תערוכת הבוגרים היא אירוע שנתי עבור המוסד האקדמי ועולם האמנות, ובו בזמן רגע חד פעמי עבור הסטודנטים המסיימים. עבורם זו ההזדמנות לצאת לאור, לחשוף להיחשף. עבור הקהל זהו שילוב מסעיר בין תערוכה קבוצתית גדולה ודינמית לבין עשרות תערוכות יחיד, המאפשרות היכרות ראשונה עם קולות רעננים בציור, פיסול, צילום, מייצג, מיצבי וידאו וסאונד.
השנה תהליך אישי ומשותף זה נקטע וקיבל תפנית בלתי צפויה. תקופת ההסגר והחרדות הבריאותית והכלכליות ממגפה עולמית נראים בתערוכה. גם אם רוב העבודות אינן עוסקות בכך ישירות, ונדמות כא-סימפטומטיות, הרי השפעת ההפסקה בשגרה והריחוק הכפוי מבעבעות מתחת לפני השטח. ברבות מן התערוכות נכרת התכנסות פנימה אל תוך הבית, אל תוך המערכת הזוגית והמשפחתית ובחינה של נקודות ההשקה והחיכוך שלהן עם העשייה האמנותית ולימודי האמנות; ניסויים וניסיונות ביתיים עשו דרכם אל חללי התצוגה; התנור במטבח, המרפסת ואפילו המקלחת הפכו לסטודיו.
לפניכם עבודתם של ארבע בוגרי המדרשה שהם תושבי העיר:
אביחי אברהם
במבט ראשון נראים ציורי השמן הפיגורטיבים של אביחי אברהם לקוחים מזמן אחר. הוא מצייר בסגנון קלאסי , דמות גבר מזוקן ישן או מת, קופים על רקע שמיים קודרים, סימון קנה מידה על פסל ראש - ציוריו מערבים את תולדות הציור עם תולדות האדם. ובציוריו הוא רוצה להזכיר לנו אנושיות, שותפות גורל שהבסיס שלה הוא שכולנו אותו הדבר.
בנוסף לציורים מוצגים שני פסלי גוף כבדים. האחד - שריון ברזל, כנשל עור שוכב. השני, דמות בטון בשרנית, המסירה מעליה את חולצתה, כמו מודל לציור רנסנסי חושני.
שלומית לק
ההסגר הכפוי בבתים, כתוצאה ממגפת הקורונה גרם ללק לעבור לבחון את תופעת המגורים דווקא בבית-אבות, בו מתגוררת סבתהּ. בתי אבות בודדו בצורה קיצונית בקורונה , הדיירים סובלים מבידוד שאינו נגמר ושגרת החיים שלהם הופרעה באכזריות . אולם התרבות נסגר, הבריכה אסורה עליהם , בגינה הם מחוייבים לשבת רחוק האחד מהשני . תיעוד שגורם לנו לעזור ולחשוב על תוצאותיה של המגיפה מעיניהם של היקרים שלנו.
עמית דוד תמרי
עמית מציגה בערוכה סרטון אנימציה אינטימי המתאר יחסים בין בת לאם. בסרטון הבת מתעוררת משנתה ומתחילה לבכות , דימעותיה הופכות לכדור שמתגלגל לאמה, האם רוקדת עם הכדור שציבעו משתנה והיא מחזירה את הכדור לילדה ששמחה לשחק איתו .
עמית נשענת על תורתו של הרבי נחמן ומדברת על השתקפות ולהרבות טוב בעולם. האם מפרידה מבתה את הדימעה , את העצב המיותר, והופכת אותו לכדור צבעוני ומשמח. הסרטון שמדבר על חיבור אינטימי ורוחני בין השתיים יוקרן בתערוכה על בטנו של הצופה, ויתן תחושה של חיבור בין הגוף של הצופה לדמויות בסרט.
יובל זיו
יובל זיו מציגה תערוכה שנעשה בסטודיו לקרמיקה של אמה. יובל החליטה לעבוד במשך שנה בסטודיו של אמה וליצור עבודה משותפת שכוללת אמנות וקארפט יחד. אמה של יובל אינה מבינה את הצורך שלה בלימודי אמנות שאינה שימושית ויצרנית , והתערוכה היא מעין דיאלוג בינהם מדוע האמנות חשובה ובעלת ערך בפני עצמה גם אם היא איננה שימושית.
אוצרים: יצחק גולומבק וברק רביץ
פתיחה חגיגית: יום רביעי, 26.8.2020, בשעה 20:00
קמפוס המדרשה / הכניסה חופשית
נעילה : 10.9.2020
