רבע שעה לפני שהחל ביום ראשון בצהריים הדיון בערעור שהגיש ג'ג'או בימרו, הציבו אנשי משמר בית המשפט המחוזי בתל אביב מחסום ברזל כחול כדי למנוע מעשרות האנשים שהגיעו להיכנס לאולם.
ככה יצא שבימרו ואשתו נאלצו לבחור מבין הבאים מי ישב איתם בתוך אולם 606, שבו רק שניים וחצי ספסלים.
בימרו, שומר על קור רוח ואיפוק, מחייך ומחבק את בני משפחתו, חבריו ופעילים חברתיים שבאו לתמוך, אבל אי אפשר היה לטעות. הוא מתוח. מאוד־מאוד. כבר שבע שנים הוא מנהל מאבק משפטי ארוך והירואי נגד מח"ש. לא מתייאש למרות המכות שהוא חוטף.
מועד הדיון בערעור נקבע לפני כמה חודשים. אף אחד לא שיער אז שהדיון יתנהל בימי מחאת אנשי הקהילה יוצאי אתיופיה, אבל משכך, יכלו להניח בבית המשפט שדיון שבו הנושא הוא התנהלות מח"ש בחקירת תקיפת אזרח ממוצא אתיופי חף מפשע על ידי שוטרים יעניין עכשיו רבים, ואולי כדאי לנהל אותו באולם גדול. אבל לא, הדיון הושאר באולם הקטנטן של השופטת שרה דותן. למה? שאלה טובה.
באולם ישבו בעיקר עיתונאים. מעט מאוד בני משפחה וחברים של בימרו ואשתו. אה כן, וגם ח"כ פנינה תמנו שטה. יחד אולי 15 איש.
בכל זמן הדיון שנמשך כשעה נכחו באולם לפחות שלושה אנשי משמר בתי המשפט (ליד המחסום במסדרון עמדו עוד שניים). אין מה להגיד, השקיעו באבטחה ובכיבוש התודעה שיש פה סכנה שיש להגן מפניה.
מה שמעניין זה שאת הנזיפות מהשופטת, שהיו רבות מאוד, פלוס איום להוציאה מהאולם בשל "המהומה שאת יוצרת כל הזמן" ספגה דווקא באת כוח מח"ש.
× × ×
בקצרה תמצית הפרשה: ג'ג'או בימרו, תושב רחובות, בילה בליל 7 באפריל 2012 עם חבריו במועדון בחיפה. בימרו, שהיה אז סטודנט למדעי הצמח באוניברסיטה העברית, עמד יחד עם חבריו לא רחוק מהמועדון כשהם ממתינים למונית כשפרצה לידם קטטה שאליה לא היה להם שום קשר.
שוטרים שהוזעקו למקום הגיעו לאחר שהקטטה שככה. אלא שעם בואם וניסיונם לעצור אחד מהנוכחים, החל בלגן שבמהלכו רוסס גז פלפל ואנשים החלו לברוח. בכל אותה העת בימרו עמד במרחק וצפה במתרחש.
מסיבה לא ברורה שוטר ריסס אותו בגז פלפל וגם חשמל אותו באקדח טייזר והושמעו כלפיו הערות גזעניות כמו "תחזור לאפריקה". בסופו של דבר הושאר בימרו על הקרקע פצוע ומחוסר הכרה.
כמה ימים לאחר מכן הגיש תלונה למח"ש. במשך שלושה חודשים לא נעשה דבר עם התלונה. כשהחלו סוף־סוף במח"ש לחקור התברר שחלק מהראיות כבר לא קיים, ובמח"ש קיבלו החלטה לסגור את התיק מחוסר ראיות.
בימרו לא ויתר וערער בפרקליטות על ההחלטה. שנה ורבע לאחר הגשת הערר הודיעה לו הפרקליטות כי היא מאמצת את החלטת מח"ש. בימרו שוב לא ויתר ותבע את מח"ש והמדינה בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו.
בית המשפט שלח את הצדדים לגישור שלא צלח, ובפברואר שנה זאת ניתן פסק הדין שלפיו התקבלו כל טענותיו של בימרו בעניין התקיפה ונפסקו לו 40 אלף שקלים בגין כאב וסבל פיזי ונפשי.
אלא שבית המשפט גם קבע כי הוא ייאלץ לשלם 30 אלף שקלים הוצאות משפט, בעוד שמח"ש נדרשה לשלם 8,000 שקלים הוצאות.
ולמה נפסקו לו הוצאות כאלה? "...לא ניתן להתעלם מן העובדה כי תובענה זו נוהלה עד תומה, ועל כל ההשלכות הנובעות מכך בנוגע למשאבים והוצאות משפט שנגרמו לנתבעים אך ורק בשל עמידתו של התובע על בירור טענתו בנוגע לעוולת הרשלנות בנוגע לחקירת מח"ש הגם שהנתבעות 'הושיטו ידן לשלום' והיו מוכנות לסיים הפרשה בפיצוי כספי...", נקבע בפסק הדין.
בימים שבהם ציבורים גדולים מביעים אי־אמון בהתנהלות מח"ש ראוי להתעכב על מילים אלה. האם בית המשפט רואה בעין לא יפה ניסיון של אזרח שטוען כי הותקף על ידי שוטר לפעול על מנת שמח"ש יחקרו את תלונתו כראוי? האם האזרח אמור "להיענש" על עמידתו זאת על זכותו?
× × ×
פרוטוקול דיון הערעור של בימרו קצר. בקושי חמישה עמודים לקוניים. אין בהם כלל ביטוי לעוצמות שהתפתחו באולם כשעו"ד יוסי צדוק, בא כוחה של מח"ש, התייחס לעובדה שבמשך שלושה חודשים לא נחקרה התלונה של בימרו.
"יש נהלים של משך חקירה סביר... הנוהל הזה נוצר מזה שכל פרקליט אין רק תיק אחד על שולחנו אלא ערימה של תיקים...".
השופטת דותן כעסה. זעמה אולי יהיה תיאור מתאים יותר. שוב ושוב היא ביקשה מעו"ד צדוק הסבר על אותו נוהל שלטענתו היה קיים במח"ש ולפיו אפשר להמתין שלושה חודשים עד שנפתחת חקירת תלונה של אזרח הטוען כי הותקף על ידי שוטר.
"אני לא מכירה נוהל כזה", אמרה. "וגם אם היה נוהל כזה אז הוא לא תקין. הרי יש מגבלות על זיכרון של אדם. איך זה לא גובים אפילו אמירה ראשונית מהשוטרים שהיו שם?".
את בימרו ייצגו עורכי הדין אביתר קנולר ויערה וינקלר שליט. עו"ד קנולר טען, "יש תחושה מקריאת פסק הדין שבית המשפט (השלום, נ"ר) לא רצה לקבוע בשום פנים ואופן רשלנות של מח"ש". ואחר כך גם הוסיף שהשוטרים התנהגו בגזענות.
השופטת דותן ניערה טענה זאת מיד באומרה שאינה רוצה להתייחס לעדה כלשהי אלא רק לנושא תקיפת אזרח בידי שוטרים. כל אזרח. לא משנה מאיזו עדה.
הנזיפות הקשות של השופטת בבאי כוחה של מח"ש לא פסקו. כשהבינה שאין היא מקבלת מהם תשובות על הנוהל שלטענתו היה קיים במח"ש, היא אמרה לבאי כוחו של בימרו כי יתקשו להוכיח כי נגרם לו נזק בשל התנהלותה של מח"ש ושלחה את הצדדים לנסות ולהגיע להסכמה שהוצאות המשפט יבוטלו וכי ייקבע שמח"ש התרשלה בחקירתה.
באי כוחה של מח"ש הסכימו לוותר על ההוצאות, אך לא לכך שייקבע שמח"ש התרשלה והשופטת דותן חתמה את הדיון. פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר.
× × ×
במסדרון בחוץ מבהיר עו"ד קנולר לעשרות שמקיפים אותו כי הוא מצפה ומקווה שבית המשפט יקבע במפורש שמח"ש פעלה ברשלנות. בימרו, נרגש, אמר, "כל מי שנפגע מאלימות משטרתית ומחקירות רשלניות של מח"ש חייב לתבוע. לא לפחד. מח"ש חייבת להיענש".
מחיאות הכפיים שהוא קיבל הדהדו משני צדי המחסום הכחול.
השופטת דותן זעמה. שוב ושוב היא ביקשה הסבר על אותו נוהל במח"ש שלפיו אפשר להמתין שלושה חודשים עד שנפתחת חקירת תלונה של אזרח הטוען כי הותקף על ידי שוטר. "אני לא מכירה נוהל כזה", אמרה. "וגם אם היה נוהל כזה אז הוא לא תקין"
