יעל פישר עמדה על הבמה, נערת תיכון צעירה, מציגה את הפרויקט שלה, אך ברגע שאמרה את המילה "סבתא" היה ברור שקשה לה לא לפרוץ בבכי.
כל הצעירים שישבו על השולחן הארוך, עם תגי השמות שלהם לפניהם, התבוננו בה וניסו לשלוח לה כוח. כולם ידעו מה עובר עליה, ואז אולם שלם של צעירות וצעירים בחולצות טריקו כחולות מחא לה כפיים.
× × ×
בדרך כלל המבוגרים מתלוננים על כך ש"הנוער זה לא מה שהיה פעם". יש מי שאומרים שסוקרטס אמר את זה ראשון. גם אם כן וגם אם לא, כל דור אומר את זה. כל דור מבוגר מנענע בראשו בצער, באכזבה, בעודו מתבונן על הדור הצעיר. כך הורינו התלוננו עלינו. אמרו שאנחנו לא קוראים מספיק, לא נימוסיים מספיק, ואנחנו אומרים כך לילדינו. ועוד רגע הם לילדיהם.
אבל בתקופה האחרונה נדמה לי שקרה משהו. שהגלגל קצת התהפך. נדמה לי שהנוער מתבונן עלינו, המבוגרים, ושואל את עצמו הרבה שאלות קשות. שרובן לא מחמיאות לנו.
אני ורבים מאיתנו מתבוננים בצעירים של היום לא פעם בהשתאות. המומים איך הם יצאו כאלו.
והרבה פעמים, סליחה שאני אומרת, טובים מאיתנו.
× × ×
יש היום יותר צעירים שרוצים להתנדב, לעשות שנת שירות מאשר מכסות, ועל כל מקום להתנדבות לשנת שירות נלחמים כמה צעירות וצעירים. אני מסתובבת בארץ ורואה אותם מתנדבים בפנימיות, עובדים עם ילדים בסיכון. תנועות הנוער מתפקעות מחניכים. צעירים בוחרים להיות מדריכים של חניכים עם צרכים מיוחדים בתוכנית "צמיד" של הצופים ובתנועת "כנפיים של קרמבו". ההתנדבות, שהתחילה כמקצוע חובה בתיכון, הפכה אצל רבים מהם לחלק מהחיים.
נכון, לא כולם כאלו. יש גם הרבה צעירים אחרים, שצריכים שיושיטו להם יד, שצריכים סיוע כלכלי, לגשר עבורם על פערים, אבל גם הם, אם מעניקים להם שיעורי העשרה, תמיכה, הם פורחים.
× × ×
ובניגוד למה שאומרים עליהם, מתברר שכן אכפת להם ממה שקורה כאן.
× × ×
בשבוע הזה, שבו המבוגרים הפיצו שיסוע של העם עם קורטוב של פילוג, אני חשבתי על החממה של LEAD. חממה שמנסה לגדל מנהיגים. כאן מאמינים שאפשר לגדל מנהיגים ושצריך לתת להם כלים להנהיג את העתיד של ישראל. בימים אלו 6,000 תלמידי כיתות י' מגישים מועמדות למסלול, ומתוכם יתקבלו 120. בוגרי LEAD נמצאים היום בהרבה תפקידי מפתח. הם הקימו את "כנפיים של קרמבו", את צאל"ה (צעירי אקי"ם לקהילה) את יום המורה ועוד. ההשתתפות בתוכנית לא כרוכה בעלות. www.lead.org.il/
והם באים מכל הארץ. אין כאן שום פוליטיקה, ותנאי הקבלה היחידים זה להיות עם חלום ושיהיה אכפת לך.
בתוכנית הזו הם מקבלים כלים איך להגשים חלומות חברתיים. איך לקום ולעשות משהו, אבל גם לדאוג שהוא יצליח. הרבה אנשים מנסים להזיז דברים ולא תמיד יודעים איך. כאן לומדים את העקרונות. ויש עקרונות.
מה שלומדים כאן זה שכדי להגשים חלום חברתי — החלום חייב להיות משהו שבאמת נוגע לך בלב. שבא מתוך החיים שלך. שצריך לבדוק שמלבד זה שבא לך לעשות אותו, אם מישהו אחר בכלל זקוק לו. ואחרי שמוודאים שיש בזה צורך, עוברים לבדוק איך גורמים לעוד אנשים להצטרף.
× × ×
רונה נחם הבינה שגם בני נוער אוטיסטים זקוקים לחברה. בקיץ האחרון, אחרי שנה של עבודה, פתחה קייטנה שבה היו 30 בני נוער שהתנדבו להיות עם 70 חניכים עם אוטיזם. זו משימה ענקית שהיא הצליחה לגייס עבורה ציוד ולקבל מקום מהעירייה. אבל הדבר שהיא הכי גאה בו הוא מה שקרה שם בין החניכים והמדריכים: "יצרנו היכרות עם האחר בתוך סביבה כיפית". בסיום הקייטנה כולם היו כל כך מרוצים שהוחלט להמשיך. "עכשיו נמשיך להיפגש אחת לשבוע", היא אומרת בעיניים נוצצות, וכל הצוות שלה מוחא כפיים. הם מחולקים ל"צוות דרום", "צוות העמקים" ויש צוותים מכל הארץ, מלאים בגאוות יחידה. שלושה ימים של מחנה וזה אירוע הסיום, שבו המדריכים שלהם מספרים להם מה הם עצמם עשו.
אחד הבוגרים, עידן בועז, למשל, מצא דרך מקורית להתמודד עם השיח הציבורי והפוליטי והקים את "שיח כבריח": חדר בריחה לעידוד שיח חברתי של כבוד וסובלנות. רועי לוטם הצליח לשכנע את משרד החינוך להכניס לכיתות ב' בתל אביב וכפר סבא תוכנית על משפחות שונות בחברה הישראלית המלווה על ידי יועצת.
× × ×
הם מרשימים מאוד בני העשרה האלו. עומדים מול קהל גדול ומדברים ברהיטות (לימדו אותם איך עושים את זה, וזו כבר מתנה ענקית עבורם לחיים). הם לא מפחדים לדבר גם על רגשות ועל כישלונות, על הדלתות שנסגרו ועל איך הם התעקשו להיכנס מהחלון. וגם על מה שהם ויתרו עליו, כי הם הבינו שהם יצליחו לאט.
גם לוותר על ראש בקיר זה שיעור חשוב.
× × ×
"כשסבא שלי נפטר", ממשיכה יעל, "הרגשתי שהחמצתי אותו". זו תחושה שיש לצעירים רבים כשאחד מהסבים והסבות שלהם נפטר. "כדי לא להחמיץ גם את סבתא החלטתי לבקר את סבתא שלי פעם בשבוע. סיפרתי לה מה קורה בעולם. גרמתי לה לחייך. למדתי ממנה. זכיתי לחברה".
מהביקורים אצל סבתא הבינה יעל איזה צורך יש לאנשים מבוגרים לקשר עם צעירים. היום היא מפעילה כ־30 מתנדבות שמבקרות בקביעות נשים קשישות ומארחות להן לחברה. חלקן אפילו הצליחו ללמד את הקשישות להשתמש במחשב, בעוד הקשישות לימדו אותן שיעור בהיסטוריה ואפילו העבירו להן מתכונים. והבוסית של הפרויקט הזה היא רק בת 17 וקצת.
× × ×
"סבתא שלי אושפזה אתמול במצב קשה בבית חולים", אומרת יעל על הבמה, והדמעות זולגות על לחייה.
מה שבטוח זה שיעל תדע לעולם שאת סבתא שלה היא לא החמיצה. ויותר מכך — היא דאגה שהרבה סבתות אחרות לא יהיו לבד.
