כפר־סבא: אברוצקי
במאי 1910 עלה לישראל יואל אברוצקי, צעיר בן 20 מאוקראינה, ונטע בכפר־סבא מטע שקדים. אבל זו לא הייתה התרומה היחידה שלו ליישוב המתפתח. במהלך הזמן גדלה המשפחה, וצאצאיה השפיעו בין היתר גם על הספורט במושבה ואחר כך בעיר. בנו מתתיהו (תותי) אברוצקי שיחק בשנות ה־50 בנבחרת ישראל וכמובן בהפועל כפר־סבא יחד עם אחיו נחום. הוא חתום על שער הבכורה ההיסטורי של הפועל כפר־סבא בעונתה הראשונה בליגה הבכירה, 1953/54. אח אחר, עמינדב (עמי), היה במשך שנים מזכיר הפועל בעיר וניהל את הקבוצה ביד רמה יחד עם יאיר לויטה.
האח הבכור מיכאל (מיכה), ששינה את שמו לאלמוג, עמד בראש ההתאחדות לכדורגל במשך תשע שנים, בין 1973 ל־1982, פרק הזמן הארוך ביותר בתפקיד הזה. הוא חתום על שני חידושים משמעותיים בתחום הכדורגל: השימוש בכרטיסים צהובים ואדומים, והמצאת דו־קרב הפנדלים כהכרעה במשחקי נוק־אאוט. אחרי אולימפיאדת מקסיקו 1968, שבה הודחה נבחרת ישראל ברבע הגמר בהגרלה, שלחו אלמוג ומנכ"ל ההתאחדות יוסף דגן מכתב לפיפ"א ובו הצעה להכריע משחקים כאלה בפנדלים. בהתאחדות הבינלאומית אימצו את ההצעה – והשאר היסטוריה. בנו, דורי אלמוג, היה שותף לזכייה את הפועל כפר־סבא באליפות ההיסטורית ב־1982.
והוא לא לבד. יואב אברוצקי היה במשך שנים מעוז ההגנה של הפועל כפר־סבא וזכה איתה בגביע הראשון שלה ב־1975. בין האברוצקים הספורטאים אפשר לציין בין היתר גם את גיורא, שהיה כדורסלן ואתלט באגודה, יואל (כדורסלן) ויפה (אתלטית וכדורעפנית).
בנוסף למשפחת אברוצקי, שיחקו בהפועל כפר־סבא הרבה מאוד אבות ובנים וגם אחים. הנה חלק מהם: יאיר ועופר נוסובסקי, גדעון ואלירן סיימון, יצחק ועידן שום, דרור ותומר קשטן, אופיר ותמיר בן־חיים, יגאל ואופיר הילל.
רמת השרון: קורצקי
אמרתם ספורט ברמת השרון, אמרתם שכונת מורשה. אמרתם שכונת מורשה, אמרתם משפחת קורצקי. שישה אחים ואחות, שלרובם יש זיקה חזקה מאוד לספורט. שלושה כדורגלנים ששיחקו בליגה הראשונה ואחות שניהלה בשכונה כל מה שזז וגם מה שלא זז.
הכדורגלן הראשון היה שמואל קורצקי, שהספיק לשחק בין היתר בהפועל ת"א, הפועל ר"ג והפועל כפר־סבא, לה תרם שני שערים מעמדת המגן. יעקב, המבוגר ממנו בשנה, נדד גם הוא בין מספר קבוצות, כולל כפר־סבא ומכבי הרצליה, אבל בימים אלה הוא ידוע יותר כסגן ראש עיריית רמת השרון מטעם מפלגת דגל התורה. לא דבר מובן מאליו עבור כדורגלן לשעבר וחוזר בתשובה לכהן בתפקיד כזה בעיר כמו רמת השרון, מעוז החילוניות. האח הצעיר יותר, מנחם, רץ עד היום במגרשי הכדורגל, אבל מאחורי הקווים כמאמן הפועל חדרה.
מנחם קורצקי התחיל את קריירת המשחק בשמשון תל אביב ובהמשך עמד גם בשערן של בית"ר תל אביב, מכבי נתניה ובני־יהודה עד שחזר הביתה להפועל רמת השרון. אחרי פרישתו ממשחק החל לשמש כמנהל הקבוצה ואחר כך גם כמאמן שלה בליגת העל. קריירת האימון שלו ידעה עליות והצלחות וגם ירידות, תרתי משמע. למרות התדמית שלו כמאמן קבוצות קטנות, הוא עבד גם בבית"ר ירושלים והפועל ת"א. העונה הוא מנסה להגיע עם הפועל חדרה לפלייאוף העליון, כנגד כל הסיכויים.
האחות זהבית הגיעה לכותרות כבר בגיל 22, כשמונתה למנהלת אולם הכדורסל בקריית הצעירים, למרות רוחן של נשות א.ס רמת השרון, שהשתמשו במתקן, כולל הצהרה של אורנה אוסטפלד שלא תאמן את הקבוצה לאחר שספגה לטענתה איומים על חייה בעקבות ההתנגדות למינוי. זהבית קורצקי שימשה בהמשך כחברת הנהלה בקבוצות הכדורגל ברמת השרון, גברים נשים, והייתה נשואה לליאור סילוק, שהיה מנכ"ל קבוצת הגברים.
רעננה: גרזון
במשך שנים שלטה בכדורגל ברעננה משפחת כרשיש, ששלחה לא מעט שחקנים לקבוצה הבוגרת, ביניהם יהודה ויוסי כרשיש, שב־1995 החל לאמן את הקבוצה והיא עלתה תוך חמש שנים מליגה ג' ללאומית. אבל אני בחרתי להתמקד במשפחה של כדורסל, שיש לה שורשים בעבר ובעיקר ענפים צעירים שהשמיים הם הגבול מבחינתם: משפחת גרזון. האבא איתן התחיל את דרכו במחלקת הנוער של מכבי ת"א, שיחק בקבוצת הבת שלה מכבי דרום בליגה השנייה, ואחר כך היה שותף בין היתר לעלייה של מכבי הוד השרון לליגת המשנה. האמא רותי שיחקה כדורעף בהפועל כפר־סבא ובנבחרת ישראל. אבל זה עוד כלום לעומת הדור הבא. ליאור גרזון התחילה את דרכה במכבי רעננה, הכישרון שלה בלט מיד והיא נשלחה לאקדמיה בווינגייט, אבל מהר מאוד חזרה הביתה וכיכבה כבר בגיל צעיר בליגת העל ובנבחרת הקדטיות. משם הדרך הייתה קצרה למכללת וילאנובה, וגם שם היא עושה חיל.
וזה עדיין לא הסוף. אחותה הצעירה, ירדן, היא מסתבר כישרון אפילו גדול יותר ומסומנת כבר היום, בגיל 18, כדבר הבא בכדורסל הנשים הישראלי. בעונה שעברה היא הובילה את עירוני ר"ג לאליפות, השנה היא מלכת הסלים של ליגת העל מבין הישראליות וגם בנבחרת היא כבר הספיקה להטביע חותם. בעונה הבאה היא תלך בעקבות אחותה לארה"ב ותשחק במכללת אינדיאנה היוקרתית. המטרה הבאה: להיות הישראלית השנייה ב־WNBA, אחרי שי דורון, אבל אחותה ליאור יכולה להקדים אותה.
