מי שקורא את הספר "יד הפלא 13" של סופרת הילדים והנוער זוהר אביב אינו מתאר לעצמו, שהילד שעומד במרכז הסיפור הוא אמיתי לגמרי.
גיבור הספר הוא איתמר, שמכור למשחקי פורטנייט ולמחשב, כי הוא מנסה לברוח מהמציאות הקשה שהוא מצוי בה: אביו חולה בטרשת נפוצה. דמותו של איתמר נכתבה בהשראתו של עומר מימון בן ה-11 מכפר יונה.
עומר ואחיו הצעירים מתמודדים עם מציאות דומה. אביהם, אופיר, חלה בטרשת נפוצה. המחלה אובחנה לפני שש שנים, ומאז חיים בני המשפחה עם המציאות המורכבת.
"לאופיר היו כאבי גב חזקים, הוא התקשה ללכת אבל חשבו שמדובר בדברים אחרים, פשוטים יותר, עד שהרופאים עלו על זה שמדובר בטרשת נפוצה. זאת התמודדות לא פשוטה, אבל אנחנו חייבים להיות חיוביים", אומרת האם אושרת, עובדת הייטק ומאמנת כושר. "טרשת נפוצה היא מחלה נוירולוגית שפוגעת בעצבים. לאופיר יש 90 אחוזי נכות, הוא מתהלך מרחקים קצרים עם מקל או עם קביים, ובמרחקים ארוכים הוא מתנהל עם קלנועית, עיקר הפגיעה היא בגפיים".
הצד הטוב
זוהר אביב, תושבת נתניה, והילד עומר נפגשו בהרצאה שהעבירה בבית-ספרו בכפר יונה. הוא, לדבריה, מיד שבה את ליבה. "בדרך כלל לאחר מפגשים פונים אליי ילדים שמרגישים שהם רוצים להעביר מסר מסוים. ילדים שחווים קושי ולא מוצאים דרך לשתפו, מוצאים בספריי הזדמנות. עומר פנה אליי וסיפר שאביו חולה בטרשת נפוצה. בכל ספריי הקודמים עדיין לא עסקתי בילד שמתמודד עם מחלת אחד ההורים. בנוסף, עומר נשמע ילד מיוחד ובוגר מאוד, והרגשתי שהוא יודע משהו שאני לא יודעת. החלטתי לכתוב את הספר הזה".
אביב (57) כתבה יותר מ-70 ספרים, רובם בסדרות: חבורת כוח המוח, כוח הלב, יד הפלא, מסע מצמרר. הסדרות מקנות ערכים חברתיים: קבלת השונה, כיבוד הזולת ואי-אלימות. בריאיון משותף מספרים אביב ועומר על הפגישות המשותפות שלהם, שבמהלכן למדה אביב על חייו של עומר ושל בני משפחתו. לדברי עומר, הוא מקפיד לראות את הטוב בכל הסיטואציה, ואומר שמאז שאביו חלה הוא נמצא יותר בבית: "אבא בשלן מעולה, ואני מקבל אוכל חם כל יום כשאני חוזר מבית הספר, אני לא צריך לחמם במיקרוגל. אחר כך אני הולך לשחק והוא נח".
זוהר, מה למדת מעומר על התמודדות עם מחלה של אדם אהוב?
אביב: "העבודה איתו הייתה קסומה, הוא היה גלוי לב. ילדים כמוהו הם השראה ענקית בשבילי, והם מראים לי שניתן ללמוד את החוקים החשובים של החיים מהילדים עצמם. אני עצמי מנסה בכל יום לשמוח ולהתמקד בטוב. אני חושבת שכל אחד היה רוצה. האם זה מצליח לנו?".
עומר, איך היה התהליך עם זוהר?
"התהליך היה ארוך, נפגשנו לא פעם ודיברנו הרבה בטלפון. סיפקתי לה מידע והיא רשמה והוסיפה מהדמיון שלה. היא שיתפה אותי בתהליך ועדכנה אותי מה קורה לפני כולם. יש לנו קבוצה של ילדים שמייעצים לה, והיא שולחת לנו רעיונות להתייעצות".
כשאת כותבת על ילדים עם בעיות אמיתיות, כמה מהספר הוא אמת וכמה מקום נותר לדמיון שלך?
אביב: "הילד שמשתתף בספר מלווה אותי בתהליך. למשל, כששאלתי את עומר בזמן כתיבת הספר מה זה בדיוק טרשת נפוצה, הוא אמר שהוא לא יודע ולא רוצה לדעת, ואת זה הכנסתי לספר. איתמר בספר לא רוצה שירחמו עליו. בסוף הכתיבה אני כבר לא זוכרת מה אמת ומה דמיון, אבל למשל בספר 'יד הפלא 13', האופי של האב, איך המשפחה מתמודדת, את כל זה עומר סיפר, ואני לקחתי ניצוצות ובניתי סביב זה סיפור על ילד שמחפש חבר ופוגש את עומר. בספר קראתי לו איתמר, לפי מה שהסכמנו, כי השם עומר קיים כבר בספר 'יד הפלא 2', שמות הוריו לעומת זאת נכנסו כמו שהם במציאות. את הרעיון למשפחתיות החמה, המאחדת והתומכת, שאבתי מעומר, שסיפר על משפחתו.
"אני נאחזת ברוח הדברים. ילדים כותבים אחרי קריאת הספר לדמויות שנמצאות בו, כי הם חושבים שהן קיימות במציאות. הן אכן היו יכולות להיות קיימות, והרוח שלהן קיימת כאן, דרך הספר. מהמם בעיניי מה שספר יכול לעשות. אז לכי תפרידי עכשיו בין מציאות לדמיון".
מאיפה הרעיונות לספרייך?
"יש מבול של בקשות מילדים במיילים ובמכתבים, ויש כאלה שניגשים אליי באופן אישי לאחר הרצאה. תמיד קשה לבחור, עד שמגיע ילד אחד שממש מתעקש, שחשוב לו, והוא מצליח להתחבר אליי ולהיכנס לי ללב. למשל, אל 'כוח המוח 25' נכנסה ילדה שאמרה שהיא נטושה כי הוריה מכורים לנייד. יש לי 70 סיפורים על ילדים כאלה, שנכנסו לפעמים בשמם האמיתי, ולפעמים בשם בדוי, אך קיבלו הקדשה. כל ילד הוא עולם וכל ילד הביא איתו מסר חברתי ומודעות. לעיתים הספר מציל ילדים אחרים, לעיתים מרפא. כתבתי על חרמות בכיתה, על ילד שנפגע מפדופיל, משיימינג, ועוד. בסדרת 'כוח המוח' אני מאפשרת לקוראים לראות שמוטב לפעול עם המוח ולפתור בעיות בלי אלימות. הסדרה זכתה באות הוקרה מהמשטרה ומהמשרד לביטחון פנים, משום שילדים ברחבי הארץ הקימו חבורות, וכתבו לי איך הם פותרים בעיות בעזרת כוח המוח. הסדרה 'יד הפלא' מטפלת במודעות עצמית ובכישורים חברתיים. כתבתי על ילד עם אוטיזם, עם בעיות קשב וריכוז, עם אלרגיה למזון ועוד. בכל ספר אני מכניסה את השפעת המסכים, כי אני עם האצבע על הדופק ומבינה מה מפריע לילדים בכל שלב".
איך את נשארת מעודכנת בנושאים הכי "חמים" בעולם הילדים?
"הילדים איתי בכל מקום, גם לאחר המפגשים. אני נותנת להם את מספר הווטסאפ שלי, ומתכתבת איתם. כשהייתי ילדה הרגשתי לעיתים עצובה, בודדה, אאוטסיידרית כזאת שכותבת לעצמה יומנים. ספריי היו חבריי הטובים. הייתי מספרת לחברתי היחידה ממושב אודים סיפורים שיש בהם שינוי של מציאות קיימת, שלא אהבתי אותה. היה לי חלום להיות פיה ולשנות את מצב הילדים הסובלים מאלימות ומחוסר מקובלות חברתית. והנה באמצעות כישרון הכתיבה, אני מצליחה לשנות".
בספר הזה עבדת לא רק עם עומר, אלא עם כל משפחתו.
"הבנתי מהוריו, שהתהליך של הפגישות שלנו עשה לו פלאים. אני שמחה מאוד שהשיתוף הזה מחזק את עומר, ועם זה מחזק ילדים נוספים שמזדהים עם סיטואציה של הורה חולה, או עם כל עניין אחר המוזכר בספר ומזכיר לקורא את עצמו, ונותן לו כיוון להתמודדות. אביו של עומר אמר: 'כל דבר שמאפשר לעומר לבטא את עצמו ולהתפתח מבורך ומרגש אותי, ובכלל, כל חשיפה של המחלה בכל פלטפורמה חשובה מאוד, וודאי כאשר היא מונגשת בצורת סיפור לבני נוער'".
האם אושרת: "מה שזוהר עושה זה ממש מרגש. היא מייצרת ערוץ בעבור הילד להבין את הסיפור שלו, ונותנת לו את הבמה להתבטא, אם זה טוב או פחות טוב. היא גם מציגה את הספר בצורה חיובית, וזה אומר שהיא התחברה לעומר והבינה איך הראש שלו עובד. איך בצד כל הקושי צריך לשמור על אופטימיות ולהסתכל קדימה. הזלנו דמעה כשקראנו את הספר. היא דייקה באופן שבו אנחנו תופסים את החיים שלנו. אנחנו לא אוהבים שמרחמים עלינו. אנחנו רוצים לחיות את חיינו בשקט בצד המחלה. זוהר נתנה לנו חוף מבטחים והפכה את עומר לגיבור מועצם. היא נכנסה לחיינו במקרה, וזה היה סיפור אהבה. אני לא חושבת שהיא יודעת כמה רבת-משמעות היא בעבורנו".
בלי רחמים
לאביב ולעומר חשוב שהקוראים הצעירים יבינו איך להתייחס לילד שאחד מקרוביו חולה. "הספר מסביר לכל הקוראים, שגם מי שיש לו אבא עם מוגבלות או בן משפחה עם מוגבלות, לא צריך לרחם על הילד", אומר עומר. "רוב הילדים בכיתה מתעניינים במחלה של אבא שלי כי אכפת להם ממני. אני מסביר שצריך להתייחס אליי כרגיל. לכל אחד יש הצרות שלו, לא צריך לשים על שלי דגש".
אביב: "הייתי רוצה שילדים יקבלו מהספר גם את הדברים הרגילים שספר נותן: שפה עשירה, פיתוח דמיון, שקט נפשי, מיומנויות חברתיות, ומסיפורו של עומר (איתמר) את המורכבות של בניית יחסים, את היכולת לנתב מציאות, לדעת להתגבר על משברים על ידי מעורבות חברתית ופרשנות חיובית ואפקטיבית של המציאות".
מה היו תגובות החברים כשסיפרת להם שתהיה דמות ראשית בספר?
עומר: "בהתחלה הם לא האמינו לי, ואז הראיתי להם את התכתובות ואת האיורים והם התחילו להאמין לי. הם תומכים בי ורוצים כבר לקרוא את הספר. זה ממש מגניב שיש ספר שכתוב בהשראתך, וזה כבוד גדול מאוד שספר נכתב סביבי".
אתה אוהב לקרוא? הספר מספר על מכור לפורטנייט. מה אתה מעדיף?
"טיק-טוק עדיין אין לי כי ההורים לא הרשו. יש לנו חוק בבית של ימים זוגיים שבהם אני קורא וימים אי-זוגיים שבהם אני משחק במחשב".
