אם אתם אוהדים שרופים של הפועל רעננה והפועל כפר סבא בשני העשורים האחרונים, בהחלט יכול להיות שהשם עמית צלח יצלצל לכם מוכר.
מי שבזמנו דפק ספרינטים וגליצ'ים בלויטה ובקרני, עושה את זה היום באולד טראפורד ובמסטאיה. אלא שהפעם הוא לא רודף אחרי חלוצים, אלא מגיע לדשא כדי לטפל בשחקן פצוע.
ואיך הגענו לאצטדיונים הכי גדולים באירופה? כבר חמש שנים שצלח עושה חיל כפיזיותרפיסט בקבוצות הכי גדולות בשווייץ, איתן הוא מתייצב למשחקים בליגת האלופות ובליגה האירופית.
התלוננו כל הזמן
הכל התחיל לפני 11 שנה. צלח, שפרש ממשחק בגיל מוקדם יחסית — 26, בעקבות "פציעה" בשריר החשק, חיפש לעצמו עיסוק חדש, ונדלק על עולם הפיזיו. אחרי לימודים בבאר שבע, הוא החל לעבוד במכבי תל אביב של פאולו סוזה, ויצר מיד קשר טוב וחם עם השחקנים בצהוב. בתווך פגש את בת-זוגו, מתנדבת גרמניה שהגיעה לישראל, ותהפוך בהמשך לאשתו. הצעת עבודה מפתה, שקיבלה האישה בשווייץ, הביאה את צלח לסיום עבודתו במכבי תל אביב לאחר שנתיים.
ועכשיו בעיה. מה יעשה צלח בשווייץ בזמן שאשתו תעבוד? במכבי שיכנעו אותו להרים טלפון לסוזה, שאימן את אלופת שווייץ דאז, פ-צ באזל.
"אשתי רצתה שנעבור לשווייץ, ואני, שהייתי בקשר טוב עם סוזה, דיברתי איתו", הוא מספר השבוע. "הוא אמר לי שהוא בדיוק מחפש מישהו ושהוא רוצה שאגיע. משם הדברים כבר התגלגלו. הגיע ההצעה מהמועדון, אירגנו ויזה ועברנו לשווייץ".
משפחת צלח עברה לגור בברן, מרחק שעה וחצי מבאזל, ובכל יום עלה צלח על הרכבת, והגיע למתחם של מי ששלטה בכדורגל השווייצרי. סוזה היה מבסוט מהרכש הישראלי, שאותו הכיר היטב, וצלח היה מבסוט לא פחות מהחיים החדשים בשווייץ. אחרי כמה חודשים סוזה המשיך לפיורנטינה האיטלקית, וצלח, שנקלט היטב במועדון השווייצרי, המשיך לארבע שנים נוספות.
"באזל זה מועדון ענק", מספר צלח. "זה עולם אחר ממה שאנחנו מכירים בארץ. אמנם במכבי לא רחוקים מהם מבחינת הניהול, אבל בבאזל אתה רואה מועדון ענק ומפואר, שמשקיע בפרטים הכי קטנים שיש. זה המועדון הכי גדול והכי עשיר בשווייץ, והוא מוכר גם בכל אירופה. התנאים שם באמת מדהימים. קיבלתי שם את כל מה שאיש מקצוע צריך. היו כמה חדרי טיפול, הכול בתוך האצטדיון. כל המתקנים הדרושים נמצאים במתחם. התאמנו במגרשים שליד האצטדיון. אבל כשאני נזכר בתקופה במכבי תל אביב, זה לא כל כך שונה. מכבי גם היא קבוצה אירופית לכל דבר".
באזל הוא המועדון המוביל בשווייץ, עם עבר והווה מפוארים (לגראסהופרס אמנם יש יותר תארים, אבל המועדון ירד מגדולתו בשנים האחרונות ונמצא בליגה השנייה). 20 אליפויות ו-12 גביעים מונחים בארון הגביעים של המועדון, ולזכותו נרשמו לא מעט שחקנים נהדרים שגידלה מחלקת הנוער, כמו איבן ראקיטיץ', אלכסנדר פריי ושרדאן שאקירי.
למועדון היסטוריה לא קטנה עם הכדורגל הישראלי, ובעיקר עם מכבי תל אביב, אותה פגשו השווייצרים שלוש פעמים בשנים האחרונות. פעמיים הייתה ידם של השווייצרים על העליונה, ופעם אחת מכבי היא זו שחגגה על חשבונם בליגת האלופות. צלח היה בשניים מהמפגשים, פעם אחת בצד הישראלי ופעם בצד השוויצרי ובשניהם היה בצד המפסיד. באותה הזדמנות השווייצרים סימנו את סוזה, וכך נסללה גם דרכו של צלח למועדון הפאר.
בשנים האחרונות עשתה באזל חיל במפעלים האירופיים, וצלח הגיע עם קבוצתו לאצטדיונים מפוארים, והריח מקרוב שחקנים כמו ניימאר, אגוארו ופוגבה. "להיות חלק מהמשחקים האלה זאת הייתה חוויה. היו משחקים ברמה גבוהה. שיחקנו מול סיטי, יונייטד, ארסנל, פ.ס.ז', פורטו ועוד", הוא אומר. "אבל האמת היא שאני לא ממש מתרגש מזה. בסופו של דבר אני בא לעבוד. הכדורגל כבר פחות מרגש אותי. פעם הייתי מתרגש, עכשיו זה ירד לי. אז אני פוגש את גווארדיולה, זה נחמד, אבל זה לא מרגש אותי כמו שאולי היה לפני כמה שנים. אני בא לעבוד, אני בא לטפל באנשים. זאת העבודה שלי, ופחות משנה לי איפה ומול מי. נחמד להגיע לאצטדיונים האלה, אבל זה גם לא שאני משחק בהם. שיחקתי ברעננה ובכפר סבא, אבל במנצ'סטר לא".
שחקן לא נורמלי
אחרי ארבע שנים מוצלחות בבאזל, עבר צלח בקיץ שעבר ליאנג בויז. הקבוצה הצנועה מברן זכתה באליפות בעונת 2018/19 אחרי 32 שנה, ושמה קץ לשלטון הטוטאלי של באזל (12 אליפויות ב-15 שנה). יאנג בויז העפילה לליגת האלופות לראשונה בתולדות המועדון, וצלח מצידו רשם הופעה שנייה בצ'מפיונס.
אנחנו מדברים כמה שעות אחרי שצלח קיבל בראש (טוב, לא ממש הוא) מהאקסית באזל, שהביסה את יאנג בויז 0:3 במשחק עונה לוהט בליגה השווייצרית, ונצמדה אליה בצמרת. קבוצתו של צלח עדיין מוליכה את הטבלה לאחר 16 מחזורים, אבל הפער הצטמצם לנקודה אחת בלבד.
בחמש השנים של בני הזוג צלח בשווייץ נולדו להם שתי בנות, כיום הן בנות ארבע ושנתיים. צלח רצה לעבוד קרוב יותר לבית ולילדות, ואז הגיעה ההצעה לעבוד קל"ב.
"הכרתי את המנהל המקצועי של יאנג בויז, והוא ידע שאני גר בברן. הוא יצר איתי קשר והציע לי לעבור לשם", נזכר צלח. "בדיוק נולדו לי הבנות והוא ידע שלעשות את הדרך לבאזל זה כבר לא קל לי. כך זה התגלגל, ועברתי ליאנג בויז. זה מועדון מעט יותר קטן מבאזל, אבל משפחתי וחם מאוד. המועדון משקיע המון, ולא סתם הם זכו באליפות שנתיים ברצף, ושיחקו בליגת האלופות ובליגה האירופית. המועדון נמצא בתהליך של התקדמות אדירה. המון שנים לא לקחו כאן אליפות, ושנתיים שיש כאן קבוצה מצוינת. כיף לעבוד במועדון, שהוא אולי לא הכי עשיר, אבל עם לב גדול".
דאבור נחשב להצלחה גדולה בשווייץ?
"דיברנו כשהוא שיחק בגראסהופרס. כשנפגשנו במשחקים היינו מקשקשים, אבל לא היה לנו יותר מדי זמן יחד. מונס נחשב לכוכב גדול מאוד בשווייץ. הוא עשה כאן דברים אדירים. התרשמו ממנו מאוד ואהבו אותו כאן. אחד השחקנים המלהיבים והטובים ששיחקו כאן בשנים האחרונות".
חוץ מדאבור, הם יודעים שם משהו על הכדורגל הישראלי?
"בשווייץ מכירים בעיקר את מכבי חיפה, את מכבי תל אביב, את יוסי בניון ואת ערן זהבי. גם מה שזהבי עשה במוקדמות זה הישג יפה, ודיברו על זה גם כאן".
אתה מכיר היטב את זהבי מהתקופה שלכם יחד במכבי תל אביב.
"אני רק יכול להגיד שהוא השחקן הכי מפוקס שפגשתי עד היום, ועבדתי עם הרבה שחקנים טובים. כל פעם שיוצא לי לדבר עם שחקנים על מרכיבים שהם צריכים לשפר, אני מזכיר אותו כדוגמה".
האמנת שהוא יהפוך לכוכב כזה?
"מה זאת אומרת? כבר במכבי הוא היה ה-כוכב. יכולת לראות שהוא לא שחקן נורמלי. אין לי ספק שאם היה נולד באירופה, הוא היה הופך לשחקן עוד יותר גדול".
התאהבתי במקצוע
צלח נולד לפני 37 שנה, והחל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא. הוא עלה לבוגרים, ואיתו בקבוצה שיחקו ערן שיינזינגר, אייל משומר, אבי סנדור, נתן שקורי ותומר שם טוב.
"היינו קבוצה טובה. שיחקתי כבלם והייתי לא רע", הוא נזכר. "אחרי שנה בבוגרים אמרתי לעצמי שהמקצוע הזה לא בשבילי, אבל חזרתי כשאבי סנדור שיכנע אותי לבוא לרעננה, שהיו אז בלאומית. 'תבוא למבחנים, מה איכפת לך?'. אמרתי 'למה לא? אני מגיע'. קוליק היה המאמן, והוא צירף אותי. כמעט עלינו ליגה, ובסוף העונה קילקלנו לקריית שמונה את העלייה. אפילו הבקעתי גול במשחק הזה".
אחרי שנה מוצלחת ברעננה הוא קיבל הצעה מהפועל פתח תקוה. משם חזר אחרי עונה לשנתיים נוספות ברעננה, ואז איבד עניין. הוא עבר לנצרת עילית, בסיום העונה תלה את הנעליים, פרש בגיל 26 וחיפש מה לעשות עם עצמו.
"בפתח תקוה הכרתי את ערן ליפשיץ, הפיזיותרפיסט של הנבחרת, שהאיר את עיניי בנוגע למקצוע הזה. אמרתי לעצמי 'ווללה, זה יכול להתאים לי', הוא משחזר. צלח יצא ללימודי פיזיותרפיה בבאר שבע, ובתקופת הסטאז' הכיר את נמרוד מאהלר ואת רובי טולדו, שעבדו במכבי תל אביב וחיפשו מישהו לצרף לצוות של הצהובים. משם כאמור, הכל כבר היסטוריה.
על המעבר ממשחק כדורגל לטיפול באנשים צלח מספר: "בהתחלה למדתי כלכלה וראיית חשבון בירושלים. אמרתי לעצמי שאני רוצה פרנסה טובה, ושארוויח כסף כמו שצריך, ולא עם הגוף אלא עם הראש. אבל אחרי כמה זמן הבנתי שכל העסק הזה לא בשבילי. לקחתי חופשה מהחיים, התנדבתי בחווה חקלאית. חשבתי מה אני עושה עם עצמי, אני אוהב לעזור לאנשים. נרשמתי ללימודים והתאהבתי במקצוע".
משפחת צלח נקלטה היטב בשווייץ, ולפחות כרגע אינה ממהרת לחזור לישראל. "החיים כאן טובים מאוד, שקטים ורגועים", הוא אומר. "השווייצרים הם עם רגוע ונינוח מאוד. הדברים כאן קורים בזמן, ולא כמו בארץ, שהמילה ספונטני היא בדרך כלל השולטת. כאן הכול קורה בזמן. אין כאן הלחצים שיש בארץ. לא ביטחוני ולא כלכלי. הכל רגוע ושליו. אין כאן הטירוף של חדשות כל הזמן. אני לא מנותק, ודווקא כן מתעדכן במה שקורה בארץ".
בבית משפחת צלח מדברים גרמנית ועברית. לצלח חשוב שהבנות יידעו גם את שפת אביהם. בשווייץ מדברים שפות שונות, על פי המיקום הגיאוגרפי. באיזור ברן דוברים גרמנית וצרפתית. הוא עצמו דובר גרמנית לא רעה בכלל. הבת הגדולה כבר שולטת בשלוש שפות. "אני מדבר איתן בעברית והן לפעמים עונות לי בגרמנית, אבל שתיהן מבינות היטב עברית".
משעשע לשמוע איך העברית של צלח השתנתה אחרי כמה שנים בשוויץ. "העברית שלי השתבשה מעט. מאז שאני מדבר גרמנית, משהו קרה לעברית שלי", הוא אומר. "נהיה לי מבטא מצחיק. יש לי כנראה מקום בראש רק לשתיים וחצי שפות. אני כבר מתחיל לחשוב בעיקר בגרמנית וכבר לא בעברית. בעבודה שלי הכל קורה בגרמנית, אבל אני מנסה כמובן לשמור ולשמר את העברית. יש כאן קהילה יהודית וישראלית, ואנחנו בקשר טוב איתם, חוגגים את החגים יחד. אנטישמיות? לא נתקלתי בזה".
מד הטמפרטורה בברן מראה שתי מעלות צלזיוס בלבד, אבל הצלחים מבסוטים מהחיים. "זה מקום נהדר לגדל בו ילדים. עכשיו החורף הגיע, ואנחנו עולים להרים לעשות סקי. איפה ילדה בת ארבע בארץ הולכת לעשות סקי?", הוא אומר. "אנחנו נותנים לבנות חינוך מעט שונה. למשל, אין טלוויזיה בבית. הילדות שלי לא יודעות מה זה המכשיר הזה. כבר 15 שנה אנחנו לא מחזיקים טלוויזיה בבית. כשהגענו לביקור אצל הורים שלי בראש העין, הילדות שאלו אותי 'אבא, מה זה הדבר הזה?'".
מה עם געגועים ומחשבות על חזרה?
"בטח שיש געגועים לארץ. לאוכל, לחום, לישראליות. כשאתה חי בחו"ל, ולא משנה כמה טוב לך, אתה לא תרגיש מאה אחוז בבית. הבית זה רק בישראל, אבל מתמודדים עם זה. אמרתי לאשתי שבסופו של דבר אני ארצה שנחזור לארץ, לא יודע אם בפנסיה או לפני, אבל זה יקרה. אמנם זה ג'ונגל בארץ, אבל זה הג'ונגל שלי. אני עדיין לא מרגיש כאן ממש מקומי, גם אחרי כל השנים הללו. יש גם עניין השפה. אני דובר היטב גרמנית, אבל כאן מדברים בניב שונה, וברגע שאין לך במאה אחוז את השפה, אתה לא מרגיש במאה אחוז בבית".
תוכניות לעתיד?
"עוד כמה שנים אפתח לי קליניקה קטנה וחמודה, משפחתית וביתית כזאת. אעזור לאנשים רגילים, לא לספורטאים. זה כבר לא מאתגר אותי כל כך. הטיפול בספורטאים הוא ברור מאוד. יש פציעה, יודעים בדיוק מה יש ומטפלים. כשמגיעים אליך אנשים עם בעיות שונות, זה מאתגר קצת יותר".
