בגבעת שמואל, העיר שבה אני מתגוררת, יש דתיים וחילונים שמנהלים שגרת חיים שבה העניין הדתי-חילוני הוא כלל לא "אישיו". בית הכנסת מצטיין בהכנסת אורחים וגורם לכולנו להרגיש בבית ובגינת השעשועים הצמודה משפחות חילוניות משוחחות בטלפון בשבת. יש כבוד הדדי ותחושה שכל אחד יכול לחיות כרצונו.
לכן לא פלא שסיפור הילדה הטרנסג'נדרית שהתפוצץ ברעש גדול בתקשורת וזעזע רבים, מסרב לדעוך וממשיך לעורר גלים.
הורים רבים שואלים את עצמם איך לתווך לילדים את הסיטואציה.
הכיתה הנפרדת
לפני מספר שבועות הובא לידיעת ההורים שאחת הילדות, היא טרנסג'נדרית. התלמידים הכירו אותה כבן, אבל היא הבהירה שהיא מרגישה כבת – וביקשה שיתייחסו אליה כך. הורי הילדה קיבלו ועטפו אותה וביקשו מבית הספר להתייחס אליה בצורה זו.
הורים בבית הספר החליטו שהם לא רוצים שילדיהם ייחשפו ל"מקרה" וילמדו עם אותה ילדה. הם החליטו להקים כיתה נוספת לילדיהם, בלעדיה. כלומר, הטילו חרם על ילדה בעקבות העדפתה המינית.
כאמא וכמנחת הורים, קשה אפילו להתחיל לתאר עד כמה קיצוני הוא המעשה של אותם הורים. יש בצעד שעשו חוסר קבלה של האחר, חוסר שוויון, הסתה למרד, הוקעה מהחברה ומסר מאוד ברור לילדים: מצב שלא מקובל עלינו ולא נעשה בדרכנו ולפי אמונתנו - אין לו מקום להתקיים.
3 צפייה בגלריה
כל הורה צריך לזכור שגם הוא יכול להיות מחר במקום הקשה, שבו לא מקבלים את ילדיו מסיבה זו או אחרת
(צילום: shutterstock)
ההתעמרות הגיעה דווקא מההורים
המסר שההורים המחרימים מעבירים לילדיהם הוא: זה בסדר להוקיע מהחברה אדם שלא חי בהתאם לאמונות הדתיות ולתפיסת החיים שלנו, ואף ניתן להתעלל בו נפשית ורגשית. מרגיע מעט לשמוע שלא כל הילדים וההורים שיתפו פעולה עם הצעד הקיצוני של פתיחת כיתה נפרדת.
כילידת ותושבת גבעת שמואל, היה לי עצוב שצעד קיצוני כזה מתרחש בעיר מעורבת שבה דתיים וחילוניים חיים בהרמוניה. מדי שנה מתקיים אצלנו אירוע גאווה ססגוני ושמח שבו לוקחים חלק המון תושבים ומצפים לו מאוד.
החשיפה לנושא הלהט"בי מתאפשרת לילדים מגיל צעיר ובוודאי שאין צורך להתכחש אליו. להיפך, כאן הם רואים שמדובר בחלק בלתי נפרד מאוכלוסיה, שמורכבת מאנשים שונים בעלי העדפות שונות בכל תחומי החיים.
כמו בכל נושא שבעולם, גם בנושא הזה חשוב שהילדים יקבלו תיווך והסבר מההורים בצורה נעימה. האלטרנטיבה היא שילמדו מחבריהם ומהרשתות החברתיות, בלי שלהורה תהיה שליטה על המסר.
לאף הורה אין באמת אפשרות לגרום לילדיו שלא להיתקל בבעלי נטיות מיניות שונות, וטוב שכך. הורים שיחדדו את המסר של קבלת האחר יקרבו אותנו לעבר עולם מתוקן, שבו המשתייכים לקהילת הלהט"בים לא נחשבים ל"אחרים".
תענו על שאלות שהם לא יודעים לשאול
ילדי הכיתה המחרימה עלולים להיות מאוד מבולבלים: עד היום הסבירו להם כמה חשוב לקבל את האחר, ופתאום החבר שלהם מתגלה כבת – וכל המסרים ששמעו עד היום מתמוטטים.
מקרה כזה מעלה מגוון רגשות ושאלות, ופה המקום של המבוגרים להשיב – גם על שאלות שהילדים לא יודעים לשאול. למשל, אם גם הם יכולים להפוך מבן לבת ולהיפך? ואם הם אוהבים למרוח לק, זה אומר שגם הם יהיו יום אחד טרנסג'נדר?
לילדים קטנים חשוב להעביר את המסר שכל תחושה או שאלה היא לגיטימית, אבל לא כל התנהלות היא לגיטימית. החרם שהונהג על ידי ההורים הינו חמור מאוד ולא מקובל בשום צורה.
הורים, זה יכול לקרות גם לכם
כל הורה צריך לזכור, שגם הוא יכול להיות מחר במקום הקשה, שבו לא מקבלים את ילדיו מסיבה זו או אחרת. כמובן שאף הורה לא היה רוצה שיחרימו את ילדיו ואת ההחלטות שהם עושים בחייהם.
נזק שנגרם לילד עקב נידוי חברתי הוא פוסט טראומה שעלולה ללוות אותו ולהשפיע עליו למשך כל חייו. היום זה הילד הזה, מחר זה יכול להיות הילד שלכם.
קראו גם:
אתה בסדר בדיוק כמו שאתה
הילדים שלנו בבית איך להתנהג בסיטואציות שונות בחייהם. במקום שבו הורים ילמדו את ילדיהם להוקיע את מה שלא מתאים להם, הילדים יהפכו לממשיכי דרכם. זה מאוד עצוב וחמור. במיוחד לאור העובדה שכל ילד עלול מתישהו בחייו להיות ה"שונה".
ילד שהוריו מחרימים טרנסג'נדר, מפנים את המסר, שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיות שונה. אנחנו, כהורים, צריכים לגדל אותם בידיעה שהם בסדר במה שיבחרו, ושתמיד יזכו בתמיכה – גם מהמשפחה וגם מהסביבה.
נעמה צובל - יועצת זוגית ומדריכת הורים למתבגרים ולגיל הרך. טל. 052-5555339. בקרו אותי באתר:
