3 צפייה בגלריה
כהן השבוע. "זה לא היה החלום שלי לעבוד בקבוצת כדורגל, אבל אני נהנית מאוד" | צילום: ערן גולן
כשחיפשה דפנה כהן מקום לסטאז' שלה בלימודי הפיזיותרפיה, היא התקשרה לקולגה שלה טל אופין שהיה הפיזיותרפיסט של הפועל כפר סבא בעונה שעברה. אחרי חודש של התנסות ולמידה, בקיץ שעבר הגיע הטלפון וההצעה המפתיעה ממנכ"ל הקבוצה לשעבר רובי רגב: "דפנה, מה דעתך להיות הפיזיותרפיסטית של המועדון?".
כהן לא חשבה פעמיים והסכימה מיד. נכון להיום היא האישה היחידה שמשמשת בתפקיד בשתי הליגות הבכירות, בשאיפה לפתוח את הדרך לנשים נוספות.
כהן (28) היא ילידת כפר סבא, בת הזקונים במשפחה ובה שני אחים גדולים. היא עסקה בתחום הריקוד כל חייה, ובאוניברסיטה החליטה ללמוד פיזיותרפיה. כשהחליט טל אופין לעזוב, נפתחה לה הדלת והיא נכנסה בשמחה. אישה חזקה וחייכנית שמשמשת גם סוג של אמא ופסיכולוגית לשחקנים בירוק.
"בהתחלה היה קצת קשה, לא מבחינתי אלא יותר מבחינת ההנהלה", אומרת כהן. "לא היה להם כל כך ברור איך זה הולך לעבוד. הם קצת חששו, אבל מהר מאוד החשש הזה נעלם. בעולם הפיזיותרפיה כולם מטפלים בכולם, אבל אין ספק שלקח לי ולמועדון זמן להתרגל זה לזה. עכשיו הכל רגיל וטבעי".
את בטח יודעת שאת הפיזיותרפיסטית הראשונה והיחידה בקבוצת כדורגל בישראל.
"זה מרגש מאוד. לא הייתי מדמיינת את עצמי במקום הזה. האמת, לא ראיתי את זה מגיע. הלוואי שאפתח את הדרך לעוד נשים. מי שמטפל טוב, שיטפל, ואם יש נשים מתאימות לטיפול בקבוצת ספורט, שיטפלו. זה בכלל לא משנה אם זה גבר או אישה, מי שטוב צריך להיות שם".
איך הגיבו במשפחה כשאמרת להם שאת הולכת לעבוד בקבוצת כדורגל?
"אבא שלי אוהב כדורגל והוא גאה במה שאני עושה. גם אמא שלי תומכת, ובכלל נראה לי שעושים מזה יותר ממה שזה. אני מטפלת בשחקנים, אבל בשבילי זה גוף ושרירים. אני אוהבת את הטיפול בגוף, ולא משנה לי אם זה גבר או אישה, הטיפול הוא העיקר".
היה לך רקע כלשהו בכדורגל כשהגעת לקבוצה?
"היה לי קצת יותר רקע משל רוב הבנות, אבל לא צפיתי במשחקים בליגה הישראלית, מקסימום ברצלונה. אבא שלי אוהב כדורגל, ולפעמים צפיתי איתו, אבל זה לא היה החלום שלי לעבוד בקבוצת כדורגל, זה פשוט קרה, ועכשיו אני ממש נהנית".
איך זה לשבת על הקווים ולצפות בשחקנים? את בלחץ ששחקן שלך ייפצע?
"במשחק יש המון אדרנלין. קודם כל מההתרגשות אני בודקת את התיק שלוש פעמים לפני שאני עולה למשחק, בודקת ששום דבר לא חסר. העיניים שלי כל הזמן על השחקנים שעלולים להיפצע. אני מוכנה תמיד לתת ספרינט לתוך המגרש. אני צופה במשחק כשקבוצת המטופלים שלי רצה על הדשא. ככה אני מתייחסת לזה".
ספרי על העבודה שלך עם הבעלים יצחק שום והמאמן מסאי דגו.
"כל ההחלטות בנוגע לכשירות רפואית במשחק הן רק של הצוות הרפואי, שזה אומר הרופא ואני. אני כל הזמן בקשר עם מסאי ועם שום ומעדכנת אותם בנוגע למצב השחקנים. לא אעלה שחקן שאדע שאם הוא עולה לשחק הוא יקרע שריר".
הבנתי שגם הפכת לסוג של פסיכולוגית לשחקנים.
"זה נכון. כמו בכל קבוצת אנשים, יש כאלה שיש להם מוטיבציה ואני אפילו צריכה להרגיע אותם, ויש כאלה שצריך להרים ולהעיר אותם. זה המון עבודה פסיכולוגית. לפעמים אני גם מרגישה סוג של אמא".
איך זה להיות אישה בעולם גברי כל כך? הרי יש מצבים לא פשוטים בחדר ההלבשה. את נכנסת לשם חופשי או שקודם את בודקת שכולם לבושים?
"אני נכנסת לחדר ההלבשה בצעדי מייקל ג'קסון, נזהרת. הכל עניין של גישה. יכולתי לבחור להיות טוטלית ולהיכנס לחדר ההלבשה בכל מצב, אבל חשוב לי לשמור על קווים מסוימים. חשוב לי לשמור על היותי אישה, אני תופסת את זה בשיניים. אני לא נכנסת לחדר ההלבשה כשהם עירומים. אם אצטרך לטפל בשחקן בעניינים אינטימיים מבחינה רפואית, אין שאלה בכלל. עושים את מה שצריך לעשות, אבל אם זה משהו שיכול לחכות עוד 30 שניות עד ששחקן מסוים יתלבש, אחכה. מה שכן, אם הקבוצה תעלה ליגה, בחגיגות בחדר ההלבשה אני לא רואה בעיניים".
את שומעת הערות סקסיסטיות?
"מעולם לא. השחקנים מכבדים אותי מאוד. יש דברים שהם לא מדברים לידי, יש צחוקים שהם לא צוחקים לידי, ואני מרגישה שמכבדים אותי מאוד. זה גם המקום לומר להם תודה על כך שהם שומרים על מערכת יחסים תקינה ויוצרים סביבת עבודה נוחה וכיפית".
מהיציע לא צועקים לך?
"האמת, לא שמעתי שום הערה ואני גם לא שומעת כלום ברגע שאני רצה לשחקן ששוכב פצוע על הדשא. אני מרוכזת רק במה שאני צריכה לעשות. בינתיים שמעתי רק הערות טובות מהקהל של הקבוצות היריבות. הערות כמו 'בעונה הבאה את אצלנו', 'אנחנו נראים ככה כי אין לנו פיזיותרפיסטית כמוך'. זה משעשע אותי. כל עוד ההערות מכובדות, לא אכפת לי".
לא מערבבת רומנטיקה ועבודה
לפני חודשיים היא סיימה את הקשר הזוגי האחרון שלה, ומאז היא רווקה מאושרת. שאלתי אם אפשר לפתח מערכת יחסים רומנטית עם שחקן מהקבוצה שהוא גם מטופל שלה, ולכהן יש תשובה ברורה בנושא: "זה לא יקרה. ראשית, זה לא מקצועי ולא אתי, ושנית, אני לא רוצה לתת לאף אחד שום עילה לומר 'הנה, בגלל זה לא צריך להעסיק נשים בתפקיד הזה'. זה דבר שלא יכול לקרות מבחינתי. תראה מה קרה עם הרופאה של צ'לסי שהתעסקה עם שחקן מהקבוצה ובסופו של דבר סולקה מהמועדון. מה אני צריכה את זה? כאן הכל מקצועי וחייב להישאר כך. אם זה שחקן מקבוצה אחרת, זה כבר סיפור אחר. שחקנים בכפר סבא צוחקים איתי ואומרים לי: 'את, שחקן כדורגל לא יכול להכיל אותך'".
מה הציפיות שלך להמשך? היית רוצה לעבוד בליגת העל?
"קודם כל אני רוצה מאוד שנעלה ליגה. יש כאן קבוצה נהדרת, ומגיע לכולם כאן לשמוח. אני עדיין לא יודעת מה יהיה איתי בשנה הבאה ומתמקדת במה שקורה עכשיו. כרגע אני כאן וטוב לי. אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר בכל דבר שאני עושה".
בינתיים הקבוצה בדרך הנכונה.
"יש כאן רוח חדשה. שום הוא הבעלים של קבוצת כדורגל בפעם הראשונה, מסאי מאמן בפעם ראשונה, יובל קדוש מנכ"ל בפעם הראשונה, ואני פיזיותרפיסטית בפעם הראשונה. כולם כאן עושים משהו יחד בפעם הראשונה, ויש אנרגיות נהדרות".
נכנסת לעניינים בקטע המקצועי? את בודקת מה עשתה הפועל תל אביב אחרי כל משחק?
"כמו כולם, גם אני רוצה מאוד שנישאר במקום הראשון, וברור שאני מתעניינת כל הזמן מה קורה עם ההפרש והנקודות. אני גם מבינה לאט לאט יותר ויותר מבחינה מקצועית. אני יודעת מה היה מהלך נכון וטוב ומה לא, תפקידים של שחקנים וכו'. מה זה נבדל ידעתי עוד לפני שהגעתי לכאן. ההבנה שלי בכדורגל הולכת וגדלה. יש משהו טוב במועדון הזה, ואני מקווה, ונראה לי, שזה ילך עד הסוף המשמח".
