טוב, בואו נשים את המשחק נגד מכבי ת"א בצד. הוא היה פשוט מביך, בין שתי קבוצות לא מאותה ליגה – וגם אלישע לוי הודה בזה בחצי פה בסיום וקיווה שבמשחקים נגד הקבוצות מהליגה שלה הפועל כפר־סבא תצליח יותר. ההתקפה, כמו בהרבה משחקים העונה, נראתה על הגבול שבין פתטית ללא קיימת. זה יכול להספיק מול כל הקבוצות כמעט בליגת העל, עם גניבת שער פה ושם, אבל לא נגד ההגנה של מכבי ת"א שפשוט לא עשתה טעויות – וגם כשאיתן טיבי שגה פעם אחת מול אמאדו סוקונה ואחר־כך נאלץ להכשיל אותו במרחק מסוכן מהשער, השופט לא שרק.
1 צפייה בגלריה
שחקן מוביל גם בנבחרת. מנור סולומון
שחקן מוביל גם בנבחרת. מנור סולומון
סולומון. התחיל במגרשי האימון שליד אצטדיון לויטה, בקבוצת הילדים של הפועל כפר־סבא
(צילום: ראובן שוורץ)
זה קצת דמה למחצית הראשונה מול מכבי חיפה, בסיבוב הראשון במושבה, אבל אחרי ההפסקה ההגנה של ברק בכר התחילה לעשות שטויות בקצב וכפר־סבא ניצלה את זה לניצחון סנסציוני. בשבת האחרונה ההתקפה לא תפקדה בכלל, ומה שהציל את המצב זה ההגנה הטובה יחסית וההחמצות של שחקני מכבי ת"א. איתי שור, הלהיט החדש ואחד משחקני העתיד של המועדון, שחה באגף ימין – אבל זה חלק משכר הלימוד שמשלמים על שילוב שחקנים צעירים.
אחד הדברים הטובים שבכל זאת יצאו מהקורונה הארורה הזאת, מבחינת הספורט לפחות, זה שקבוצות נותנות יותר צ'אנס לשחקני הבית שלהן בגלל אילוצים של תקציבים מופחתים והקושי בהנחתת שחקנים מחו"ל. שור הוא דוגמה מצוינת לכך, ואל תתנו למשחק האחרון להטעות אתכם. הוא יהיה שחקן.

בוכים על חלב שנשפך

ואם כבר מדברים על שחקנים צעירים מבית, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, בואו נדבר על כאלה שכבר היו כאן, בהפועל כפר־סבא, אבל חמקו בגיל צעיר ואת ההצלחה שלהם עשו במקום אחר. אז בואו נשחק ב"נדמה לי" ולמרות הקלישאה שאוסרת על כך נבכה על חלב שנשפך.
מנור סולומון. כן, היהלום הבא של הכדורגל הישראלי נולד בכפר־סבא וגם התחיל את הקריירה במגרשי האימון שליד אצטדיון לויטה, בקבוצת הילדים של הפועל כפר־סבא. אלא שאחרי שנה אחת בלבד החליט אביו יוסי, מורה לחינוך גופני ומאמן כושר במחלקת הנוער של מכבי פ"ת, להעביר את התכשיט שלו ללוזונים – והשאר היסטוריה.
טל בן־חיים. עוד שחקן כנף באגף שמאל שנולד בכפר־סבא, שיחק במחלקת הנוער המקומית ואחר־כך נדד ורעה בשדות זרים בגלל אבא שלו. והאבא, במקרה זה, הוא שחקן עבר במועדון. אופיר בן־חיים עשה את צעדיו הראשונים בקבוצה בעונה שאחרי האליפות ההיסטורית ב־1982 ובהמשך היה אחד השחקנים היציבים בהרכב ב־12 עונות, כולל 255 הופעות ושישה שערים. בתפקידו כקשר אחורי הוא לא הירבה להבקיע, אבל הייתה לו הברקה אחת עם שלושער במשחק נגד מכבי חיפה בקריית־אליעזר. גם הבן טל התחיל במחלקת הנוער של כפר־סבא, אבל בגיל 16 האבא אופיר העביר אותו לבני־יהודה ואחר־כך למכבי פ"ת, ששוב הייתה זו שגזרה את הקופון.
אייל גולסה. את אביו של קשר מכבי ת"א, אבנר ז"ל שהלך לעולמו באוגוסט שנה שעברה, לא צריך להציג. הוא היה שותף לשתי זכיות בגביע המדינה ובעונתו האחרונה בהפועל כפר־סבא גם באליפות. הבן הבכור שלו, רועי, הספיק ללבוד את המדים הירוקים, אבל בהמשך פרש ומאוחר יותר היה אפילו הסוכן של אייל ואחיו התאום אוראל. אחרי שההורים התגרשו, שני התאומים גדלו כבר בנתניה והתחילו את הקריירה בבית"ר טוברוק. ההמשך ידוע: מכבי חיפה, פאוק סלוניקי ועכשיו מכבי ת"א – אבל רק תתארו לעצמם מה היה קורה אם המשפחה הייתה נשארת בהרכב מלא בכפר־סבא.
יואב ג'רפי. השוער שמוביל את מ.ס אשדוד לאחת העונות המוצלחות בתולדותיה, אם לא הטובה שבהן, הוא תוצר מחלקת הנוער של הפועל כפר־סבא, אבל במקרה שלו הגורם לעזיבה הוא לא אבא שלו אלא הראל רייכמן, איש עסקים שהיה בעבר הבעלים של הקבוצה. רייכמן, שקיבל את זכויות הניהול אחרי נטישתו של אלי טביב, הגיע עם הרבה כוונות טובות והשקיע בקבוצה לא מעט כספים, אבל היא כשלה פעמיים לעלות בניסיונות לליגת העל בשתי עונות הקיזוז הידועות לשמצה. בהמשך, עם או בלי קשר, רייכמן נקלע לקשיים כלכליים בעסקי הפרטיים וגם הקבוצה עמדה בפני פשיטת רגל. במסגרת הניסיונות שלו לגייס כספים, הראל קיבל כמה מאות אלפי שקלים מג'קי בן־זקן, שבתמורה זכה לעדיפות על שחקנים של הפועל כפר־סבא. הנדוניה הראשית הייתה ג'רפי, שוער מבטיח בן 20 שעבר לאשדוד – ואת התוצאות רואים עכשיו בשטח.

מסורת, מסורת

רק לפני עשר שנים שלט אזור השרון בליגה הלאומית עם לא פחות מחמש נציגות, שארבע מהן שיחקו בפלייאוף העליון. מאז השתנו הרבה דברים ונשארנו רק עם שתיים: הפועל רמה"ש והפועל רעננה. שתיהן קבוצות ראויות, עם הנהלה מסודרת ומחלקת נוער טובה שמייצרת שחקנים לא רעים, אבל חסר להן דבר אחד – מסורת. ובלי מסורת אי אפשר להביא אוהדים ליציעים (כשאפשר), כך שהן נותרות קבוצות חצי פיקטיביות עם כמה קומות לגובה אבל בלי יסודות. שתיהן שיחקו מספר שנים בליגת העל, חלקן אפילו בהצלחה לא מבוטלת, אבל אחרי החזרה ללאומית הן שקעו שוב באפרוריות. בלי קהילה תומכת מסביב, אין עתיד.