למרות הקשיים, נדב סירב לוותר. באמצעות פיזיותרפיה אינטנסיבית ונחישות מעוררת השראה, הוא הצליח לחזור ללכת בעזרת הליכון וקביים ואף שב לספסל הלימודים. טרם הפיגוע, אחד מתחביביו הגדולים של נדב היה משחק הבייסבול. על אף שאינו יכול לשחק בעקבות הפגיעה, הוא המשיך להיות חלק מקבוצתו ונידב מזמנו בכל תפקיד אפשרי שניתן, מה שמבטא את תשוקתו לענף ספורט זה ואת רוח המנהיגות וההתמדה שמאפיינת אותו".
