האישה שהגיעה לאחרונה למשרדי נשמעה המומה וכואבת וסיפרה שאמה הורישה את ביתה צמוד הקרקע לאחותה הקטנה בלבד.
"אני מרגישה נבגדת", היא אמרה לי.
הדם הרע בין שתי האחיות הגיע לנקודת רתיחה בהלוויית האם, שבמהלכה קיללה ותקפה אותה אחותה בזמן שגופת אמן מונחת לפניהן בטרם נקברה.
האישה סיפרה לי כי למרות הפרש השנים הקטן ביניהן, אחותה והיא מעולם לא היו קרובות. "היא תמיד הייתה סוג של כבשה שחורה במשפחה", היא הסבירה. "בזמן שאני פרחתי והצלחתי בכל דבר שנגעתי בו, היא לא הייתה תלמידה מוצלחת, והמעגל החברתי שלה היה מצומצם. כשהיינו ילדות ונערות הקרירות בינינו הציקה לי וחיפשתי דרכים להגיעה לליבה. כשהבנתי שאין עם מי לדבר, השלמתי עם המצב בצער רב.
"עזבתי את הבית בגיל צעיר, למדתי מקצוע מבוקש ואני משתכרת היטב. גם בעלי מרוויח מצוין ולא חסר לנו דבר. כיוון שאהבתי מאוד את הוריי שיפצתי להם את הבית במאות אלפי שקלים ואפילו דאגתי שיבנו להם בריכה. אחותי, מנגד, מעולם לא עזבה את הבית ומתקשה להתמודד בעבודה. היא תמיד הסתמכה על הוריי בכל דבר, ויש לזה לצערי מילה אחת שמסבירה הכל - 'פרזיטית'".
כששאלתי אותה מדוע החליטה אמה לנשל אותה מהירושה, היא הסבירה: "זה לא בדיוק לנשל. כשאבי נפטר הוא הוריש את הבית לאמי, שאף היא לא הייתה בקו הבריאות. אמא ידעה תמיד מה אופיה של אחותי, שלא מוצאת את מקומה בעולם. ההחלטה להוריש לה הכל לא כוונה נגדי בהכרח, אלא דווקא לטובת אחותי מתוך הבנה שהיא לא תגיע לדבר בעולם הזה בזכות עצמה.
קראו גם:
"אלא שאותי זה לא מעניין. כל מה שהשגתי בחיי היה בעשר אצבעות ובעבודה קשה. העובדה שאחותי התייאשה מעצמה בגיל צעיר והוריי גיבו וריחמו עליה תמיד, ממש לא מהווה שיקול מבחינתי. ניסיתי להסביר לאחותי שהמצב הנוכחי לא הוגן ועושה לי עוול גדול, אבל היא סירבה לשמוע והתבצרה בעמדתה לפיה מגיע לה הכל".
לדבריה, כבר בהתכנסות להלווית האם אפשר היה להרגיש את האווירה העכורה. "ממש לפני שקברנו את אימי ובנוכחות כל קרובי המשפחה, היא החלה לצרוח, לקלל ולירוק עליי, והשיא היה כשהיא החלה להכות אותי", היא שיחזרה. "תביני את הסיטואציה: גופת אימנו מונחת לפנינו עטופה בתכריכים, והיא מבזה את הרגע הקשה בחיינו. המזל הוא ששאר הנוכחים התעשתו במהירות מההלם ולקחו אותה ממני".
כאמור, האישה אינה מתכוונת לוותר והנחתה אותי להגיש תביעה כנגד אחותה בדרישה לקבל את הכסף שהשקיעה בבית ובבריכה בחזרה.