יש משהו מאוד מתעתע במראה של גל שקדי (19, עד 62 ק"ג), לוחם הג'יו ג'יטסו הכפר סבאי שזכה במקום השלישי באליפות העולם לפני כשבועיים.
אם הייתם פוגשים אותו ברחוב, סביר להניח שהאסוציאציה האחרונה שהייתה עולה לכם לראש היא זה של מפרק גפיים מקצועי, שלא לדבר על הכינוי האפשרי: "החונק מרחוב ששת הימים".
ובכל זאת, שקדי החייכן והשליו, בחור צנוע שניכר שהוא תמיד עם רגליים מחוברות חזק אל הקרקע, פירק את מיטב לוחמי הג'יו ג'יוסטו העולמיים עד גיל 21, 'אנשים רעים ומרושעים' כפי שאומרים בסלנג של מכוני ההאיבקות, כדי להתייצב על הפודיום במדינה ערבית שקשריה עם ישראל לא לגמרי מבוססים.
אם תהיתם מדוע אליפות העולם התקיימה דווקא באבו דאבי, הרי שהסיבה היא פשוטה. "השייח' של אבו דאבי הוא 'פריק' של הענף", מסביר שקדי ששאיפתו הגדולה היא לפתוח מכון ג'יו ג'יטסו משלו וממשיך, "הוא קנה את איגוד הג'יו ג'יטסו העולמי, הכניס את המקצוע כענף חובה בבתי הספר והוא משקיע הון כדי לקדם אותו".
כך קרה שמיטב לוחמי הג'יו ג'יטסו של המדינה היהודית התגלגלו למפרץ הפרסי, בעת שכל האיזור מרגיש על סף פיצוץ.
היי גל, איך זה להתחרות במדינה ערבית ולזכות בה, בכל זאת בלי ההמנון ובלי סממנים?
"קודם כל זה קצת מבאס כשעליתי לפודיום ואפילו דגל לא היה. זו הייתה הרגשה קצת מלחיצה. מצד שני האנשים שם היו מאוד נחמדים כלפינו. התייחסו אלינו ממש יפה".
הייתה תחרות כזו בעבר באבו דאבי?
"לא בג'יו ג'יטסו, היה בג'ודו לא מזמן וגם שם היה סיפור עם טל פליקר שזכה בתחרות ושר את ההמנון בעצמו על רקע ההמנון של איגוד הג'ודו. אצלנו היה אותו הדבר. לא השמיעו את ההמנון ואפילו את הכיתוב ISRAEL על גב החליפה מנעו מאיתנו. שום סממן".
איך התגלגלת לעולם אמנויות הלחימה?
"התחלתי להתאמן ב-MMA כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי ולבנות את הגוף. כשהיה צריך לעשות פרויקט מחויבות אישית בזמן התיכון בכפר סבא, המאמן שלי אז הפנה אותי לאימון ילדים בג'יו ג'יטסו, למרות שהתחלתי בכלל ב-MMA. באותה תקופה התחלתי להתמקצע בג'יו ג'יטסו ומאז אני מתאמן כל יום".
מדובר למעשה בג'יו ג'יטסו ברזילאי שהוא אחד הבסיסים של עולם ה-MMA כיום.
"כן, מדובר בג'יו ג'יטסו ברזילאי לעומת המקור היפני שהוא מתמקד גם בעמידה. בברזילאי המטרה למעשה היא להוריד את היריב לקרקע ולהכניע אותו. אין בעצם מכות. יש רק בריחים, הטלות וחניקות".
יש סצנה עולה של ג'יו ג'יטסו בפרט ו-MMA בכלל דווקא באיזור השרון, איך אתה מסביר את זה?
"קודם כל, עידו ורועי פריינטה (מהגורואים של הענף בארץ, גל מתאמן במכון של הפריינטים, א.י.) גדלו בכפר סבא. הם בין המתחילים של כל הסצנה הזו בארץ. כמובן בכל הארץ יש כבר מכוני ג'יו ג'יטסו גדולים, ויש כבר אלופי עולם, אלופי אירופה".
"ואז הגיע איש הזירה... רציתי למות בהתחלה"
כבר שנים ששקדי מסתובב בטופ העולמי של הענף. הוא מחזיק במדלית כסף מאליפות אירופה הקודמת שמתווספת לזו של אליפות העולם, וממצבת אותו בין הטובים בעולם בתחום לגילו. הדרך שבה הוא מתאר את הדרך למדליה היא לא פחות ממהפנטת, תערובת של טכניקה, רגשות ו... אלימות מהונדסת.
איך הייתה התחרות עצמה?
"היו לי חמישה קרבות, הכי הרבה קרבות בכל המשלחת. הקטגוריה שלי הייתה הגדולה ביותר. את הקרב הראשון הפסדתי בניקוד ליריב קזחי, ממש על הקשקש. בקרב השני עליתי מול קוריאני, עשיתי לו בריח רגל, שמעתי הרבה קליקים, ואחר כך הוא לא היה יכול לעמוד על הרגל. אחרי זה עליתי מול קירגיסטני. הוא הוביל עליי רוב הקרב אבל לקראת הסוף הפכתי אותו והכנעתי אותו. הייתי בטוח שאני הולך להפסיד, אבל אמרתי לעצמי 'אתה חייב לשמור על קור רוח ולהתגבר על זה'. ואז היה את הקטע הכי קשה עבורי בתחרות".
מה קרה?
"האיש שאחראי על הקרבות הראה לי את לוח הקרבות ('הבראקט', א.י.), וזה נראה כאילו נותר לי רק קרב אחרון מול איטלקי ואז אני מקבל את הארד. תוך חצי דקה חנקתי את האיטלקי והתחלתי לצרוח מהתרגשות, בכל זאת מקום שלישי בעולם, לא משהו שקורה כל יום, ואז חזרתי למזרון חימום, באתי להוריד כבר את החליפה, כל הגוף כאב לי. אז איש הזירה ניגש אליי ואומר לי 'יש לך עוד קרב. קרב אחרון'. אמרתי לו 'מה עוד קרב?', ואז הוא מביא את האייפד ומזיז את לוח הקרבות קצת ימינה ואז אני רואה שיש עוד קרב מול קזחי".
ואיך אתה מתמודד עם זה?
"תשמע, רציתי למות בהתחלה. אתה כבר בטוח שיש לך את המדליה, אתה שם. ואח של עידו, רועי, שהיה אצלי בפינה אמר לי 'תהיה רגוע, תעשה מה שאתה יכול והכל יהיה בסדר'. עליתי לקרב וחנקתי אותו תוך 10 שניות והוא התעלף. השופטת לא ראתה בכלל שהוא התעלף ורועי קפץ לזירה כדי להוריד אותי ממנו. כי גם אני לא שמתי לב. זה היה קצת לא נעים, אבל הקזחים הם קשוחים, הוא עמד על הרגליים, נקרע מצחוק, חייך ואמר לי 'כל הכבוד'".
תשמע, זה נשמע כמו רגע מדהים.
"כן, זה היה מדהים. גם באליפות העולם הקודמת עד גיל 21 הגעתי למקום חמישי, ושם הפסדתי מול לוחם קזחי, כך שהפעם נקמתי (שקדי מחייך)".
בג'יו ג'יטסו בכלל יש גם את הפרדוקס הזה של ענף שהוא קצת יותר טכני ומבחוץ אפילו נראה פחות מאיים מענפי לחימה עומדים, אבל בפועל הוא מאיים לא פחות ואולי יותר משאר הענפים. איך מתמודדים עם העולם הזה?
"כן, קרה ששברתי לאנשים ידיים או רגליים, זה קורה. תראה, זה אחריות של הלוחם להכנע לפני שיהיה נזק. באליפות העולם יש לוחמים שיעדיפו לשבור רגל או יד אם הם יודעים שהם ביתרון של ניקוד ובדרך לנצחון בקרב, הם אומרים 'יאללה שישבור, זה בין כה וכה נגמר'".
תשמע, זה עולם מוזר. כשנכנסים למכון MMA, יש תחושה חזקה של טוסטסטרון ושל זיעה באוויר. ועם כל הכבוד אתה לא מייצר את התחושה הזו.
"כן, הרבה פעמים מגיעים חברים ממועדונים אחרים או לשיעור ניסיון, ויש לך את התחושה הזו שאתה חייב להראות מי הכי גבר פה, וזה קצת לא נעים, אלא אם כן אתה מצליח. מה שיפה בג'יו ג'יטסו זוהי העובדה שלפחות אם בא לך מישהו גדול, חזק ובאדי בילדר, אם הוא לא יודע איך להתנהל בקרב יהיה לך מאוד קל להכניע אותו כי הוא יעשה המון טעויות. הוא יכנס לתוך הבריחים והחניקות. זה מאוד טכני, ובכל זאת יש גם את האספקט של הפיזיות, אתה חייב שיהיה לך כוח. הקזחים והרוסים, למשל, הם מפלצות, אתה מרגיש את החינוך שלהם".
כן, אבל בסופו של דבר הם באותה קטגוריית משקל שלך, לא?
"כן, אבל הרבה פעמים הם מורידים נוזלים, 'חותכים' במשקל לקראת הקרב. אני למשל הורדתי קילו לקראת התחרות הזו, התחריתי מול רוסי שבדרך כלל נלחם בקטגוריה של עד 70 קילוגרם והוא חתך ל-62. זה קרה לי גם באליפות אירופה הקודמת בה זכיתי במקום השני.זה מלחיץ, זה 8 קילוגרם, לא משהו שבא ברגל".
אריק זאבי, מדליסט הארד האולימפי בג'ודו, השווה בין ג'ודו לשחמט. בהקשר הזה גם ג'יוג'יטסו מאוד דומה לשחמט, אולי אפילו יותר מג'ודו, לא?
"כן, אתה חייב לחשוב כמה פעמים קדימה. על ג'יו ג'יטסו אומרים שהוא מתחיל איפה שהג'ודו נגמר. ברגע שהפלת את היריב לקרקע אז הקרב בעצם נהיה יותר מעניין. בג'ודו הפלת וזה נגמר. בג'יו ג'יטסו אתה חייב לחשוב כל הזמן עד שאתה מגיע לשחמט, עד שאתה מגיע להכנעה".
עם כל הכבוד לג'יו ג'יטסו, בסופו של דבר ה-MMA, האמנויות לחימה המשולבות (הכוללות את הג'יו ג'יטסו), הן מושכות את רוב הכסף והתהילה, יש לך מחשבות לעתיד בכיוון?
"נכון לעכשיו, זה לא הכיוון שלי. אני עדיין לא רואה את עצמי נהיה לוחם MMA מקצועני, אבל כן לעשות כמה קרבות בתחום, אני חושב שזה נחמד שאתה יודע לעשות ג'יו ג'יטסו, אבל אם אתה לא יודע להשתמש בו בזמן אמת כדי להגן על עצמך אז מה זה שווה?"
משהו לסיום?
"כן, חשוב לי לציין את חברת PLAYTIKA שעזרה לי במימון של הטיסה ולהגיע לתחרות, בכל זאת להגיע לאבו דאבי זה לא פשוט ואת התאחדות איל"ת (התאחדות הספורט הלא אולימפי, א.י) ואת עיריית כפר סבא שנתנו לי מענק".