בידוד גם בלי קורונה: כבר 3 וחצי שנים מתמודד ניר אמיר, בן 50 מאורנית, עם סרטן המעי הגס. הסרטן, הנמצא כעת בשלב 4, אינו גורם לניר לעצור בחייו. "מההתחלה החלטתי שאני בוחר לחיות. הסרטן לא ינהל אותי - לא את היומיום שלי ולא את הפחדים שלי", אומר ניר.
ניר אמיר. "אני אופטימי"ניר אמיר. "אני אופטימי"
ניר אמיר. "אני אופטימי"
(צילום: אפרת מוסק)
החודש, מציינים את חודש המודעות לסרטן המעי הגס. זה הוא הסרטן השני בשכיחותו בישראל, ולראשונה ניתן לראות כי קיימת עליה מתועדת בקרב צעירים מתחת ל 50.
הבידוד וההסגר נכפים על כולנו - אבל חלק בלתי מבוטל ממשימת השעה המשותפת, הינה להגן על בני קבוצת הסיכון. ביניהם - חולי הסרטן, בעלי מערכת חיסונית מוחלשת. כבר כשהתחילה שגרת הקורונה לחלחל לחיינו, נדרש ניר לנקוט בצעדים על מנת להגן על בריאותו. הצורך להמנע ממקומות הומי אדם, הפוגש את כולנו ביתר שאת בימים האחרונים, מוכר לחולי הסרטן בכל יום ביומו.
"גם בלי קשר לבהלת הקורונה, אני מנסה להמנע ממקומות הומי אדם. אני נמנע ככל האפשר מללכת לחתונות כשזה נמצא באולם סגור. אני לא מטייל בקניונים, אלא אם כן לצורך משהו ספציפי ומעדיף את הקניונים הפתוחים למינהם", מספר ניר.
"כשהתחילה בהלת הקורונה ניסיתי לנהוג כמעט כרגיל, אבל בבית יש לי ילדים בי"ב. הבן עובד כשליח, ומההתחלה הוא ידע שאם יש בית עם מישהו בבידוד או שהוא לא נוסע או שהוא משאיר את הדברים על סף הדלת והתשלום מבוצע באשראי. הייתה מסיבת פורים שהבת הייתה אמורה ללכת, והיא ויתרה על מנת לא להעמיד אותי בסיכון. גם אשתי נזהרה מההתחלה לא לבוא במגע עם אנשים". 
ניר הוא חבר קהילת "חלאסרטן" - המונה למעלה מ 25 אלף צעירים חולים ומחלימים מסרטן. זהו מיזם חברתי המהווה רשת תמיכה לכל תחומי החיים הנפגעים מהמחלה – בדידות, זוגיות צעירה, הורות צעירה, קריירה, עצמאות כלכלית ועוד.
בנוסף משמש כחממת יוזמות עבור צעירים מחלימים שיוצרים שירותים ייחודיים עבור חבריהם המחלימים. חלאסרטן הפך למקור מידע וידע ייחודי בתחום חולי הסרטן הצעירים, ומוביל את השינוי במערכת הממשל ובבתי החולים להתאמת התמיכה והטיפול באוכלוסיה זו .