קבלו מקבץ ידיעות שפורסמו בימים האחרונים בכל אמצעי התקשורת: מיקו ממן, מרשל אודה, סולומון דניאל, דין טוויזר והשוער טל בומשטיין חתמו באום אל־פאחם, הפועל פ"ת החתימה את רז שטיין ורוצה את דודו ביטון או עידן שמש, שמבוקש גם על־ידי מכבי פ"ת. בני־יהודה החתימה את אביב סלם, והעולה החדשה מכבי יפו התחמשה בג'ון אוגו.
מי חסר לכם ברשימה הזאת? כמובן, הפועל כפר־סבא. ביום שלישי, באיחור אופנתי, היא הייתה הקבוצה האחרונה בליגה הלאומית שמינתה מאמן – את עומר פרץ. אולי עכשיו סוף סוף תתחיל בניית הסגל לעונה הקרובה.
בעונה שעברה כפר־סבא התאוששה מהר יחסית מהירידה והחתימה מאמן, אורי גוטמן, שהביא איתו מספר שחקנים מנס־ציונה. רוב השידוכים האלה לא עלו יפה, אז אולי זה יהיה נכון לחכות הפעם קצת – אבל לא יותר מדי, כי שחקנים מבוקשים יכולים לברוח. עמדת החלוץ למשל. גיל יצחק עשה פחות או יותר את שלו בעונה שעברה ויש לו חוזה גם לעונה הבאה, אבל היה ברור שחסר מישהו לידו, ועומר בוארון, סתיו טוריאל ואלון בוזורגי לא סיפקו את הסחורה. יש כמה חלוצים מוכחים בשוק, אבל הם נחטפים. ז'וליו סזאר, שהעלה את בני־ריינה לליגת העל, מצא כבר את מקומו בעירוני טבריה, וגם ביטון ושמש ייעלמו בקרוב מהמדפים. אני לא יודע למה מחכה משפחת שום, אבל כדאי שתקופת ההמתנה תסתיים בקרוב.
בינתיים האוהדים מאבדים סבלנות. חלק מהם הצטרפו לטרנד של השנים האחרונות והפגינו ליד ביתו של יצחק שום, ואחרים הצטרפו לטרנד אחר ודיברו על הקמת קבוצת אוהדים סטייל הפועל קטמון. ברור שאלה דיבורים, ודיבורים לא עולים כסף. מי שצריך להביא את הכסף זה שום, אבל הוא לא ממהר לפזר אותו. בשנים שהקבוצה תחת בעלותו הוא עשה הרבה טעויות, וגם הוא מודה בזה, אבל הן נבעו מעשייה. עשייה לא טובה, אבל עשייה. כרגע אין עשייה, ואולי זה נובע מכך שרוצים לשקול טוב טוב לאן הכסף הזה יילך. מצד שני, הזמן הולך ואוזל למרות שמדובר עדיין בשלבים הראשונים של עונת המלפפונים.
הקריאה של נוסובסקי ג'וניור
כדי להבין עד כמה אוהדי הפועל כפר־סבא כועסים, כדאי לשים לב לפוסט שפירסם לפני שבועיים לירון נוסובסקי, חלק בלתי נפרד מהמועדון בשנים האחרונות, הבן של (עופר) והנכד של (יאיר). הנה כמה קטעים ממנו: "אחרי כמה שנים טובות בתוך המועדון, שבהן 'הגנתי בגופי' על המועדון ועל המשפחה (שום) הגיע זמן שגם אני אגיד את עמדתי. כבר כמה שנים שאני לוקח חלק בתוך המועדון בתפקידים שונים בהתנדבות מלאה וללא שום רצון לתמורה מנגד, הכל לטובת המועדון מתוך אהבה אמיתית וכנה לשם הזה שנקרא הפועל כפר־סבא... אני יכול להעיד בלב שלם שתמיד ראיתי ניסיון אמיתי של עידן (שום) באמת לעשות טוב יותר ולשפר דברים ואכפתיות אמיתית להמון דברים, וזה גם מה שגרם לי להגן על המשפחה בכל מקום.
"אבל זהו... הגיע הזמן... יצחק הוא גדול שחקני המועדון וצריך לכבד אותו על העבר שלו. יצחק ועידן לא באו לעשות רע למועדון, גם אם לפעמים התחושות אחרות, אבל אחרי חמש שנים שכלום לא קרה פה, או יותר נכון קרו דברים אבל הפוכים, הגיע הזמן לעזוב.
"משפחת שום היקרה, כולי כבוד והערכה אליכם למרות דברים שהיו עם משפחתי בשנים האחרונות, אבל הגיע הזמן לעזוב בלי כעס ובלי בלגן. חמש שנים שמשנה לשנה הדברים רק נעשו גרועים יותר... מחלקת הנוער שלנו לא התפתחה ולדעתי הלכה אחורה. קבוצת הבוגרים לא מוצלחת גם כן בלשון המעטה. אנא מכם בואו נסיים את הדברים בצורה יפה ומכבדת... לטובת האוהדים, גם אם אנחנו לא רבים ביציע מסיבות אלו ואחרות, שחררו את הקבוצה! אני מאמין שבאתם כי רציתם לעשות טוב, אבל זה לא הלך... לא קרה כלום! ניסיתם ולא הלך אז הגיע הזמן להגיד - נכשלנו!"
כל מילה מיותרת.
הדרבי חוזר להרצליה
ההתאחדות לכדורגל מנסה לנהל ביד רמה את הליגות הנמוכות, אבל יש דבר אחד שהיא מתקשה בדרך כלל לעשות וזה להעביר קבוצות ממחוז למחוז – מצפון לדרום, ולהפך – גם אם הגיאוגרפיה אומרת אחרת. פעם היא ניסתה לעשות זאת, הקבוצה המועברת הגיעה עד לבית המשפט והחלטה בוטלה. גם בקיץ הזה הסתכנה ההתאחדות והחליטה שקלנסואה, העולה מליגה ב' דרום א', תשחק במחוז צפון של ליגה א', ואילו הפועל הרצליה תעבור מהצפון לדרום. בהרצליה הקימו קול צעקה והמנכ"ל ניר שטרית זעם: "ההתאחדות תמיד הייתה גוף פוליטי". אלא שעברו כמה ימים, בהרצליה נרגעו, חישבו מסלול מחדש והחליטו לא להגיש ערעור, שעל פי תקדימי העבר היה מתקבל. כך שהשורה התחתונה היא שבעונה הבאה הדרבי חוזר להרצליה.
אז מה עומד מאחורי הזעם של הרצליה והרגיעה שבאה בעקבותיה? מחוז צפון נחשב לקל יותר מבחינה מקצועית, אבל קשה יותר מבחינה כספית בגלל הנסיעות הארוכות בפקקים של יום שישי. מחוז דרום אולי קשה יותר, אבל לפחות המשחקים קל"ב.
אגב, מי שתצטרך לחוות את הנסיעות הארוכות היא הפועל רעננה, ששובצה למחוז צפון.
מעצמת כדורעף
במשך שנים הכדורעף בישראל היה שייך למגזר הקיבוצי. בשנות ה־60 הפועל המעפיל קטפה את כל האליפויות ואחר כך השתלטה על העניינים הפועל עין המפרץ. בהמשך נכנסו גם העירונים לתמונה עם אליפויות של קריית־אתא, הפועל בת־ים ואפילו מכבי הוד השרון. בעשור האחרון חזרה לתמונה עין המפרץ, הפעם תחת השם הפועל מטה אשר, אבל שתי האליפויות האחרונות שייכות למכבי ת"א. אצל הנשים השליטה הקיבוצית נמשכה עד אמצע שנות ה־90, ואז הגיעו העירוניות, תחילה קריית־אתא ומכבי רעננה ובשנים האחרונות הפועל כפר־סבא ומכבי חיפה.
בתוך הנדנדה הזאת השתחלו כאמור גם קבוצות השרון, אבל כדי לנחש מה יהיה בעתיד כדאי להעיף מבט לעבר מחלקות הנוער – ויש מה לראות. זה מתחיל עם ההצלחה באליפויות התיכונים: תלמידי גלילי מכפר־סבא הם אלופי הבנים ותלמידות מוסינזון הוד השרון הן אלופות הבנות. לאחרונה הסתיימו הליגות, וגם שם יש לשרון נציגים. מכבי רעננה הוכתרה ביום ראשון כאלופת ליגת הנוער לבנים, והפועל כפר־סבא היא אלופת הנערות. עכשיו צריך לקוות שהחבר'ה הצעירים האלה יביאו את ההישגיות הזאת גם לרמת הבוגרים ויתרגמו אותה לתארים, שיעלו את השרון חזק יותר על מפת הכדורעף בארץ.
