אנחנו מדינה של קיצורי דרך. ככה זה. רואים את זה על כל פינה. קו ישר שמוביל הכי מהר בין שתי נקודות גם אם צריך לכסח כמה חורשות ביער אוסישקין. בטונדות על בטונדות, ולך תפתור את הפקקים אחר כך... העיקר לבנות ואם אפשר אז גם לגזור סרט או שניים, ככה שיהיה יפה.
אולי זו הסיבה שהסיפור של הוד בן הרצל כל כך שונה בנוף הכדורסל המקומי. הוא הרי היה מאמן קבוצות בוגרים בלאומית כבר בעשור שעבר, את קריירת האימון שלו הוא התחיל אי שם באמצע שנות השמונים עוד כנער בן 16. את מרבית שנות ה-90 וה-2000 הוא העביר במחלקות ילדים ונוער, לאט לאט, נתקל בכל סיטואציית כדורסל אפשרית, לומד ומלמד. לליגת העל הוא הגיע רק ב-2013 וכעוזר מאמן, באיחור ניכר אחרי שחקנים רבים שעברו תחתיו וכבר נהיו שחקנים לגיטמיים בליגת הראשונה.
אולי זוהי גם הסיבה שאף אחד לא ממש הופתע מהשינוי הקיצוני שחל בקבוצת הכדורסל של הפועל כפר סבא מאז שהוא נחת. חשוב לזכור, לא נעשה אף שינוי משמעותי בסגל השחקנים של הכפר סבאים מאז הוא ועוזרו, שחף תור, החליפו את המאמן הקודם יוסי בונן - ובכל זאת הקבוצה עפה קדימה. תחיית המתים של ממש. מחבורה של שחקנים שהחלו כל משחק בעמדת נחיתות, הם הפכו להיות פייבוריטים. הגארד הזר ביירון ווסלי, שיש שטוענים שכבר היה על מזוודות (ומסיבה מוצדקת), החל פתאום להציג משחקים מאוזנים ושקולים. בין ווסלי לבין דאליס ג'וינר הבאנקר בפנים והישראלים המובילים הקפטן איתן רוטנברג, די ג'יי שארפ וטמיר אריאלי, כפר סבא היא קבוצה שמאוד קשה להתמודד איתה. מהמקום האחרון בטבלה, הקבוצה טסה להתבססות בעמדה חזקה לכיוון הפלייאוף העליון, ואתם יכולים להיות בטוחים שאין הרבה קבוצות מובילות שייתנדבו לפגוש את הירוקים.
כל זאת כשהחילוף היחידי המשמעותי שנעשה בקבוצה הוא כאמור בראש, אז נראה שלראש טוב בכל זאת יש משמעות. ואני לא צריך את המקבילה בכדורגל כדי להוכיח את זה. בשורה התחתונה, בין אם הפועל כפר סבא תצליח לשמור על מעמדה ולעלות לפלייאוף העליון ובין אם לא, זה לא באמת משנה. בן הרצל הוכיח העונה נקודה שהרבה בעלים של מועדוני כדורסל, בעיקר בליגת העל, פשוט מתכחשים אליה. מאמן כדורסל הוא לא בובה, לא מספיק לשפוך מיליונים על שחקנים זרים ואין מחיר לניסיון כשמדובר בניהול מקצועי של קבוצה.
